קרן אורה/יבמות/עד/א
גמרא האי תנא דבי ר' עקיבא היא דמרבי לערל כי טמא. ופי' רש"י ז"ל דבפרה נמי אסור. וכדאמרינן לעיל. והקשה מהרש"א ז"ל. א"כ מנ"ל דאונן מותר בפרה דאי מק"ו דטבול יום שאסור בתרומה אפ"ה מותר בפרה אונן שמותר בתרומה לכש"כ שמותר בפרה. האיכא למימר ערל יוכיח שמותר בנגיעת תרומה ואסור בפרה. ורש"י ז"ל פי' לעיל דלר"ע באמת ערל אסור בנגיעה כטמא. אלא אפי' למש"כ לעיל דלנגיעה ליכא למ"ד דמשוי ערל כטמא. מ"מ נראה דליכא למימר יוכיח מערל כיון דבכלל טמא הוא כי היכי דלא עבדינן יוכיח ממחוסר כיפורים דמותר בתרומה ואסור בפרה משום דמחוסר כיפורים ג"כ בכלל טמא הוא דע"כ לא שרי רחמנא טבול יום אלא דאותה פרשה היינו דמת אבל לא דמחוסר כפרה. וכדאיתא בזבחים. והתוס' ז"ל כתבו לעיל דמש"ה לא עבדינן יוכיח ממח"כ לעיל גבי ערל משום דמח"כ אסור בנגיעת קדשים. ועיין בתוסי"ט פ"י דנדה שכתב כדעת הרמב"ם ז"ל דאם טבל מותר בנגיעה אפילו עד שלא הביא קרבנותיו. וא"כ שפיר מצינן למימר מח"כ יוכיח דאחר שטבל מותר בנגיעת קדשים ואסור בפרה. אבל דברי התוסי"ט ז"ל צ"ע דהא מבואר להדיא בפ"י. מהל' אבות הטומאה דמח"כ וטבול יום תרווייהו אסורים בנגיעת קדשים מה"ת. ומה שהאריך שם התוסי"ט בסתירת דברי הרמב"ם ז"ל מהל' אבות הטומאה פי"ב שם דמשמע דלנגיעה אין צריך טבילה אחרת. ואחר שהביא קרבנותיו מותר ליגע בקדשים בלא טבילה. ובפרק ו' מהל' מטמאי משכב כתב דטבולת יום ארוך צריכה טבילה אחרת בסוף לנגיעת קודש. ומשמע אפילו אחר שהביאה קרבנותיה לא הבנתי תמיהתו בזה. דהרי מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל שם בהל' משכב ומושב טעמו של דבר שמצריך טבילה לנגיעה הוא משום דקודם לכן טמאה היא לקודש. כמבוא' בדבריו ז"ל שם ודווקא בשאר טבול יום ומח"כ דלא מטמא אלא פוסל ואהני ליה טבילה דמעיקרא. מש"ה א"צ טבילה אחרת. אבל זו שטמאה היא לקודש גם אחר טבילה ראשונה מש"ה צריכה טבילה אחרת גם למגע. והדברים ברורים אלא דהיא גופא צ"ע מ"ש טבולת יום ארוך דטמאה היא לקודש משאר טבול יום דאינו אלא פוסל. וכמו שהקשה התוסי"ט ז"ל שם אלא דהדבר נפלא מה שהביא בשם התוס' חולין דמתניתין דנדה אבא שאול הוא. וכן מבואר בתוס' חולין שם והוא ש"ס ערוך בנדה שם דמתניתין אבא שאול הוא. ולמה כתבו כן מדעת עצמן. והנראה דלא הוי גרסי הכי בש"ס הא דמתניתין אבא שאול הוא. וכן לדברי הרמב"ם ז"ל צ"ל דלא הוי גרס הכי. ולהכי מחלק בין טבול יום דעלמא לטבולת יום ארוך ואין כאן מקומו בזה. עכ"פ זה נראה ברור דנגיעת מח"כ בקדשים עד שלא הביא קרבנותיו מה"ת אסור. וע' בתוס' זבחים דף י"ז ע"ב בד"ה קסבר רבה. וע' בתוס' זבחים שם בד"ה אונן וטבול יום שכתבו דלאונן לא מצינן למימר יוכיח ממח"כ ובע"מ משום דמה להנך שכן לא הותרו מכללן תאמר לאונן שהותר מכללו. וממילא לא תיקשי נמי מה שדקדק מהרש"א ז"ל דנימא ערל יוכיח דערל נמי לא הותר מכללו:
והמהרש"א ז"ל כתב דהא דאמרינן הכא תנא ד"ר עקיבא היא דמשוי לערל כי טמא. היינו לענין מעשר. ומש"ה לא תני ערל בברייתא. אבל בפרה מותר גם לר"ע משום ק"ו דטבול יום. וכתב לבאר בזה דברי הרמב"ם ז"ל דלענין מעשר פסק דערל כטמא. ולענין פרה כתב דערל כשר. והיינו משום דפסק כתנא דר"ע. ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא הרמב"ם ז"ל כתב דערל בתרומה ילפינן מתושב ושכיר אלמא דלא ס"ל הא דר"ע דמשוי לערל כטמא. ועוד דלר"ע דמשוי לערל כטמא וודאי לא מצינן למילף ערל בק"ו מטבול יום כי היכי דלא ילפינן בק"ו מח"כ מטבול יום למ"ד מח"כ דזב כזב דמי משום דכטמא הוא. ומה שכתבו התוס' ז"ל בזבחים שם בד"ה שרפה אונן דמש"ה לא ילפינן מח"כ בק"ו מטבול יום משום דאיכא למימר מה לטבול יום שמותר לאכול בפסח הבא בטומאה לא הבנתי דהא אונן לנגיעה קאמרינן ולענין נגיעה טבול יום חמיר:
ומה שפי' דלענין מעשר קאמר א"כ אמאי לא משני לעיל האי ברייתא דתני דערל אסור במעשר דאתיא כר"ע דמרבי לערל כטמא אלא משמע דר"ע לא פליג במעשר. וכמו שכתבתי לעיל דלא לגמרי מרבי ר"ע לערל כטמא:
ובשמעתין משמע דערל כשר בפרה לכל מילי אפילו בעבודות דבעי כהונה כמו טבול יום. והא דנקט הש"ס לעיל ערל שהזה היינו משום דיליף מטבול יום והתירא דטבול יום נאמר בהזאה. והרמב"ם ז"ל לא כתב התירא דערל אלא גבי הזאה אבל גבי עבודות דבעו כהונה לא כתב דערל כשר. ובאמת קשה מ"ש דכל דיני כהונה בעינן גבי פרה וערל הוא דילפינן מטבול יום להתירא. וכן הקשו התוס' ז"ל בזבחים אמאי לא אמרינן בע"מ יוכיח. וצ"ל דערל ג"כ פסול הוא משום סרך טומאה דמאוסה היא הערלה וכן אונן והני הוא דילפינן מטבול יום כיון דשמעינן דהתורה הקילה בטומאה לענין פרה אבל שאר מילי לא ילפינן מטבול יום. ודו"ק:
גמרא ואימא ליקח לו ארון כו'. פי' רש"י ז"ל דאתי לאשמעינן דמעשר שנטמא מותר לעשות בו צרכיו לקנות בו חלוק. מבואר מדבריו ז"ל דבטהור וודאי אסור לקנות בו חלוק ולא ניתן אלא לאכילה ושתיה. ולפי המסקנא דמיירי בסיכה גם בטמא אסור לקנות בו חלוק. ולפ"ז הא דתנן במעשר שני לא נתתי ממנו כו' ליקח לו ארון ותכריכין הוא לאו דווקא דהא לחי נמי אסור ליקח בו חלוק. והתוס' ז"ל כתבו דלענין ארון ותכריכים נמי דרשינן ליה אלא דפריך דילמא להא לחוד הוא דאתא. אבל סיכה אסורה אפי' לחי בטמא משום שמבערו בטומאה. ולפ"ז קשה למה ליה להש"ס למימר חד לדריש לקיש ואמאי לא קאמר חד להא דתנן במע"ש לענין ארון ותכריכים ולאשמעינן דבטמא מותר ליקח חלוק. ומש"ה איצטריך ממנו. אלא דהתוס' ז"ל כתבו לעיל דאפי' בטהור מותר ליקח חלוק ודייקי לה מהא דתנן ליקח ארון ותכריכין משמע דלחי שרי ולא ניחא להו לחלק בין טמא לטהור. ולפ"ז נמי קשה מאי פריך הש"ס ואימא ליקח לו ארון כו'. א"כ ממנו למאי איצטריך כיון דאין חילוק בזה בין טמא לטהור. וע"כ לסיכה אתי ואיצטריך ממנו לאשמעינן דבמעשר טמא איירי. ועיין בזה בדברי התוס' ז"ל ב"מ פרק הזהב ובד' הר"ש ז"ל דמע"ש ולא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל להאי דינא דסיכת מע"ש שנטמא וצ"ע בד' הרמב"ן ז"ל על התורה בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |