קרן אורה/יבמות/סה/ב

קרן אורה יבמות סה ב

דף ס"ה ע"ב

גמרא הוא אומר אפלת כו' נפשא בעקרתא לא מחזקה. גם מכאן יש לדקדק לשיטת הרמב"ם ז"ל דאינה נוטלת כתובה אלא אם אומרת שהוא אינו י"כ א"כ אינה מחזקת עצמה בעקרה כלל ובדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דנוטלת כתובה בהאי דינא. וצ"ל דמ"מ יוצא עלי' שם עקרה כיון שלא ילדה כלל:

הוא אמר אפלה תרי והיא אמרה תלת כו'. ופי' רש"י ז"ל דיוציא ויתן כתובה דשמא הוא לא זכה ליבנות ממנה. והרא"ש ז"ל כתב דיוצאת בלא כתובה משום דתלינן הריעותא בגופה ועיין שם דאיכא קצת ט"ס בדבריו ז"ל שם. וצ"ל ודבריו אע"פ שהם דברי טעם כו'. ולפ"ז הא דמהימנא היינו לכפותו להוציא. וצריך לדקדק היכן מצינו כפיה כזה לקיים המצוה והוא אומר בבירור שלא ביטל עדיין ובשלמא אי נ"מ לענין כתובה י"ל דמהימנא לענין שיתן לה כתובתה דלפי דבריו דלא אפלה אלא תרי אם היא רוצה בגירושין אין צריך ליתן לה כתובה ומהימנינן לה דאפלה תלת ונותן לה כתובה. אבל לדברי הרא"ש ז"ל ליכא נ"מ אלא לכפותו לגרשה והיכי מצינן למיכפי' מפני נאמנות שלה הא הוא נאמן על עצמו. והרמב"ם ז"ל כתב להני תרי מילי גבי באה מחמת טענה והיא תובעת כתובה. והיינו משום דבלא זה אין לכפותו לקיים המצוה בשביל נאמנות שלה דהוא נאמן על עצמו. ועי' בזה בדברי הראשונים ז"ל:

אמר כי הא וודאי כייפינן. התוס' והרא"ש ז"ל כתבו דידעינן בי' שהוא עקור ואפ"ה כתב הרא"ש ז"ל דלא מהימנא בבאה מחמת טענה אלא בשהה עמה עשר שנים וצ"ע כיון דידעינן דמיני' הוא מאי נ"מ בשהיית עשר שנים הא האי שיעורא לא אמרו ז"ל אלא היכא דלא ידעינן החולי ממי הוא ובעשר שנים אמרי' דלא זכה להבנו' עוד ממנה. אבל היכ' דידעינן דמיניה הוא אפי' בתוך עשר טענתה טענה. והיינו טעמא דלמשנה ראשונה האמינו לה אפי' בתוך עשר אם היא באה מחמת טענה. אבל היכא דהכפי' היא מחמת קיום המצוה לכ"ע לא כייפינן ליה בתוך עשר דשמא יזכה עוד. ועיין בזה בדברי הרמב"ם ז"ל פט"ו ובדברי הה"מ והלח"מ ז"ל ודו"ק:

תוספות בד"ה ולא קאמר פרו ורבו אע"ג דלאדם כו'. עיין מהרש"א ז"ל בסנהדרין (דף נט) שהאריך שם ונראה דריב"ב סמך אקרא דנח ואתם פרו ורבו. אבל קרא דאדם לכ"ע אינה אלא לברכה. וגם הקשה לרב יוסף דאמר דת"ק יליף מדכתיב פרה ורבה הא בנח כתיב פרו ורבו. ואין כאן קושיא דהא בנח כתיב ויאמר ה' אל נח ואל בניו כו'. ואתם פרו ורבו וא"כ לא שמעינן כלל דלשון רבים קאי גם אנקיבות ושפיר דייק רב יוסף מקרא דאברהם מדלא קאמר הכתוב פרו ורבו לאברהם ושרה ש"מ דהאשה אינה מצווה וריב"ב ג"כ מקרא דאדם הוא דדייק ויאמר להם פרו ורבו לאדם וחוה ואע"ג דהאי קרא לברכה הוא מ"מ כיון דבכלל ברכה באו שניהם המצוה ג"כ נאמרה לשניהם וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף