קרן אורה/מועד קטן/י/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png מועד קטן TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
קשות מיושב
קרן אורה
רש"ש

שינון הדף בר"ת


דף י' ע"א

תוס' בד"ה ההדיוט תופר כדרכו כו' והיכא דבגדיו או מנעליו קרועים ראיתי רבותי כו' ותוכן ד' ז"ל דלא מיקרי דבר האבד להתיר בלא שינוי והביאו ראי' לזה מהא דפסחים דעולי רגלים מתקנין מנעליהם במועד משמע דווקא עולי רגלים ועי' במרדכי ז"ל שכ' דיש דוחקים ואומרים דאורחי' דמילתא נקט עולי רגלים ולא זכיתי להבין דהא בהדיא איתא בירושלמי דשמעתין הרצענין מכלבין במועד היינו ע"י שינוי וע"כ היינו בכל אדם דבעולי רגלים מותר בלא שינוי וכן מבואר ברבינו ירוחם בשם הראב"ד ז"ל וכן פסק בש"ע דע"י שינוי מותר אלא דמשמע מלשון רבינו ירוחם ז"ל דהדיוט אין צריך שינוי כמו בתפירת בגדים וכ"כ המ"א ז"ל בשמו בסי' תקמ"א וא"כ קשה מ"ט דת"ק דפ' מקום שנהגו שלא להתיר ברצענין נמי משום האי טעמא גופא שאמרו בחייטין שכן הדיוט תופר כדרכו ואפילו תחילת מלאכה מותרת בהדיוט כמו בבגדים אלא ע"כ צ"ל דבמנעלים לא שייך מלאכת הדיוט לשיטת הש"ס דילן דה"ד הדיוט כל שאינו יכול להוציא מלא מחט או שאינו יכול לכוין שפת אימרא וזה לא שייך בתפירת מנעל אבל מלשון הירושלמי נראה דשייך מעשה הדיוט במנעל וא"כ צ"ע אמאי לא התירו חכמים ברצענים ודוחק לומר דברצענים לא התירו תחילת מלאכה כלל ועוד דבירושלמי פסחים לא אמרו בטעמן של חכמים משום דלא ילפי מסוף מלאכה אלא משום דעולי רגלים עשירים היו והולכין ע"ג בהמתן ואכתי אמאי לא ילפי מסוף מלאכה דהדיוט תופר כדרכו בכל אדם וצ"ע:

שם גמרא כלבתא עיין רש"י ברי"ף דלא גרס שיני כלבתא אלא כלבתא לחוד ע"ש ובירושלמי איכא מ"ד דאחת אחת הוי שינוי דמעשה אומן הוא דווקא מלא מחט וכתב הרא"ש ז"ל דצריך להחמיר ככולהו והרמב"ם ז"ל בהלכותיו כתב סתמא לישנא דמתני' וכתבו ז"ל דדעתו דלא פליגי וכל שאינו מהיר בדבר אחד מיקרי הדיוט ומותר כדרכו ואומן מותר באיזה שינוי שיהי' ובפי' המשניות כתב בפי' מכליב תפירה שאינה מיושרת ע"ש:

תוס' בד"ה ממתוחי נמי לא בלא"ה נראה דמצי לאקשויי כו' לד' ז"ל דהוי מצי לאקשויי כן אין לקושיא זו תירוץ אבל נראה דאין כאן קושיא דוודאי בכלל מסרגין תרווייהו הוי שתי וערב ושתי בלא ערב והש"ס לא הקשה כן ממתני' אלא אמ"ד דמסרגין הוא דווקא שתי בלא ערב ע"ז הקשה ממתני' דכלים דבכלל סירוג הוי נמי שתי וערב אבל ר' יוסי דקאמר אבל לא מסרגין גם שתי בלא ערב בכלל סירוג וק"ל:

תוס' בד"ה כיון דאפשר למלוי' במאני כו' משמע דאין מותר אלא לצורך המועד עכ"ל והרא"ש ז"ל כ' דמטעם דבר האבד הוא דשרי ולדבריו ז"ל השיטה מהופכת כאן דבעלמא ר"י מיקל בדבר האבד אפילו בלא שינוי ובר פלוגתא דר"י הוא דמצריך שינוי והכא הוי איפכא דת"ק מתיר בלא שינוי ור"י מצריך שינוי וצ"ל דר"י לא חשיב לה דבר האבד אבל העיקר בדברי התוס' דלצורך המועד התירו וכן משמע קצת בירושלמי:

שם משנה מעמידים תנור וכירים וריחים כו' ר' יהודה אומר כו' עיין בתוס' ז"ל שכתבו ב' נוסחאות כדברי ר"י קמייתא גרסינן בד' ר"י אין מכבשין כו' בתחילה ולהאי נוסחא ר"י לחומרא דת"ק קאמר מעמידין וכיבוש נמי בכלל היתר העמדה ואפי' בחדשה ואתי ר"י למימר כיבוש בחדשה אסור וזהו אין מכבשין בתחלה ונוסחא הב' ר"י לקולא דת"ק לא התיר אלא העמדה אבל לא כיבוש ור"י אומר מכבשין בישנה ובגמרא מביא הש"ס ברייתא דת"ק אמר מעמידין ובלבד שלא יגמור מלאכתן וחכ"א אף יגמור ר"י אומר משמו מעמידין את החדשה ומכבשין את הישנה וי"א אין מכבשין כל עיקר והנה לא נתבאר מה הוא הגמר מלאכה דאסר ר"א בברייתא והי' נראה דהיינו לכבש ואמר ר"א הגמר בין בחדשה בין בישנה וחכ"א יגמור בין בחדשה בין בישנה ור"י הכריע בשם ר"א דבחדשה אסור לכבש ובישנה מותר אלא דא"כ וי"א דברייתא היינו ר"א דאמר ובלבד שלא יגמור ועוד התינח בריחי' אפשר לפרש דכיבוש היינו גמר מלאכה אבל בתנור וכירים מאי איכא למימר וי"ל דבתנור וכירים הוי גמר מלאכה לפי ענינו. אבל בריחים הוי הגמר לכבשו ולפ"ז לא תיקשי נמי ר"א היינו י"א דז"א דר"א אוסר לגמור אפילו בתנור וכירים דמכשיר אוכל נפש היא וי"א לא אסרי אלא לגמור ברחים דמכשיר הוא אבל בתנור וכירים ס"ל כחכמים דאף יגמור ונראה דבדברי ר"א בברייתא צ"ל רחים ג"כ בהדי תנור וכירים והוא השמטת הדפוס ולפ"ז הי' נראה כגירסא הב' שבתוס' דר"י לקולא דלגירסא הראשונה צריך לומר דבכלל היתר העמדה הוי ג"כ הכיבוש ומדברי ר"א דברייתא חזינן דלא כן הוא דהעמדה התיר וכיבוש אסר אלא דמש"כ התוס' להך נוסחא דת"ק לא התיר אלא העמדה בעלמא שאין זה בנין גמור משמע דלעשותו בתחילה אסור לכ"ע צ"ע דא"כ רב יהודה דשרי למבני רחיא ולאוקמי רחיא משמע דלמיבני היינו לבנותו בתחילה הוא דלא כמאן אלא נראה דבכלל העמדה הוא ג"כ בנין מתחילה והא דתניא לקמן ושוין שאין גודלין תנור בתחילה דווקא גבי תנור הוא דאסרי' וכדמוקי לה הש"ס לקמן בימות הגשמים דעביד טירחא שלא לצורך וכמו שפי' רש"י ז"ל שם אבל ברחים אפילו בנין בתחילה מותר והא דאסרי ר"א ורבנן לגומרו היינו משום שינוי פורתא והשתא רב יהודה דשרי למיבני רחיא הוא ככ"ע דזהו בכלל העמדה דלכ"ע שרי אלא דאכתי יש לדקדק לפ"ז למה קאמר הש"ס על רב דאמר מאן האי כו' דס"ל כיש אומרין ואמאי לא קאמר דס"ל כת"ק דמתני' דלא שרי אלא העמדה לחוד אבל לא לגמרי וי"ל דלא שמעינן מיני' דרב דאסור לגומרו אלא ברחים אבל בתנור וכירים דהוי מכשירי אוכל נפש לא שמעינן מש"ה לא קאמר אלא דס"ל כיש אומרים דאסרי ברחים לחוד ולא תיקשי נמי ארב חמא דהתיר מינקר רחיא בכל גוונא אפי' בחדשה והוא דלא כת"ק דמתניתין משום דת"ק דמתני' יחידאה היא כר"א דברייתא והוא פסק כחכמים דאמרי אף יגמור ולפ"ז א"א לומר כמש"כ הראב"ד ז"ל הביאו הרא"ש ז"ל דרב חמא לא התיר אלא מינקר רחיא אבל לא בת עינא דמעשה אומן הוא כיון דפסק כחכמים דאמרי סתמא יגמור משמע דשרי לגומרו בכל הצריך לו וכן נראה למש"כ דאפי' לבנותו בתחילה מותר וזה ודאי מעשה אומן הוא ואם נרצה לקיים גירסא הראשונה צ"ל דת"ק דמתניתין כיון דלא הזכיר איסור הגמר משמע דמותר אפילו לגומרו וכחכמים דברייתא עכ"פ להלכה קיי"ל כחכמים לכולהו נוסחא דהכל מותר וכן פ' הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל וראיתי בריטב"א ז"ל עוד נוסחא אחרת דלא גרסינן כלל בדברי ת"ק דמתני' רחיים אלא תנור וכירים לחוד אבל ברחים לא התיר כלל ואתי ר"י למימר אין מכבשין את הרחיים בתחילה אבל בישנה מותר ולגירסא זו תמה על רב חמא דהתיר סתמא למינקר רחייא והוא דלא כמאן דהא כחדשה ליכא מאן דמתיר ועוד תיקשי על רב יהודה דשרי למבני רחיא וגם זה דלא כמאן וכתב שם לחלק דבשל רבים או בשל יחיד וצריך לו לכ"ע שרי ובזה איירי רב יהודה וקשה לפ"ז אמאי לא מחלק הש"ס כן לקמן גבי הא דשרי רב יהודה לאמו תנורא למיגדל תנורא ופריך עלי' מברייתא דשוין כו' ומאי קושיא הא מתני' איירי ביחיד ואין צריך לו ורב יהודה כי שרו היינו בצריך לו אבל עיקר שיטה זו יפלא בעיני איך אפשר לומר דליכא מאן דשרי העמדה ברחים דהא בברייתא אמרי רבנן בהדיא דיגמור וע"כ בברייתא גרסינן נמי רחים דאל"כ ר"י אהיכא קאי דקאמר מעמידים את החדשה אלא וודאי גרסינן רחים בברייתא וא"כ הבנין והעמדה לכ"ע שרי ולא פליגי אלא בגמר ופסקו כחכמים דמותר לגמור הכל וזה ברור:

תוס' בד"ה ר"י אומר כו' בסוף דבריהם אי נמי כי ההיא דפ' המביא גבי תנור די"ט אין מכין אותו כו' הכא במועד שרי ולענ"ד צ"ע דנראה דזהו שאמר ר"א ובלבד שלא יגמור מלאכתן והיינו לסוכו ולחסמו ולא תיקשי לך אמאי התירו עיקר המלאכה ולא התירו הסיכה דלאו מלאכה היא כ"כ דכבר כתיבנא דאין זה אלא לשינוי' פורתא וכן משמע קצת בירושלמי אלא דיש לפרשו דקאי אי"ט ע"ש ודו"ק ועיין במרדכי ז"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף