קרן אורה/מועד קטן/ו/ב

קרן אורה מועד קטן ו ב

דף ו' ע"ב

רש"י בד"ה והתניא כל השדה כולה ואת אמרת ימעט משמע מדבריו ז"ל דהקושיא קאי אהא דאמר ימעט ול"נ דהקושיא קאי אהא דתנן יוצאין על הכלאים בחוה"מ וכיון דהתקינו להפקיר כל השדה אם לא יבטל הכלאים א"כ אין צורך לב"ד עוד לצאת על הכלאים דוודאי יבטלו הבעלים בעצמן שלא יפקירו שדותיהן וכן ראיתי מבואר בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' כלאים דבתחילה היו ב"ד שולחין שלוחיהם וכל שדה שמצאו בה כלאים היו שוכרים פועלים לנכש השדה ואחר התקנה היו שולחים שלוחיהם וכל שדה שמצאו בה כלאים היו מפקירין אותה מיד אלא דכ' דגם אחר התקנה היו יוצאין שלוחי ב"ד בחוה"מ להפקיר השדה ולכאורה תיקשי אהא מ"ש בחוה"מ וצ"ל לדבריו ז"ל דאהא לא תיקשי כיון דליכא אלא יציאה בעלמא חוה"מ הוא עת פנוי והש"ס לא מדקדק אקודם תקנה דהיו עושים מלאכה לנכש השדה אמאי קבעוה בחוה"מ ומשני משום פועלים בזול ודו"ק:

שם משנה ראב"י אומר מושכין המים מאילן לאילן כו' צריך לבאר שיטות האמורות בהלכה זו ואתחיל בשיטת רש"י ז"ל בעז"ה הנה הוא ז"ל מפרש דחכמים דמתירין בזה ובזה היינו ר"מ דס"ל דמשקין אפילו בית הבעל דלא הוי אלא הרווחה וראב"י ס"ל דהרווחה אסור ואם היתה שדה מטוננת מותר פי' דקאי אכל השדה דאסר ר' אליעזר משום דהרווחה הוא אבל שדה מטוננת מותר אפילו לראב"י דהוי פסידא כיון דלחה היא תמיד ויש לדקדק על פי' ז"ל דהא בברייתא דמביא הש"ס תנ"ה לא הוזכר אלא פלוגתא דזרעים שלא שתו לפני המועד ומשמע דעלה קאי התירא דשדה מטוננת אלא דלא מסתבר לרש"י ז"ל לפרש אזרעים שלא שתו לפני המועד לשיטתי' דפי' טעמי' דאיסורא משום דכיון דלא משקי לה תדיר לא הוי פסידא וא"כ כש"כ בשדה מטוננת דלא הוי בה פסידא אי לא משקי לה תדיר ע"כ פירש דקאי אכל השדה דאסר ראב"י ובברייתא פליגי נמי בתרתי בשדה גריד היינו יבשה מעולם שאין צריך להשקותה וזרעים שלא שתו וראב"י אסר בתרווייהו דהרווחה אסירי ורבנן מתירין בזה ובזה משום דהרווחה נמי מותרת אמר רבינא ש"מ האי תרביצא שרי לתרבוצי בחולא דמועדא שדה גריד מ"ט שרי לרבנן משום דאפלא לשווי' חרפא מותר אע"ג דהרווחה היא ה"נ בתרביצא אפלא לשווי' חרפא מותר ומש"כ רש"י ז"ל דהרבצה הוי השקאה פורתא לאו למימרא דלא שרי רבינא אלא הרבצה דהא ליתא דלרבנן הכל שרי אלא אתי לפרש לישנא דהרבצה שייך בגינה דאין צורך אלא השקאה פורתא ובשדה נקרא השקאה דצריכה השקאה טובא אבל אין נ"מ לדינא בזה ויש לדקדק בזה לשיטתו ז"ל אמאי איצטריך לרבינא לאוכוחי דינא דתרביצא משדה גריד דאיתמר בברייתא הא מצי לאוכוחי מהשקאת כל השדה דתנן במתני' דחכמים מתירין אע"ג דליכא פסידא אלא הרווחה דאפלא משווי' לה חרפי ועוד תיקשי לשיטתו ז"ל דבריש מכילתין סתם לן רבי דהרווחה אסור והכי תני בלשון חכמים דברי המתיר בהרווחה וקשיא סתמא אסתמא ומייתי הש"ס עוד ב' ברייתות דפליגי בהרבצת עפר לבן במועד ומסיק הא ראב"י הא רבנן והביאו התוס' ז"ל בשם פי' הקונטרס לפרש דהרבצה היינו דבר מועט ולפנינו ליתא ברש"י הכי וכן נראה לשיטתו ז"ל דרבנן דהכא היינו ר"מ וודאי אין חילוק בין פורתא לטובא לענין מועד וה"ה לשביעית דשרי לכ"ע שרי אפילו טובא וא"כ צ"ל דמשקין ביה"ש דריש מכילתין לא קאי אשביעית וכמש"כ התוס' או אפשר דקאי גם אשביעית וכהאי תנא דאסר הרבצה בעפר לבן גם בשביעית כדאיתא בירושלמי הכא ובשביעית פ"ח ולשיטתו קי"ל להלכה כרבנן דאפילו בית הבעל שרי אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל מפרשי לשמעתין בדרכא אחריני דוודאי גם רבנן דמתירין בזה לא ס"ל כר"מ דהרווחה שריא ועיין בדבריהם ז"ל ותראה דהוי גרסי במתניתין האי בבא דאין משקין שדה גריד ומפרשי דהא דקאמר"י חכמים מתירין בזה ובזה לא קאי אלא אהשקאת כל השדה ואזרעים שלא שתו לפני המועד אבל בשדה גריד לא התירו חכמים ועיין בדברי הר"ן ז"ל וא"כ ע"כ צ"ל דטעמא דרבנן דשרו בהשקאת כל השדה ובזרעים שלא שתו לאו משום דהרווחה שריא דרבנן נמי מודו בזה דהרווחה אסור ובשני אלו איכא טעמא אחריני בהשקאת כל השדה צ"ל משום דאגב דהתירו לו להמשיך התירו לו נמי להשקות כי השקאת כל השדה ג"כ צורך האילנות הוא וזרעים שלא שתו ס"ל לרבנן דאפ"ה איכא פסידא אם לא ישקה אותם ואם הי' שדה מטוננת מותר פי' הר"ן ז"ל דקאי אזרעים שלא שתו לפני המועד דכיון שהיא לחה הוי לי' כאילו שתו ולשיטתם ז"ל יש לדקדק הא דתניא בברייתא וחכמים מתירין בזה ובזה האי בזה ובזה אמאי קאי דהא בברייתא לא תני אלא הני תרתי זרעים שלא שתו ושדה גריד וכיון דבשדה גריד לא פליגי חכמים מאי בזה ובזה דנקט אי לא גרסי כלל בברייתא וחכמים מתירין בזה ובזה וכמש"כ הריטב"א ז"ל דפיסקא דמתני' הוא. וצ"ל דקאי בין אזרעים ששתו בין זרעים שלא שתו והא דאמר רבינא ש"מ האי תרביצא פי' הר"ן ז"ל דיליף משדה מטוננת ופריך הש"ס עלי' שדה גריד מ"ט לא משום דאפלא משוי לה חרפי אסור דלא הוי אלא הרווחה ה"נ אפלא משוי לה חרפי ואידחי הא דרבינא והביא הר"ש ז"ל ראי' לשיטה זו א הירושלמי במכילתין ובפ"ב דשביעית דמוקי התם פלוגתא דשדה כולה בנטועים מטע עשרה לבית סאה ראב"י עביד לה כמרווחים ובמרווחים יותר ד"ה אסור ורבנן עבדי להרצופין וברצופין פחות מבית סאה ד"ה מודים דמותר להשקות כל השדה ופריך עלה לא כן סברינן במרווחים ד"ה אסור והן עפר לא כמרווחים דמי ותנן בשביעית מרביצין בעפר לבן בשביעית ד' ר"ש ומסיק לחלק בין מועד לשביעית דבמועד לד"ה אסור הרבצה והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פירש דעפר לבן נקרא העפר שבין האילנות המרוחקים יותר מעשרה לבית סאה וא"כ למסקנת הירושלמי במועד אסור להרביץ לכ"ע ובשביעית הוא דשרי אליבא דרבנן הרי לפניך דרבנן לא התירו סתם השקאה אלא דוקא כגון הני תרתי וכשיטתם ז"ל וקשיא לי טובא הא בש"ס דילן אמרי' איפכא ורב הונא מוקי לברייתא דמרביצין בין במועד בין בשביעית כרבנן אלמא דלרבנן הרבצה מותרת. ומאי ראי' מייתי מן הירושלמי כיון דמבואר בש"ס דילן להיפך אלא דיש להקשות על גירסא זו אשר לפנינו דהיכי מצי לאוקמי הא דתניא מרביצין בשביעית אבל לא במועד כראב"י הא ראב"י אוסר גם בשביעית כדאיתא להדיא בפ"ב דשביעית וכן הקשה הר"ש ז"ל שם אלא ע"כ עיקר הנוסחא כמש"כ הר"ש ז"ל תני חדא מרביצין בשביעית אבל לא במועד ותניא אחריתי לא במועד ולא בשביעית ומשני הא רבנן היינו ר"ש דשביעית הא ראב"י דשביעית שם וא"כ מוכח מש"ס דילן נמי דבמועד לכ"ע אסור להרביץ ובאמת לגירסא זו ניחא הא דמייתי הש"ס בתר הכי ברייתא מרביצין שדה לבן ערב שביעית. ולכאורה הוא דלא כמאן דהא לעיל אמרינן דלכ"ע מותר להרביץ אפילו בשביעית עצמה ולפי הנ"ל ניחא דאתיא כראב"י אבל מ"מ עדיין אין דעתי נוחה בזה לשבש כל הנוסחאות והי' אפשר לקיים גם הנוסחא אשר לפנינו ע"פ שיטת הירושלמי דמחלקותן במועד הוא במפוזרים מטע עשרה לבית סאה כדרכו של נטיעה וא"כ א"ש דברייתא דשרי בין במועד בין בשביעית אתיא כרבנן דשרי גם במועד כה"ג וברייתא דשרי בשביעית ואסור במועד אתיא כראב"י והא דאסר ראב"י בשביעית היינו במרווחים יותר מעשרה לבית סאה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וכדמוכח מהירושלמי דמתניתין דשביעית איירי במרווחים אבל כ"ז קשה לי להעמיס בדברי הש"ס דילן זה שלא הוזכר בו שום רמז כלל ע"כ נראה לשיטת הש"ס דילן ודאי בכל גוונא התירו חכמים להשקות כל השדה ומש"ה וודאי גרסינן בחדא ברייתא מרביצין בין במועד בין בשביעית ובברייתא אחריתי או דגרסינן אין מרביצין לא בשביעית ולא במועד כמש"כ הגאון מווילנא ז"ל בס' שנות אלי' או כנוסחא דילן וברייתא זו ס"ל כוותי' במועד ולא ס"ל כוותי' בשביעית עכ"פ מוכח מש"ס דילן דרבנן שרו הרבצה ודברי הרא"ש ז"ל צ"ע ע"כ נראה לשיטתם ז"ל כמש"כ הריטב"א ז"ל דמרביצין היינו השקאה פורתא והא דקאמר הא רבנן כו' היינו כי היכא דמקילין בהשקאת כל השדה ה"נ מקילי בהרבצה אבל השקאה גמורה גם רבנן מודו דאסור ושיטה זו עיקר דוודאי לאו בכל גווני התירו והשקאה אפי' בשביעית וכמש"כ לעיל בשמעתין מהא דתנן בכמה דברים ומשקין אותן עד ר"ה אבל לא בשביעית עצמה אלא דלפ"ז צ"ל דהא דשרי רבינא לתרביצי היינו השקאה גמורה דאל"ה מאי פריך עלה משדה גריד ושיטת בעהמ"א ז"ל גם כן הולכת ע"ד זה דרבנן לא התירו אלא פסידא ולא הרווחה ובשדה גריד נמי פליגי ופסק הלכה כחכמים מהא דרבינא והמלחמות השיג עליו דבבית הבעל נמי אפלא משוי לה חרפי ע"ש ועתה נבא לשיטת הרמב"ם ז"ל והנה הוא ז"ל פסק ג"כ לענין מועד כראב"י בהשקאת כל השדה ובזרעים שלא שתו ופי' הטעם דהוי טירחא יתירא גבי זרעים שלא שתו והא דאם היתה שדה מטוננת כ' לענין השקאת כל השדה וכבר עמד הראב"ד ז"ל בהשגותיו ע"ז דהא מיתניא לענין זרעים שלא שתו וכתב עוד דמרביצין את השדה במועד והשיג עליו הראב"ד כיון דפסק כראב"י הרבצה ג"כ אסור כדמוכח בסוגיין ואני אדקדק עוד בדבריו ז"ל דבפ"א מה' שמיטה הלכה ח' כ' וכן שדה האילנות אם היו מרוחקים זה מזה יתר מעשר לבית סאה מוליכין המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבים זה לזה בעשר משקין כל השדה בשבילן וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו והני תרי דיני סתרי אהדדי דהא בירושלמי פריך ועפר לבן לאו מרווחים הוא ושרו רבנן ומחלק מפני זה בין מועד לשביעית. ובשביעית אפילו מרווחים מותר להשקות כל השדה וכיון דהוא ז"ל פסק אם לענין שביעית דלא שרי אלא בעשר לבית סאה אבל מרווחים יותר אסור א"כ אסור ג"כ להרביץ בעפר לבן ואי שרי להרביץ בעפר לבן מותר ג"כ להשקות ג"כ כל השדה אפילו במרווחין וכ"כ להדיא בפי' המשניות דבמרווחים יותר מעשר פליגי וכמו שהבאתי לעיל דבריו ז"ל ועוד קשיא לי כיון דאחז בזה שיטת הירושלמי דגבי מועד פלוגתייהו בעשר לבית סאה א"כ אמאי לא כ' בה' מועד דבפחות מעשר גם במועד מותר כדאיתא להדיא בירושלמי אם ברצופין ד"ה מותר וקושיות גדולות הם ויפלא בעיני על נושאי כליו ז"ל שלא עמדו ע"ז וצ"ל דבחיבורו חזר בו מפירושו וס"ל דכל חד לשיטתי' ופליגי נמי בעפר לבן במטע עשר לבית סאה ור"ש בשיטתייהו דרבנן במועד וראב"י בשיטתי' ולא ס"ל דווקא דהירושלמי אלא דא"כ קשה מנ"ל ז"ל לחלק בין מועד לשביעית ולהכריע מדעת עצמו במועד כראב"י ובשביעית כרבנן ובפרט דבשביעית דברי ת"ק הם ד' יחיד דברי ר"ש ומשנת ראב"י קב ונקי ומש"כ הכ"מ ז"ל כיון דר"ש כרבנן פסק הלכה כרבנן אינו מובן כיון דבעיקר פלוגתייהו במועד לא פסק כוותייהו ע"כ הי' נראה דבאמת דעתו בחיבורו ג"כ כמו בפי' המשנה דפלוגתייהו בעפר לבן הוא ביותר מעשר לבית סאה וכשיטת הירושלמי וכי היכא דלרבנן קיל שביעית ממועד לענין יותר מעשר ה"נ קיל לראב"י בעשר לבית סאה אף דבמועד אסור לראב"י בשביעית מותר ולא אסר ראב"י בשביעית אלא ביותר מעשר לבית סאה והשתא פסק בתרווייהו במועד ובשביעית כראב"י והא דכתב ומרביצין בעפר לבן קאי אדסמיך לי' דמיירי במטע עשרה לבית סאה ועדיין לא נתיישבו לי דברי הרמב"ם ז"ל כל הצורך וגם הקושיא השנייה עדיין במקומה אמאי לא כתב במועד התירא דרצופין ולענין מה שהשיג הראב"ד ז"ל בה' י"ט עמש"כ הרמב"ם ז"ל ומרביצין את השדה במועד עיין בכ"מ ז"ל וכן נראה מדשני בלישני' הכא בהל' מועד כ' ומרביצין את השדה ובה' שמיטה כ' וכן עפר הלבן מרביצין אותו מזה נראה דהאי לחוד והאי לחוד. עוד הערה קטנה יש לי בדברי הרמב"ם ז"ל לפמש"כ הטעם בזרעים שלא שתו היינו משום טירחא יתירא א"כ מנ"ל דהלכתא כראב"י בהא דילמא לא ס"ל לרב יהודה כוותי' אלא בהשקאת כל השדה דלא הוי אלא הרווחה וכדאמרי' בריש מכילתין וכמבואר מד' ז"ל דהך דשדה מטוננת קאי אהשקאת כל השדה אבל בזרעים שלא שתו דטעמי' דראב"י משום טירחא דילמא לא ס"ל כוותי' ויש ליישב ועיין מ"א שתמה על דברי הראב"ד ז"ל שהביא הנימוק"י דאם אירע אונס שלא השקה לפני המועד מותר להשקות במועד ונראה דהראב"ד ז"ל ס"ל נמי דהוי פסידא כשיטת הרמב"ם ז"ל ונשאר לבאר שיטת התוס' ז"ל ובתחל' דבריה' ז"ל הולכים בשיטת רש"י ז"ל דחכמים היינו ר"מ והתירו אפילו הרווחה והקשו ע"ז דרבינא אדרבינא ותירצו דרבינא יליף הרבצה בדבר מועט מהשקאה גמורה לרבנן ובתר הכי כתבו וי"מ דפלוגתייהו בשדה גריד לאו היינו פלוגתא דמתני' וכוונתם ז"ל דרבנן לאו מטעם הרווחה הוא דשרי בשדה גריד אלא ס"ל דלאו היינו הרווחה אלא פסידא ויש לדקדק בדבריהם ז"ל בזה מנ"ל לרבינ' דרבנן חשבי לה פסידא דילמ' טעמייהו משום דהרווחה נמי שרי כי היכי דפליגי במתני' ובמתני' ע"כ טעמייהו משום דהרווחה שרי כדמשמע מדבריהם ז"ל שכתבו דלאו היינו פלוגתא דמתניתין משמע דבמתניתין פליגי בהרווחה וא"כ מנ"ל דהכא טעמייהו דרבנן משום פסידא וכן מבואר בדבריהם ז"ל בד"ה מרביצין שדה לבן כו' דבמועד פליגי בהשקאה גמורה וכל הרווחה שרו רבנן וצ"ע וכבר כתבתי למעלה דהעיקר לדינא בזה כשיטת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ובעה"מ ז"ל כולם אזלי בשיטתי' דרבנן לא שרו כל השקאות אלא דווקא כגון הני וכן לענין שביעית לא כל השקאות התירו וזה ברור:

שם גמרא כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו כו' הלשון אינו מדוקדק דמשמע דאמרו במקום אחר סתם לאסור השקאה וזה לא מצינן למימר דהשקאת פסידא ודאי מותר ועיין בר"ן ז"ל שיישב הלשון שלא נטעה לומר דמתני' רבותא קמ"ל דאפילו זרעים שלא שתו אסורין וכש"כ זרעים ששתו קמ"ל דדווקא זרעים שלא שתו הוא דאסירי אבל זרעים ששתו מותר והגהות מהר"ם ז"ל שם הוא פלאי ע"ש:

שם תוס' בד"ה צדין את האישות תימא מאי קמ"ל בשביעית והלא אין זו עבודת קרקע עכ"ל ולא ידענא מאי קשיא להו ז"ל הא אמרינן בגמרא כיצד כדרכו חופר גומא ותולה בה מצידה וחפירת גומא הוי עבודת קרקע ועיין בר"ן ז"ל וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף