קרן אורה/מועד קטן/יח/ב

קרן אורה מועד קטן יח ב

דף י"ח ע"ב

תוס' בד"ה הספרים פי' להסתפר ובמסתפר לכל אותן שהתירו חכמים אבל רש"י ברי"ף כ' דלא באלו המסתפרי' בחוה"מ מיירי אלא אע"פ שכבסה קודם המועד צריך לכבסה במועד ואין זה מובן דלמאי צריך לכבסן במועד כיון דאין צורך להשתמש בהן:

שם בא"ד וי"ג הספרים ומטפחת הספגנין עיין מהרש"א ז"ל מה שפי' במטפחת הספגנין ונראה כוונתו ז"ל דאם נפרש מטפחות הספגנין היינו להסתפג לא מסתבר לפרש מטפחות הספרים על כתבי הקדש אלא דומיא דמטפחות הספג דתני להו בכל דוכתי בהדי הדדי ועיין בלשון הטור ותראה שהוא מפרש כפשוטו ע"ש:

שם גמרא מאן לימא לן דברצון חכמים עיין במרדכי ז"ל שכ' מטעם זה להחמיר בב"פ והרא"ש ז"ל ג"כ כ' והאידנא נהוג בה איסור ופשיט דלא קאי אלא אכלי פשתן וכמש"כ המרדכי ומלשון פסקי הרא"ש והטור ז"ל נראה דקאי נמי אבגדי קטן וכן כ' הש"ג בהדיא אבל אין טעם לזה ועיין בב"ח:

תוס' בד"ה העולה מטומאה לטהרה במצורע איירי כו' ומסופק אם נאמר כן בטומאת מת ונבילה כו' מדבריהם נראה דחוץ מטומאת מת ונבילה ליכא לפרושי העולה מטומאה לטהרה אלא אמצורע ומש"ה הקשו ליפשוט מינה דמצורע נוהג צרעתו אבל דבריהם ז"ל צ"ע דא"כ האי כל העולין מיותר הוא דשמעינן לה במכש"כ מזבין וזבות ונדות ויולדות דאין להם איסור לכבס בימי טומאתן ואפ"ה מותרים לכבס ברגל כש"כ מצורע וכל העולין משמע דאתי לרבוי והמרדכי ז"ל כתב בשם הראב"ד ז"ל דאתי לרבויי בעל קרי ובעלת כתם גם מדבריו ז"ל משמע דווקא בעלת כתם ובעל קרי אבל טומאת מת ונבילה לא אבל לא ידעתי לחלק ביניהם בין זבין וזבות לטומאת מת והרמב"ם ז"ל לפי גירסתו גבי ואלו מגלחין כתב בהדיא בפי' המשניות דאפי' טמא מת מותר לגלח ונהי דבזה נחלקו עליו כמו שכתב הרב המגיד ז"ל היינו לענין גילוח דיכול הי' לגלח בימי טומאתו אבל לענין כיבוס דבכולהו נאמר כיבוס בגדים לבסוף אין חילוק בין זבין לזבות לטמא מת. והב"י ז"ל בסי' תקל"ד הביא דברי הראב"ד ז"ל דאתי לאתויי אם אירע לו קרי במועד או שמצאה כתם במועד וכתב הד"מ ע"ז דזהו דעת הרמב"ם ז"ל אבל רש"י ומפרשים אחרים סוברים דאם היו יכולין לגלח או לכבס תוך טומאתן אסור ולא אבין דבריו ז"ל דע"כ לא נחלקו עליו אלא לענין גילוח אבל לענין כיבוס הא תנן בהדיא דזבין וזבות מותרין לכבס ביום טהרתן אלמא דלא שייך כיבוס בימי טומאה גם מש"כ על דברי הב"י ז"ל וכ"כ רבינו ירוחם ז"ל לא מצאתי כעת בדברי רבינו ירוחם שלא כתב אלא לשון המשנה דזבין וזבות מותרים לכבס ובש"ע לא כתב אלא בעלת הכתם שנמצאת במועד ולא ידעתי מפני מה לא כתב גם דין דזבין וזבות ונדות ויולדות. ונהי דלא שייכי זבין וזבות בזהמ"ז נדות ויולדות אמאי לא כתב ואין לומר לך דלא שייך כיבוס בגדים האידנא לענין בעלה דא"כ בעלת הכתם מפני מה התירו ומש"כ המרדכי ז"ל בעלת הכתם שנמצא במועד קשה לי מאי מהני הכיבוס במועד כיון שלא תטהר עד אחר המועד וי"ל דלצורך ימי ליבונה הוא דשרינן לה לכבס ואכתי מי שראה קרי במועד למה הותר לו כיבוס בזמן הזה וצ"ל דלא לדינא השתא כתבו לבע"ק אלא לפרש המשנה כתבו כן והיינו בזמן שהיו נוהגים טומאה וטהרה ומש"ה לא כתב בש"ע הא דבע"ק ויש ליישב נמי הא דלא כ' נדות ויולדות דשמעינן לה מכל שכן דבעלת הכתם ודו"ק:

שם גמרא אמר שמואל מותר לארס אשה שמא יקדימנו אחר. לעיל בסוגיא דאין נושאין נשים במועד הקשיתי למה לי' לשמואל טעמא דשמא יקדמנו אחר בלא"ה ליכא איסורא בזה דהא ליכא שמחה באירוסין ע"ש מש"כ בזה ועוד הי' נראה דאי לאו טעמא דשמא יקדימנו הי' אסור לארס מטעם דהוי דומיא דמקח וממכר ומצוה לא עביד באירוסין וכן משמע מלשון הנימוק"י שכ' דלהכי שרי לכתוב קידושי נשים משום דהוי דבר האבד אבל בלא"ה הי' אסור ובאמת איכא פלוגתא בזה בתוספתא ת"ק אוסר לארס ור' יהודה מתיר מהאי טעמא דשמא יקדימנו אחר וטעמא דת"ק נמי משום דהוי קנין והא דמותר לגרש ולחלוץ ולמאן היינו משום דהם חשיבא דבר האבד יותר מאירוסין אבל כ"ז אינו אלא לשיטת התוספות דטעמא דכולהו דמתניתין הוא משום דבר האבד אבל לפמש"כ הרמב"ם ז"ל הטעם בכולהו משום דהוי כצרכי רבים הדק"ל אפילו בלא שמא יקדימנו אחר לישתרי לארס כמו שהותר לגרש וצ"ל כמש"כ לעיל ומהא דתנן לקמן אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו כו' נראה קצת כד' הרמב"ם ז"ל דהני דמתני' לאו מטעם דבר האבד הוא דאל"כ מה בין שט"ח לכל הני דמתני' ומ"ש דבכל הני שרי בכל גוונא כיון דשכיחי בהו דבר האבד וגבי שט"ח לא שרי אלא אם אינו מאמינו אלא ודאי טעמא דהני לאו משום דבר האבד ולהכי שרי בכל גוונא ולענין שטר מכירה כתבו התוס' דלצורך המועד פשיטא דשרי אלא אפילו מכר קודם המועד ג"כ שרי דהוי דבר האבד ובתוספתא פליגי ר' יהודה וחכמים לענין שטרי אריסות וקבלנות ר' יהודה מתיר וחכמים אוסרין ופירש הרמב"ן ז"ל בתה"א דמיירי שקיבל האריסות קודם המועד וא"כ משמע דה"ה בשטר מכר אם מכר קודם המועד אסור לכתוב שטר וי"ל דשאני שטר מכר דמסתמא נתן מעות קודם המועד והוי דבר האבד אבל בשטר אריסות אין חשש אלא שמא יקדימנו אחר זה לא חשיב דבר האבד לרבנן ועיין מ"א ז"ל בסי' תקמ"ה שכ' דבשטר מכירה נמי אם מכר קודם המועד אסור לכתוב שטר כמו בשטר אריסות ולא חשיב דבר האבד והוא דלא כדברי התוס' ולמש"כ א"ש דברי התוס' ולא דמי שטר מכר לשטר אריסות והט"ז שם כתב ג"כ כדברי התוס' ופי' דהא דכתב רמ"א ז"ל דשטרי אריסות אין כותבין היינו היכא דהי' יכול לכתוב קודם המועד וגם בזה קשה דא"כ מאי טעמא דר' יהודה דמתיר שמא יקדמנו אחר הא כיון מלאכתו במועד אסור בדבר האבד אלא ודאי כמש"כ דבשטר אריסות שלא הי' יכול לכתוב קודם מיירי ואפ"ה לא חשיב דבר האבד לרבנן כיון דלא יהי' לו הפסד מזה אבל בשטר מכר יהי' לו הפסד אם כבר נתן לו מעות ומה שכתבו התוס' בפשיטות דאם הי' יכול לכתוב קודם המועד אסור לכתוב מספקא לי מהא דאיתא בירושלמי פלוגתא דאמוראי באין לו מה יאכל ור' יוסי ס"ל דאסור דא"כ נמצאת מתיר את האומנות במועד ומפרש למתני' דאם אינו מאמינו היינו למלוה שעברה או שאין לו מה יאכל היינו מלוה הבאה דללוות לו במועד לא שרי אלא באין לו מה יאכל ללוה דאם אינו צריך ללוות אלא להרווחה אסור ללוות לו ולבא לידי כתיבה ורישא אם אינו מאמינו מיירי שכבר לוה לו קודם הרגל והשתא אינו מאמינו מותר לכתוב אלמא דאפילו הי' יכול לכתוב קודם מותר לכתוב במועד אע"פ שמתחילה לוה לו באמנה עכשיו אינו רוצה להאמינו ועיין במ"א סי' הנ"ל שכתב על הא דאין כותבין שט"ח דאם כבר נתן לו מעות מותר שמא ימותו עדים כמו במתנה משמע מד' ז"ל דמתני' מיירי דווקא ברוצה ללוות לו עתה ובירושלמי שהבאתי מבואר להדיא דאפילו אם כבר לוה לו אין כותבין אם לא באינו מאמינו וע' עוד שם במ"א ז"ל מש"כ על דברי רמ"א ז"ל שכ' והלוה צריך למעות אי דווקא באין לו מה יאכל או אפילו להרווחה ע"ש ומירושלמי הנ"ל מוכח דבעינן דווקא אין לו מה יאכל אלא דס"ל מדלא אמרינן הכי בש"ס דילן לפרש מתני' הכי אלא דייקינן מינה לשכר פעולה שאין לו מה יאכל ש"מ דס"ל דמלוה שעברה בלא"ה מותר לכתוב וכמש"כ המ"א ז"ל וע"כ אם אינו מאמינו קאי על מלוה הבאה ושאין לו מה יאכל לאתויי מאי ש"מ לאתויי שכר פעולה והשתא לשיטת הש"ס דילן לא הוזכר במתני' שהלוה אין לו מה יאכל אלא אפי' להרווחה מותר ללוות לו ולכתוב שט"ח ועדיין צ"ע ומה שפי' הרמב"ן ז"ל הא דאין כותבין שטרי אריסות בשקיבל עליו קודם המועד היינו משום דאל"ה לא הוי שרי ר"י ולדידי' צ"ע כיון דמותר לקבל במועד א"כ מותר נמי לכתוב דחשיב דבר האבד שמא יקדמנו אחר:

שם במשנה גיטין בירושלמי פריך הלא מיצר הוא ואמאי שרינן לגרש במועד כיון דיש לו צער ומשני כיון שנתן דעתו לגרשה לאו מיצר הוא ולפ"ז לכופו לגרש אסור במועד אלא די"ל כיון דמחמת מצוה הוא דכייפינן לי' לא חיישינן לצערו וק"ל:

שם במשנה שטרי חליצה לכאורה אי נימא דליבם אסור מה"ת במועד מושמחת בחגך א"כ אמאי לא נימא כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וי"ל דבדבר התלוי בזמן לא אמרינן הכי וכבר כתבתי לעיל דביבום לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף