קרן אורה/יבמות/פו/ב
בתוס' בד"ה מי שיכול לאוכלו כו'. וי"ל אע"ג דאסור לזרים גז"הכ דמותר בטומאת הגוף מואכלתם אותו בכל מקום עכ"ל. וקשה דהא לעיל פ' הערל מוקמינן לברייתא דערל אסור במעשר היינו במעשר ראשון ואליבא דר"מ והשת' אי בטומאת הגוף מותר לאוכלו. מנ"ל דערל אסור בו. ולא מיבעי לר"ע דמרבי לערל כטמא פשיטא דאי טומאת הגוף מותר בו דערלות נמי מותר בו אלא אפילו לר"א דיליף מתושב ושכיר. מ"מ היכי מצינן למילף דערל אסור במעשר מתרומה. כיון דלענין טומאה לא איתקש. ולכמה דברים מצינו דטומאה חמורה מערלות. ע"כ נראה יותר דר"מ לא ס"ל כר"ע בהא דדווקא ללוי והא דקאמר מעשר ראשון ללוי אתי למעוטי דלישראל אסור. וכמו שכתבו התוס' ז"ל דגרסינן הכי בדברי ר"מ. אבל ר"ע לא מצינו דס"ל הכא דאסור לזרים. וע"כ הא דקאמר מעשר ללוי אתי לאפוקי דלכהן לא ולא תיקשי נמי קושית התוס' בד"ה מאי טעמא ודו"ק:
וכתב הרשב"א ז"ל הא דלא מוקי למתני' דבת כהן ללוי לענין נתינה דמעשר. וכמ"ד ללוי ולא לכהן היינו משום דאמרינן דכהן לא פסיל לה לענין זה כיון דגם הוא מותר במעשר. אבל בירושלמי בפירקין מוקי למתניתין כדברי האומר אין נותנין מעשר לכהונה ע"ש:
תוס' בד"ה מפני מה קנסו לוים כו'. עיין בירושלמי במעשר שני שדרשו התם אלו הפסוקים. ומתרץ להו בין למ"ד נותנין מעשר לכהונה ובין למ"ד אין נותנין ע"ש. ומדעת הרמב"ם ז"ל נראה דעזרא לא קניס אלא בזמנו עיין בפ"א מהל' מעשר. ועיין בכ"מ שם ולא ביאר דבזמן הזה רשאי ליתנו גם לכהן. וכדמשמע בכמה דוכתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |