קרן אורה/מועד קטן/ג/ב

קרן אורה מועד קטן ג ב

דף ג' ע"ב

תוס' בד"ה יכול ילקה על תוספות ר"ה כו' מד' נראה דאי לאו דגמר ר' יוחנן משבת בראשית היו לוקין על תוספות מלקות כמו על שביעית עצמה ויש לדקדק לפ"ז מאי פריך הש"ס לקמן הלכתא נינהו קראי נינהו הא תרווייהו איצטריך הלכתא למישרי ילדה וקראי למיסר זקינה ולמלקי עלי' דאי מהלכתא לחוד ודאי לא לקי עלה כיון דלא שמעינן איסורא דזקינה אלא מכלל היתר ילדה לא עדיף מלאו הבא מכלל עשה האמורה בתורה בפירוש ועוד לסברת התוס' דהתורה אמרה דהתחלת שביעית יהי' מששית א"כ למאן דמרבו תוס' שבת וי"ט מתשבתו שבתכם נימא נמי דחייב על התוס' כמו על שבת עצמה ובכל דוכתא קיי"ל דליכא בתוס' אלא עשה לחוד ולר' עקיבא דילפינן מתוס' שביעית לתוס' שבת וי"ט כדאמרינן בר"ה דף ט' לא תיקשי אמאי לא ענשינן אבל תוס' משום דלא ילפינן לה אלא במה מצינו ואין עונשין מה"ד אבל לר' ישמעאל דיליף מתשבתו ודאי תיקשי אמאי לא יענש עלי' כמו בתוס' שביעית לר"ע. ועוד לר"ע גופא מאי פריך הש"ס בר"ה כיון דיליף כל תוס' מתוס' שביעית האי ועניתם מאי עביד לי' דילמא איצטריך להזהיר על התוס' בשבת וי"ט ע"כ הי' נראה יותר כפי' שהביא הריטב"א ז"ל דילקה מכות מרדות קאמר אבל מלקות גמור לכ"ע אין בו ודו"ק:

תוס' בד"ה ניסוך והא דאמרינן בעלמא מי"מ לרבות ניסוך המים אינו אלא אסמכתא עכ"ל ועיין בזבחים פ' השוחט והמעלה דמשמע דדרשות גמורות הן ופליגי עלי' דר' נחוניא ע"ש:

שם תוס' בד"ה שהרי כבר נאמר כו' ומסקנת דבריהם ז"ל דלהכי מוקים לה ר"ע אשביעית ומספקי' מפשטי' ולא מוקים לה כר' ישמעאל אשבת משום דניחא לי' לאוקמא לחומרא ולא לקולא ויש לדקדק למאי דאמרינן בר"ה דילפינן מינה לר"ע לתוספת שבת וי"ט א"כ אכתי קשיא אמאי לא מוקים לה ר"ע כפשטי' אשבת ולמיסר תוס' ומנ"ל לאוקמי אשביעית ולמילף לשבת וי"ט בק"ו דילמא לא אתי אלא לשבת לחוד כפשטי' ובאמת לא נילף לתוס' וי"ט ושביעית דקילי וי"ל דא"כ דאתי לשבת לחוד ולתוס' א"כ למה לי דכתב רחמנא תרתי לא ליכתוב אלא חריש לחוד או קציר לחוד והוי שמעינן מינה תוס' לכל מלאכות שבת ולהכי מוקים לה אשביעית דאיצטריך תרווייהו חריש של ששית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית וכ"ת נוקים לשבת וחד לתוס' דכניסה וחד לתוס' ביציאתו זה אינו דבשביעית שייך שפיר למידרש מחריש תוס' בתחלתה דהיינו חריש של ששית שנכנס לשביעית ומקציר לתוס' בסופה היינו קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית אבל לענין שבת תרווייהו שייכי בין בתחילה בין בסוף ולא מסתבר לאוקמי חד אכניסה וחד איציאה ועיין בתוס' בד"ה שם בר"ה ור' ישמעאל שכתבו דלהכי איצטריך קרא דתשבתו שבתכם לשבת וי"ט ולא ילפינן משביעית מהלכה משום דאין דנין ק"ו מהלכה להכי איצטריך קרא וכתבו והא דלא מנצי הכי במכילתין דלר"ע נמי איצטריך קרא והלכתא קרא באם אינו ענין לשביעית תנהו ענין לשבת וי"ט והלכתא לשביעית עצמה דא"כ לא הו"ל למיכתב קראי גבי שביעית כיון דלשביעית גופא לא צריך ולכאורה קשה על דבריהם ז"ל דאדרבה קרא כתיב גבי שבת ועדיפא הוי להו לאקושי אמאי דריש לקרא לענין שביעית ולא דריש לי' לענין שבת כפשטי' ולפי הנ"ל ניחא דע"כ דריש לי' לענין שביעית מדכתב רחמנא תרתי בחריש ובקציר אלא דאכתי צ"ע היאך אפשר לומר כן דלשבת אתי א"כ לא לכתוב רחמנא אלא או חריש או קציר ונדרשי' אשבת ואפשר דזה הוא בכלל דבריהם ז"ל שם בר"ה:

שם בא"ד ור' ישמעאל עדיפא לי' לאוקמי בשבת אפילו להקל דפשטי' דקרא מיירי בו מלאוקמי בשביעית דלא מיירי בו עכ"ל ולא הבנתי הא בלא"ה לר"י לא איצטריך קרא לשביעית כיון דאית לי' הלכה ואין לומר דאיצטריך קרא לתוספת בסופה וכמש"כ התוס' בשם ר"ת ז"ל שם בר"ה דא"כ לא ליכתוב אלא קציר לתוס' שאחר שביעית חריש למה לי ועוד דלבתר דיליף ר"י מתשבתו שבתכם כל שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקודש גם שביעית בכלל כמש"כ התוס' שם והיינו לאשמועינן דצריכה תוספת אפילו בסופה ותו לא איצטריך קרא לשביעית וע"כ צריך למידרשי' לשבת ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף