קרן אורה/מועד קטן/יח/א

קרן אורה מועד קטן יח א

דף י"ח ע"א

תוס' בד"ה ואסתייע מילתא תימא כו' וי"ל דפתיחת פיו לשטן לא שייך בהא דרב פינחס דלא אמר אלא בלשון אי בדידי' הוי ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא אמר רב חייא ב"א אמר רב ובגנוסטרי אסור. הנה רבו בזה השיטות כאשר אבאר אי"ה ותחילה נאמר בביאור דברי התוס' ז"ל כי ד' ז"ל צריכין ביאור:

הנה מתחילה כתבו דמהא דאמרינן בגנוסטרי אסור משמע דווקא גנוסטרי אבל בשאר כלי כמו תער ומספריים מותר וע"ז הקשו מהא דר' יוחנן שקלינהו בשיני' ואמאי הא במועד ודאי הלכה כר' יוסי וא"כ אפי' בתער ומספרים מותר וכתב דשמא ר' יוחנן סבר הלכה כר' יהודה במועד וס"ל דמועד חמיר דלא כרב שישא ודבריו ז"ל בזה נפלאו ממני דאיך אפשר לומר דר"י כר' יהודה ס"ל א"כ מאי קאמר הש"ס ש"מ מותר ליטול צפרנים אדרבה הוי לי' למימר ש"מ אסור ליטול צפרנים כר' יהודה וכלישנא דברייתא ועוד אי בשיני' אפי' ר' יהודה מתיר א"כ אמאי הניח רב פנחס לטופרי' דהוי נפישן הא בשיני' לכ"ע מותר גם מש"כ לר' יוחנן דמועד חמירא לי' לא מסתבר לו כן וכמו שכתבתי לעיל אלא צ"ל לשיטה זו דשיני' דר' יוחנן ל"ד דה"ה דמותר בתער ומספרים והיינו כר' יוסי אבל בגנוסטרי אסור אפי' לר' יוסי ואין חילוק בזה בין אבל למועד אבל לדעת התוס' מועד חמור וכר' יוחנן ולא הותר במועד אלא בשיניו דווקא וכתבו ע"ז בשם ר"ת ז"ל להתיר גם ליטול של זו בזו דזה חשיב שינוי:

וכתבו ז"ל עוד ושמעתי בשם הרשב"א להתיר נטילת צפרנים לנשים וצ"ל שדעתו להתיר אפילו בכלי דאי בשינים או ביד אפילו לאנשים מותר והביאו עוד דעת בה"ג להקל בנטילת שער לאשה באבילות אחר שבעה וכל דבריהם אלו הולכים ע"ד שיטה זו דתער ומספרים מותר ודווקא גנוסטרי אסורים ומחמת זה מוכרח לומר דר' יוחנן ס"ל במועד כר' יהודה ובשיניו אפילו לר' יהודה מותר אך מש"כ וגם בשם ר' חיים שמעתי שהי' מתיר נטילת צפרנים במועד דבריהם בזה סתומים במאי קמיירי אי בשיניו הא ליכא מאן דאסר ואי בכלי מה גם הא לשיטתם לעיל אסור במועד בכלי וע"כ צ"ל דמיירי בנטילת צפרנים לאשה אפילו בכלי אח"כ הביאו דברי בה"ג לחלק בין תוך שבעה לתוך ל' דבתוך ז' בגנוסטרי אסורי בשיניו מותר ולאחר שבעה אף בגנוסטרי מותר. והנה דעת בה"ג ז"ל דלא כמש"כ לעיל להתיר בתער ומספרים אלא דאין הותר אפילו באבל אלא בשיניו אבל בכלי אסור ול"ד גנוסטרי ותמהו ע"ד ז"ל אי סבר כר' יוסי יתירו לגמרי היינו משום דיש לפרש הא דאמרינן בגנוסטרי אסור אמועד קאי כעובדא דר' יוחנן דשקלינהו בשיניו ותי' דמסתבר לי' דבאבל נמי לא התיר אלא בשיניו כמו במועד ומיושב בזה קושיית מהרש"א ז"ל שהק' מהיכא פשיטא להו במועד יותר ע"ש. והנה לשיטה זו ליכא היתירא אלא בשיניו בין במועד בין באבל לבד אחר שבעה מותר אפי' בכלי ולהכי כתבו לקמן גבי היתר שפה דמיירי באבל לשיטתן וכפירש"י ז"ל צ"ל דהתיר להם ע"י שינוי או מיירי לאחר שבעה ואפשר מכאן הוציא הבה"ג ז"ל לחלק בין תוך ז' לאחר ז'. אבל הרי"ף ז"ל כתב בזה עוד שיטה אחרת דהא דאמר ר' חייא ב"א אמר רב בגנוסטרי אסור היינו דווקא לענין אבל. אבל בחוה"מ שרי בכל גוונא והביא ראיה לזה מהא דלא קאמר ש"מ מדר' יוחנן דאסור ליטול בכלי ועיין בבעה"מ ז"ל מש"כ על ראי' זו דאינה מוכרחת אבל הרמב"ן ז"ל במלחמות הביא עוד ראי' לדברי הרי"ף ז"ל מהא דהתירו שפה ופירשוה במועד וכי היכי דשפה ע"כ במספרים ה"נ בנטילת צפרנים אבל כבר הקשה הריטב"א ז"ל איך אפשר לחלק בלשון ברייתא בדברי ר' יוסי דאמר מותר בזה ע"י שינוי ובזה אפילו שלא ע"י שינוי ועוד דבירושלמי משמע דעובדא דהאי זוגא מחמתן הוי באבל וכפירש"י והתוס' ז"ל ואביא לך סוגיית הירושלמי שפה ונטילת צפרנים אית תנוי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תנוי ברגל אסור ובאבל מותר מאן דתני באבל מותר בשיש שם רגל היינו גם לכבוד הרגל ומ"ד באבל אסור בשאין שם רגל מ"ד ברגל מותר בשאין שם הערמה היינו שלא הערים לכוין מלאכתו במועד ומ"ד ברגל אסור בשיש הערמה ולפ"ז באבל לחוד אסור וברגל לא שרי אלא אם אין שם הערמה ר' חייא בר אשי אמר רב הלכה כדברי המיקל כאן וכאן היינו דבין באבל ובין ברגל מותר בכל גוונא רב שמן בר אבא בשם ריב"ל הלכה כדברי המיקל באבל משמע דלא פסק לקולא אלא באבל אבל לא במועד ואהא קאמר האי עובדא דזוג בא מחמתן והתיר להם ר' שפה ונטילת צפרנים היינו דהקיל באבל ומייתי עלה בהדא דרב שמואל דמבת אחתי' והוי מצמי טופרי' אלמא דהאי עובדא דזוג בא מחמתן מיירי באבל וכשיטת התוס' ז"ל וא"כ אין ראי' מכאן לחלק בין מועד לאבל ומה שכתב הרמב"ן ז"ל בשלמא באבל שייך לאסור בגנוסטרי כדי שלא יתקשט אבל במועד אין טעם לאסור בגנוסטרי יותר משיניו נראה לי דע"פ שיטת הירושלמי ניחא דהא איכא מ"ד התם דברגל אסור משום הערמה ור' חייא בר אשי מיקל כאן וכאן לגמרי ולא חייש להערמה והיינו דקאמר בש"ס דילן לאסור בגנוסטרי ומש"ה תו לא חיישינן להערמה כיון דאסור כדרכו והשתא בתרווייהו גנוסטרי אסור במועד כדי שלא יערים ובאבל כדי שלא יתקשט אבל בשפה דלא הותר אלא המעכבת האכילה לא שייך בזה לא הערמה ולא קישוט ולהכי מותר אפילו במספרים בין באבל בין במועד אלא דהערמה זו שאמרו בירושלמי לא ברירא לי דלכאורה מותר בזה אפי' כוון מלאכתו כיון דהוי כאוכל נפש וכמש"כ לעיל לענין גילוח וי"ל דמ"מ לכתחילה אסור לכוין מלאכתו בכה"ג. אך אכתי קשה הא דמשמע בירושלמי דבשפה נמי שייך הערמה כדאיתא התם שפה ונטילת צפרנים אית תנוי תני כו' אבל נראה דלא גרסינן שפה ברישא אלא נטילת צפרנים ורב הוא דחידש ואמר שפה כנטילת צפרנים לכל דבר. ועתה נשוב לבאר בקצרה כל השיטות בזה שיטת התוספו' בראשית דבריהם ז"ל דבגנוסטרי אסור בין באבל בין במועד אבל בשאר כלי באבל מותר ובמועד אסור מהא דר' יוחנן דשקלינהו בשיניו:

אח"כ הביאו דברי הבה"ג ז"ל ונאדו בזה מתחילת דבריהם להתיר שאר כלים אלא ליכא התירא בין באבל בין במועד אלא בשיניו או זו בזו אבל כל הכלים בגנוסטרי הם ואסור והא דהתירו שפה היינו נמי ע"י שינוי או לאחר שבעה כשיטת בה"ג ז"ל. וד' הרי"ף ז"ל דבמועד מותר אפילו בכלי או בגנוסטרי והא דאמר ר' חייא בר אשי בגנוסטרי אסור היינו באבל ולפ"ז שפה לא התירו באבל כלל כיון דא"א אלא ע"י כלי:

ולפי מה שהעליתי בגנוסטרי אסור בתרווייהו ושפה מותר בתרווייהו אפילו ע"י כלי. שוב מצאתי בתה"א להרמב"ן ז"ל שהביא בשם הראב"ד ז"ל לאסור שפה באבל ונחלקו עליו ומסיק כמש"כ דאפי' באבל מותר אפילו במספרים וע"כ צ"ל כמש"כ דשפה המעכבת לכ"ע שרי אפילו כדרכו אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה גם כן כשיטת הראב"ד ז"ל דבאבל אסור ליטול שפה ובמועד התיר ליטול שפה ועיין במ"מ ובכ"מ שם ובלח"מ ה' אבל ובאמת דבריו ז"ל צ"ע מה שהתיר שפה בסתמא ולא כתב דווקא המעכבת וכן אמרו בירושלמי ובלבד בנוטות. וראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל מווילנא שכ' ליישב ע"פ פי' הערוך בערך זוית ע"ש וגם זה לא הבנתי א"כ מאי קאמר רנב"י ולדידי כשפה המעכבת דמילי הא ר' אמי התיר לגמרי ועוד דלא ראיתי גירסא זו בדברי ר' אמי שפה כ"ש מעכבת אלא א' ר' אמי ובשפה המעכבת ע"כ נראה דס"ל דרנב"י פליג ואמר לדידי הכל כשפה המעכבת והכל מותר. והנה לפי הנ"ל א"ש מה שהחמיר הרמ"א ז"ל בנטילת צפרנים לאסור בכלי וכשיטת התוס' ובשפה התיר סתמא וזה הוא כמש"כ לעיל וכמבואר בתה"א דבשפה לכ"ע מותר אפי' בכלי ועיין בסי' תקנ"א לענין שבוע שחל ט' באב בתוכו ובמ"א שם ועיין בתה"א שמביא גירסת הירושלמי כמו שהיא כתובה לפנינו ולא כמו שהבאתי לעיל ולגירסא זו צריך לפרש דמר אית לי' דברגל מותר מפני הכבוד הרגל ובאבל אסור דאין שם רגל ומר אית לי' ברגל אסור משום דאיכא למיחש להערמה ובאבל מותר דאין כאן הערמה ונטילת צפרנים לצורך טבילת מצוה הי' נראה דלכ"ע מותר דהא לא שייך הערמה בזה וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דכל העולין מטומאה לטהרה מותרין אפילו בגילוח משום דאין דרך להתקשט בימי טומאה א"כ ודאי מותר גם בנטילת צפרנים אלא דיש מהראשונים שהחמירו גם בזה ועיין במרדכי שהביא נוסחא אחת כשם שאסור לגלח במועד כך אסור לגלח בימי אבלו דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר ונוסחא זו לא מצאתי וגם פלאי הוא:

תוס' בד"ה אע"ג דאית לי' תרי כו' ואפינו לתנא דידן כו' דבריהם ז"ל אינן מדוקדקים קצת וכוונתם לפירש"י ז"ל לקמן דלא אמרינן מקצת היום ככולו ברחיצה אם חל שלישי ערב הרגל וה"ה אם חל שביעי ערב הרגל אסור בכיבוס ורחיצה עד הערב והוי אנוס ומותר לגלח ברגל לאפוקי לתוס' הרי"ט שהביאו ז"ל לקמן הי' יכול לכבס ערב הרגל ואסור לכבס ברגל ובמקום ומיהו צ"ל וה"ה ועיין מהרש"א ז"ל ולקמן יבואר יותר אי"ה אבל באמת אפילו לתוס' הרי"ט ז"ל הוי מצי למיתני היתר בכיבוס אם חל שביעי בשבת ערב הרגל וכבר כתבתי לעיל בזה:

שם גמרא הני אין מי שאין לו אלא חלוק אחד לא כבר כתבנו לעיל מאי דלא אמרינן בזה תנא ושייר וכבר כתבתי דברי הריטב"א ז"ל בזה ונראה עוד דס"ד דמתני' ע"כ מיירי באין לו אלא חלוק א' דאל"ה לא הותר לכבס אפילו להני דמתני' כיון דיש לו להחליף ור' יעקב משני לי' דמתני' מיירי דאית לי' תרי ומנופי ובזה בלא אונס לא התירו דהוי לי' לכבס קודם הרגל אבל באין לו אלא אחד אפילו פשע ולא כיבס קודם הרגל מותר לכבס ברגל וכמש"כ התוס' ז"ל ובירושלמי איתא אמר ר' יוסי בר בון ובלחוד תרי דיהא שלח חד ולבש חד ולא ידעתי פירושו אמאי קאי והא נראה קצת דצ"ל ד' ריבר"ב בתר הא דבגדי קטנים דפשיט לי' דכמו שאין לו אלא חלוק א' דמי ע"ז קאמר דלא הותר אלא תרי דיהא שלח דוד ולבש חד וצ"ע ובעל ק"ע לא פי' בזה כלל ועיין בטור וש"ע סי' תקל"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף