קרן אורה/יבמות/סז/א

קרן אורה יבמות סז א

דף ס"ז ע"א

משנה בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כו'. ובגמרא פליגי רבה ורב יוסף בטעמא דר' יוסי אי משום דסבר עובר במעי זרה זר הוא. וכיון שיש לו זכיה פוסל את העבדים מפני חלקו או דילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל. ונ"מ לעובר במעי כהנת. ורב יהודה אמר שמואל דחכמים פליגי עליה דר"י וס"ל דאין לעובר זכי' כלל ואוכלין בשביל שאר בנים ואם אין לו בנים אוכלין בשביל המשפחה. ומסקינן דזו וס"ל כוותיה דשמואל ס"ל המזכה לעובר קני. ובברייתא שם איתא דרשב"י פליג על ר"י היכא דיש לו בנים מטעמא אחרינא משו' דלא חיישי' למיעוטא אבל אם אין לו בנים מודה דלא יאכלו משום דיש לעובר זכי'. והרי"ף ז"ל כתב לפי מאי דקי"ל דהמזכה לעובר לא קנה ממילא קי"ל כחכמים ויאכלו בשביל המשפחה. והראב"ד ז"ל הקשה עליו מהא דאמרינן בב"ב דבבנו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו. וא"כ כש"כ בירושה הבאה מאלי' דקני. והרמב"ן ז"ל תי' דהתם בשכ"מ מיירי ותקנת חכמים היא ולעולם בעלמא אין לעובר זכי' בין במתנה בין בירושה הבאה מאליה ואביי הוא דמחלק התם בב"ב בין מתנה ובין ירושה. אבל רבא לא ס"ל הכי. והרא"ש ז"ל קיים דברי הראב"ד ז"ל דוודאי רב הונא ור"נ משמע דמודו בירושה מדלא פליגי אלא במזכה לעובר ורב ששת הוא דלא מחלק ופשיט מירושה אמתנה דקני. ולפי דבריו משני רבא אבל רבא גופא וודאי מודה דירושה שאני. והנה יש לי לדון בזה לפי מה שצידדו התוס' ז"ל בריש פרק בן סורר ומורה דזכי' דקטן אינו אלא מדרבנן א"כ ע"כ יש חילוק בין ירושה ובין מתנה דירושה זוכה מה"ת גם בקטנות וזכי' במתנה לית ליה מה"ת בקטנות. והא דפליגי אמוראי במזכה לעובר ע"כ ג"כ בדרבנן פליגי אי עבדי רבנן תקנתא אי לא. וא"כ היכי מוכח דשמואל זו וס"ל קאמר מדאמר המזכה לעובר קנה. דילמא לא קאמר דקנה אלא בתקנתא דרבנן. והכא מה"ת קאמרינן דאל"ה לא הוי חייש ר"י למיעוטא. כיון דאין קנינו אלא מדרבנן ולא סבירא ליה לשמואל כר"י בהא ולזה יש לומר דעל כרחך שמואל לא ס"ל כחכמים דאוכלין בשביל המשפחה דהא עכ"פ יש לעובר זכיה מדרבנן. אבל מהא דפשיט ר"ש התם מירושה הבאה מאליה אמתנה ודאי קשה דהא לכ"ע ירושה שאני. כמו בקטן דמה"ת אין לו זכיה ובירושה זוכה מה"ת. וה"ה עובר. ונראה דודאי מודה ר"ש ג"כ דירושה הבאה מאליה שאני. אלא דפלוגתייהו בעובר הוא מטעם דס"ל לרב הונא ורב נחמן דעובר כמי שאינו בעולם כלל. ע"כ אינו יכול לזכותו אפילו בתקנתא דרבנן. ורב ששת ס"ל דשייך ביה זכיה משום דחשיב כישנו בעולם לענין זכיה. ומש"ה פשיט מירושה הבאה מאליה דאי נימא שהוא כמי שאינו כלל א"כ היכי שייך ביה זכיה גם בירושה מה"ת. אלא כיון דשייכא ביה זכיה בירושה מה"ת ה"ה דשייכא ביה זכיה במתנה בתקנתא דרבנן. ואביי משני דירושה שאני דבירושה יש לו זכיה מה"ת אבל לענין מתנה לא תקינו ליה כלל. ורבא משני משום דרפויי מרפיא בידיה. ובאמת משמע מכאן דרבא ס"ל דבירושה ג"כ אין זכיה לעובר וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל. ומה שכתב הרא"ש ז"ל דלרב ששת הוא דקאמר הוא קצת דחוק. ולענ"ד דרבא נמי מודה בירושה דיש זכיה לעובר ואפ"ה איצטריך לשנויי דרפויי כו'. דכיון שהפילה איגלאי מילתא למפרע דנפל הוי. וכדאמרינן הכא דמיעוט נפל מצטרף למחצה נקיבות. ואמאי לא זכו הראשונים אלא וודאי משום דרפויי כו'. והכי איתא בהדיא בירושלמי פרק החולץ דמייתי התם פלוגתא דר' אלעזר ושמואל ר"א אומר אין זכין לעובר ושמואל אמר זכין. ואמר ר' יוסי דשמואל דאמר זכין והוא שיצא ראשו ורובו בחיים. אבל אם הפילה גם שמואל מודה דאין לו זכיה משום דאיגלאי מילתא למפרע דנפל הוא ומייתי ראיה ממתניתין דהחולץ למעוברת בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובתיה משום דלמפרע לא נגעה בה חליצה ה"נ כשנולד בחיים זכה למפרע. אבל אם הפילה לא זכה ואע"ג דקי"ל התם כר"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע בחליצת מעוברת. י"ל דהתם משום קרא דעיין עלה. אבל לענין זכיה לא זכה. ומייתי התם מתניתין דאם ילדה אשתו זכר יטול מנה. ומשני לר"א דדווקא בנו ושכ"מ וקאמר התם עוד מתניתא פליגי על ר"א גר שמת ובזבזו את נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה מעוברת הכל חייבין להחזיר אלמא דיש לעובר זכיה מה עבד לה ר"א שניא הכא שהוא בנו סיפא פליגא על שמואל החזירו הכל ואח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה והא שמואל מודה היכא דלא יצא ראשו ורובו בחיים והכא הרי אינו בן קיימא. אמר ר' יצחק בן אלעזר משום יאוש. והיינו שינוייא דרבא דרפויי הרי מפורש דלכ"ע איצטריך לשינוייא דרפויי. תדע דרבא לא אתי למימר דעובר אין לו זכיה דהא מרישא דחייבין להחזיר מוכח דאית ליה זכיה. וכדדייקינן לעיל בירושלמי. אלא דבש"ס דילן בב"ב לא פריך מרישא אלא מסיפא. והרשב"ם ז"ל כתב שם דמרישא נמי מוכח דיש לעובר זכיה. ובש"ס לא משמע כן אלא מסיפא לחוד דייק וטעמא בעי למה לא דייק מרישא. ולפי מש"כ התוס' ז"ל בד"ה אוכלין כו' דאפילו למ"ד דעובר אין לו זכיה מ"מ מעשה ידיהם הוא לעובר אע"ג דאין לו זכיה מ"מ לאו הפקר הם שיזכו אחרים בהם ודווקא בשביל המשפחה הוא דאוכלין משום דברשות קרוביו הם עד שיולד. ולפ"ז א"ש דלא מייתי ראיה מרישא דחייבין להחזיר משום דבזה כ"ע מודים. שוב ראיתי בלח"מ פ"ב מהל' זכיה ומתנה שהקשה. כן למה לא דייק מרישא. ותי' דרבא ס"ל לכשתלד קנה וה"נ חייבין להחזיר אחר שנולד ואין דבריו ז"ל מוכרחים דנהי דלכשתלד קנה מ"מ הא כבר זכו ביה אחריני כי היכי דנראה דיכול לחזור בו המזכה לעובר קודם שנולד אפילו למ"ד כשנולד קנה אלא וודאי לאחר שנולד פשיטא לכ"ע דחייבין להחזיר כיון דהוא היורש אלא אפילו קודם שנולד נמי צריכין להחזיר לכ"ע ואין רשות אחר עליהם אע"ג דגם לעובר אין לו זכיה ותלוים ועומדים עד שיולד כן נראה לפי שיטת הש"ס דילן וא"ש לפ"ז מה שהקשיתי לשיטת הרי"ף ז"ל דעובר אין לו זכיה בירושה מהא דספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא דחולקין ואמאי הא קודם שנולד הנכסים בחזקת היבם. ולפי הנ"ל ניחא דלאו חזקה גמורה הוא אלא לענין אכילת תרומה לחוד הם בחזקתן. ומ"מ בשינויא דרבא שפיר מצינן לומר דאתי לשנויי לכ"ע אפילו למ"ד דעובר אית ליה זכיה וכסברת הירושלמי דבעינן יצא ראשו ורובו מחיים. והשתא לפ"ז לא מצינו בכולהו אמוראי דב"ב למי שיסבור דבירושה נמי לא קנה אלא לכולהו בירושה יש לו זכיה ולא פליגי רבנן עליה דר' יוסי בהא ושמואל לחוד הוא דקאמר הכי דרבנן פליגי עליה מטעם דעובר אין לו זכיה:

אלא דאכתי מצינו סתמא דמתניתין בנדה פרק יוצא דופן בן יום א' פוסל מן התרומה הא עובר לא ואתי לאפוקי מדר' יוסי. וכתב הרא"ש ז"ל דהתם נמי לאו מטעמא דעובר אין לו זכיה דא"כ למה לי ב' נשים. אלא רבנן דהתם היינו ר"ש דברייתא דפליג מטעם דלא חייש למיעוטא. ויש לדקדק בזה חדא להאי שינויא דטעמא דר"ש הוא משום תקנתא דרב נחמן מא"ל דלפ"ז אין חילוק בין בן יום אחד לעובר. ועוד אפילו להאי טעמא דלא חייש למיעוטא ג"כ קשה דהמשנה ימעט עובר דווקא ביש לו בנים. ומטעם דלא חייש למיעוטא דא"כ לעיקר הדין אין חילוק בין עובר לבן יום אחד. אלא מטעם אחר הוא דאינו פוסל שמא נקיבה היא. וביותר קשה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תרומות שכתב לדינא דר' יוסי דעבדים לא יאכלו מפני העובר דילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל ויאכלו בשביל אחיו הכשרים עד שיולד עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ודבריו ז"ל נפלאים המה. דמראשית דבריו נראה דפסק כר' יוסי דעובר יש לו זכיה ואינו מאכיל. דאי אין לו זכיה יאכל בשביל המשפחה. וא"כ מאי לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל ואמאי לא יפסול כיון דאית ליה זכיה. ודברי הכ"מ ז"ל לא נתבררו דתחילה כתב לדעת הרמב"ם ז"ל דעובר אין לו זכיה. ולבסוף כתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל כדעת הרא"ש דאינו פוסל משום דלא חיישינן למיעוטא. וא"כ מאי לפיכך. והיה נראה לומר דהרמב"ם ז"ל ס"ל ג"כ דעובר אין לו זכיה. וכמבואר בדבריו בפירוש המשנה כאן ובנדה אלא דקשיא ליה קושית התוס' ז"ל למה הוצרך ר"ש לאוקמי מתניתין דנדה בב' נשים בלא"ה אוכלין בשביל כל המשפחה. ע"כ דעתו ז"ל דהא דעובר אין לו זכיה מהכא ילפינן מדכתב רחמנא שאינו ילוד אינו מאכיל. והיינו מטעמא דאין לו קנין ואין לו כח להאכיל מחמתו וגם אין אוכלין בשביל המשפחה דמ"מ שלו הם. וכמו שכ' לעיל דמעשה ידיהם שייכין לו ולא מיקרי קנין כספו של הקרובים. וזה שכ' דאין העבדים אוכלין בשביל העובר דשאינו ילוד אינו מאכיל מטעם דאין לו קנין לפיכך אין הולד חלל פוסל כיון דאין לו קנין להאכיל ה"ה דאינו פוסל ויאכל בשביל אחיו דקנינו של האחים הם כיון דאין לו קנין. כן היה נראה לפרש דעת הרמב"ם ז"ל. אלא דלפ"ז הדק"ל ליפרוך רב ששת לעצמו מהא דבן יום אחד פוסל ועובר לא משום דלית ליה זכיה. וי"ל דס"ל לרב ששת כיון דמקרא ילפינן דאין לו קנין להאכיל בתרומה ה"ה דאין לו קנין לפסול. אבל לשאר מילי יש לו זכיה ועדיין צ"ע ודו"ק בכל הנ"ל:

ולענין הא דאמרינן דבנו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כתבו הראשונים לתרץ דדווקא בשכ"מ מיירי. והביאו ראיה מן הירושלמי פרק החולץ דמוקי לה ר"א דאמר אין זכין לעובר בשכ"מ. וכמו שהבאתי לעיל. והש"ך בסי' ר"י כתב דלא קי"ל כהירושלמי כיון דלא אידכר בש"ס דילן. ואחר העיון נראה כדעת הש"ך ז"ל ואדרבה מירושלמי נמי משמע דלאו דווקא שכ"מ אלא הש"ך ז"ל השמיט כמה תיבות מהירושלמי הנ"ל והכי איתא התם ר"א אמר לא אמר אלא בנו אבל אחר לא ר' יוסי אמר אפילו אחר על דעתיה דר"א בשכ"מ אבל בריא לא ע"ד דווקא מטלטלין אבל מקרקע לא והכי פירושא ר' יוסי אמר דאפילו באחר מצינן לאוקמא ומיירי דווקא בשכ"מ אבל לאוקימתא דר"א דמוקי לה בבנו אין צריך לאוקמא דווקא בשכ"מ אלא אפילו בבריא. ומוכח מהירושלמי דבבנו לאו דווקא שכ"מ. ומ"מ דלשיטת הירושלמי דר"א מודה בירושה ה"ה דיכול לזכות לו אפילו בריא. אבל לשיטת הרי"ף ז"ל דבירושה ג"כ אין לו זכיה ע"כ צריך לאוקמא בשכ"מ דווקא. ועיין בש"ך ח"מ סי' ר"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף