קרן אורה/מועד קטן/ה/ב

קרן אורה מועד קטן ה ב

דף ה' ע"ב

תוס' בד"ה שאינו מטמא באוהל כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור והרוטב עכ"ל והוא תמוה דשם איתא דבמשא לא יטמא אבל באוהל ודאי מטמא כמפורש בכמה משניות אלא דבלא"ה טומאת רקב לא שכיחא דבעינן דווקא נקבר ערום בארון של שיש כדאיתא בנזיר אבל מלשון התוספות ז"ל לא יכולתי להולמן. ועיין בריטב"א ז"ל שכ' דדבר שאינו מטמא באהל לאתויי שרץ ונבילה וגם זה אינו מובן דדבר שאין טעון קבורה ודאי אין צריך ציון ובירושלמי דריש לכל הני מילי מקרא דוראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ע"ש:

שם גמרא אבל מציינין על הספיקות כגון סרכות ופרעות כו' והנה בסוף פ' דם הנדה תנן גבי כותים נאמנים על הציון כיון דכתיבי מיזהר זהירי בי' ופירש"י ז"ל שם נאמנין על הציון לציון והיכא דלא ציינו עבדינן טהרות והשתא האי ציון במאי קמיירי אי בוודאית הא אין צריך ציון ואי בספיקות הא לא מהימני אספיקות כדתנן התם וצ"ל דנאמנות שלהן מהני בבית הקברות שלהם והם היו מציינין גם על הוודאות כיון דלית להו ספיקות והיכא דלא ציינו סמכינן עלייהו ועבדינן טהרות ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם ועוד נראה דבוודאות נמי צריך לציין כי היכא דמצינו בר' בנאה בב"ב דהוי מציין מערתא משום דאין ניכר מבחוץ עד היכן מגיע המערה ע"ש:

שם גמרא מוטב ישרפו עליו תרומה שעה א' עיין פירש"י ז"ל והריטב"א ז"ל כתב דאגב גררא קאמר הכי והכי הוי בעי למימר מוטב יאכלו בטומאה שעה אחת כיון דליכא ציון והולכין שם אוכלי תרומה ואל ישרפו עליו לעולם אי מהלך שם בלילה כמו שפירש"י ז"ל:

שם תוס' בד"ה אילן המיסך על הארץ כו' ועיין בריטב"א ז"ל באורך בפירושא דסככות ופרעות ומה שהקשה על שיטת רש"י ותוס' ז"ל מפ' דם הנדה ע"ש:

שם תוס' בד"ה מנפח אדם ביה"פ דמסתמא ליכא למימר שהגיעה המחרישה עד המת וליכא לאחזוקי מקום טהור בטמא כו'. ד' ז"ל צריך ביאור דהא כל המפרשים ז"ל כתבו דמש"ה הקילו בביה"פ משום דהמחרישה הדקה העצמות ולא נשאר כ"א עצמות כשעור' שאין מטמאין באוהל והם ז"ל כתבו להיפוך דמסתמא לא הגיעה המחרישה עד המת ונראה מד' אלו דס"ל דלא הקילו אלא על כל השדה אבל לא על מקום הקבר והתוס' בכתובות הוכיחו מהא דלקמן מצא שדה מצוינת דאפילו במקום הקבר הקילו והיינו ע"כ משום דלא נשאר בו כדי טומאת אהל וכן משמע מד' ז"ל גופא לקמן שכ' ולא היו רגילים לקבור מתים בעומק הלכך לא חיישינן שמא המת בעומק תחת המחרישה אלא מסתמא הגיעה המחרישה עד המת ולכאורה דבריהם ז"ל סותרין זה את זה גם מש"כ בסוף ד' ואמאי לא חייש שיהא המת בקרקע ואינו נוגע בו ומטמא באהל א"נ בלא המאהילים מן הצדדים הוי מטמאין לאדם באהל ונראה דצ"ל א"נ כל המאהילים מן הצדדים מטמאין לאדם ומביאין הטומאה עליו ד' אלו ג"כ אינם מובנים קצת והי' נראה דעירוב פירושים יש כאן דמה שכתבו בתחילת דבריהם דמסתמא לא הגיע המחרישה עד המת היינו אם נאמר דמקום הקבר מטמא באהל ובכל השדה הקילו והיינו משום דלא חיישי' שהגיע המחריש' עד המת והמת במקומו מונח וע"ז כתבו בסוף דבריהם דאמאי לא ניחוש בכל השדה לטומאת אהל משום דברים המאהילים על הצדדים ומביאין הטומאה לשדה ומש"כ דלא היו רגילים לקבור בעומק היינו לשיטה זו דגם מקום הקבר יש לו דין ביה"פ והיינו משום דעל ידי המחרישה לא נשאר כ"א עצמות כשעורה וע"ז כתבו ולא חיישינן שיהא המת בקרקע ועדיין אין דבריהם ז"ל ברורין אצלי והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ח מה' ט"מ דאפילו עמוק הקבר שתי קומות עושה בית הפרס והוא מהתוספתא דאהלות הביאה הר"ש ז"ל בפ' י"ז מאהלות ע"ש:

שם גמרא וטעמא מאי משום יאוש בעלים נגעו בה עיין פירש"י ז"ל ועיין בהר"ש ז"ל שפי' בע"א ועיין בריטב"א ובד' הרמב"ם ז"ל:

שם גמרא ר"י אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד גם בזה עיין בר"ש ז"ל ובריטב"א ז"ל ובדברי הרמב"ם ז"ל שפי' ע"ד התוס' ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק כר' יהודה משום דבתוספתא אמר בלשון במה דברים אמורים דאינו אלא לפרש:

שם גמרא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר משמע דדין ביה"פ יש לה וק"ק הא תניא בתוספתא החורש משדה שאבד בה קבר אינו עושה ביה"פ וי"ל כמש"כ הר"ש ז"ל בפ' ח"י מאהלות לחלק בין היכא דלא חרש אלא חצי השדה דאיכא ס"ס ובין היכא דחרש כל השדה דוודאי חרש במקום הקבר ועיין עוד בר"ש שם שהאריך בפי' הלכה זו:

שם גמרא כדאמר עולא בעומדין על הגבולין בעלי המ"מ בש"ס לא הראו היכא אמר עולא הכי והוא בנדרים דף מ"ב ע"ב ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף