קרן אורה/יבמות/סה/א

קרן אורה יבמות סה א

דף ס"ה ע"א

תוספות בד"ה נישאת למי שאין לו בנים כו'. וכתבו כאן לשיטת' דלענין ממון מודה רבי דבג' זמני הוי חזקה. ומש"ה יש לה כתובה משני דליכא למימר דמש"ה יש לה כתובה משני משום דאמרה לי' השתא הוא דכחשא ונסתחפה שדהו. דא"כ מאי קמיבעי ליה נישאת לג' כו'. וצריך לדקדק בטענ' זו דהשתא הוא דכחשא ונסתחפה שדהו ומזלו גרים הא הוא נגד החזקה לומר בתרי זימני דמזל הבעל גרים וממה נפשך אם מצינן לתלות במזל הבעל גם בשני א"כ אמאי אסורה לג' אלא על כרחך לא תלינן בשני במזלו אלא הוחזקה דהמניעה מצידה הוא. ואכתי אמאי אית לה כתובה. וי"ל דס"ל שהיתה ראויה בשעת נישואין לבנים אפילו נעשית עקרה אח"כ מ"מ אית לה כתובה דאנוסה היא. ובעיקר קושית התוס' ז"ל נראה דהוא לפי פי' רש"י ז"ל לעיל ודילמא איהי לא זכיא ולא תטול כתובה. וא"כ הכא דחזינן דאיהי לא זכיא דאיתחזק בתרי זימני יקשה אמאי יש לה כתובה. אבל לפי' הרמב"ן ז"ל לעיל דלאו אכתובה פריך א"כ יש לומר דכל שנישאת לו בהיתר אפי' אם המניעה מצידה מ"מ לא אבדה כתובתה ומג' הוא דאין לה כתובה כיון שנישאת לו באיסור. אלא דא"כ תיקשי הא דאמרינן מהו דליתבעוה הנך קמאי. והיכי מצו קמאי למתבע' הא נישאת להם בהיתר. וכן הקשה הרשב"א ז"ל ומה יועיל נישואי שלישי הא בלא"ה כבר איתחזיק בתרי זימני דהיא אינה בת בנים. והתוס' ז"ל דחילקו בין ממון לאיסור כבר תמהו ז"ל בעצמן על זה. אבל לפי מה שכתבתי לעיל דרבי לחומרא בעלמא הוא דס"ל בתרי זימני הוי חזקה א"ש דלענין להנשא לג' מחמיר רבי ואומר דאסורה להנשא. אבל מ"מ אין חזקה זו ברורה דהיא אינה בת בנים. ומש"ה יש לה כתובה. אבל אם כבר נישאת לג' ולא היו לה בנים דאיגלאי מילתא בבירור דהיא אינה בת בנים שפיר מיבעי ליה מהו דליתבעוה קמאי. וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל בסוף דבריו ז"ל בחי' ע"ש. אף ע"ג דלשיטתו דלרבי בתרי זימני הוי חזקה וודאי וגם בשור המועד כמבואר בדבריו התם לא הבנתי לחלק בין אם נישאת לג' או לא הא בלא נישואי ג' כבר נתחזקה דלא יהיה לה בנים:

ובאמת לשיטת התוס' ז"ל דבשור המועד מודה רבי דבג' זימני הוי חזקה. א"כ מנ"ל לרבי דלענין איסורא בתרי זימני הוי חזקה ומהיכא יליף לה. ומצינן לאשכוחי נפ"מ לרבי אי בתרי זימני הוי חזקה וודאי מה"ת או משום ספיקא ולחומרא כגון אם מל את השלישי בשבת דאם חזקה גמורה היא חייב חטאת על הג' דמילה שלא בזמנה היא. אבל אם לאו חזקה גמורה היא אלא מספק הוא דמחמיר אינו חייב חטאת דשמא מילה בזמנה היא. והנה מצינו בכמה דברים דגם לרבי בג' זימני הוי חזקה כמו אחיות דלעיל ולקמן גבי הפילה ג' זימני. דכ' הראשונים ז"ל דרבי נמי מודה בהא. וכן לענין ראתה מחמת תשמיש כתבו התוס' ז"ל בנדה (דף סה) דמודה רבי דבתלתא זימני הוי חזקה ומותרת להנשא לג' והוא נגד סוגית הירושלמי בשמעתין דאמרינן התם דמ"ד שלישית תיבעל הוא כמ"ד שלישי יש לה כתובה. ולמ"ד שלישי אין לה כתובה היינו כרבי דבתרי זימני הוי חזקה שלישי לא תיבעל הרי מפורש להדיא דגם בזה פליגי רבי ורשב"ג. והב"י בי"ד כתב בשם הרשב"א ז"ל דזה בכלל ווסתות דקי"ל כרשב"ג. וגם זה קשה דהא הרשב"א ז"ל בעצמו כתב דהא דקי"ל בווסתות כרשב"ג הוא משום דווסתות דרבנן. וזה לא שייך ברואה מחמת תשמיש. וביותר קשה על מה שהביא הב"י ז"ל בשם סמ"ג דלענין להנשא לבעל אסורה לג' כרבי ולבעל עצמו שלישית תיבעל. והכא בירושלמי אמרינן דלרבי לא תיבעל שלישית. ואולי היה לפניו איזה נוסחא בירושלמי למסקנא דאפילו למ"ד שלישי אין לה כתובה אפ"ה תיבעל שלישית כדמשמע לישנא דהוון בעין מימר. משמע דלמסקנא לא קאי הכי כי היכי דאיתא התם לענין מילה דכולהו מודו דשלישי לא ימול משום סכנה. וצ"ע גדול בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

ואחר העיון בדברי הירושלמי דאמרינן התם דאיכא דתני דנישאת לג' ג"כ יש לה כתובה לרשב"ג מזה יקשה לכולהו פירושי בהא דשני יש לה כתובה דלדברי התוס' ז"ל דלענין ממון מודה רבי מ"מ לשלישי לרשב"ג קשי' למה יש לה כתוב' כבר איתחזק בתלתא זימני'. ולדברי הרשב"א ז"ל ג"כ שכתב מטעם דעדיין לא איתחזק כ"כ חזקה גמורה ג"כ תיקשי נישאת לג' ולא היו לה בני' לרשב"ג מאי א"ל. וע"כ משמע דכל שנישאת בהיתר יש לה כתובה כיון דבשעת נישואין לא נתברר שהמניעה מחמתה חייב ליתן לה כתובה אע"ג דלבסוף נתברר שהמניעה מחמתה אמרינן השתא הוא דכחשא. ודלא כמו שכתבו התוס' ז"ל דמטעם השתא הוא דכחשא אינה יכולה להוציא. וכן כתב הרשב"א והרא"ש ז"ל. ומהא דלרשב"ג יש לה כתובה אפילו משלישי מוכח דיכולה להוציא מהאי טעמא. וכן כתב הנימק"י בשם הריטב"א ז"ל דכל שנישאת בהיתר יש לה כתובה. אלא דלא הבנתי מה שכתב שם להוכיח דמשני יש לה כתובה אפי' לרבי מהא דחומה דביתהו דאביי דיהבי לה כתובה. ונראה שכוונתו להא דתבעה מזונות קמיה דרבא והתם אביי שלישי הוה ואביי הכיר בה. כדאמרינן בשמעתין. וי"ל דלאביי דסבר כרשב"ג דבתלתא זימני הוי חזקה השלישי הרי הוא כשני לרבי וכי היכי דמשלישי לרשב"ג יש לה כתובה ה"נ משני לרבי. ועיין בזה בדברי המרדכי בפירקין ודו"ק:

בד"ה תצא בלא כתובה כו'. אבל קשה דאי בשהה כו'. עיין בק"ע בפירקין שכתב דאין כופין אותו להוציא בשוטי בשהה עשר שנים ולא ילדה והוא דלא כהילכתא דקי"ל דכופין בשוטי וכרב תחליפא בכתובות פ' המדיר. ומסקי התוס' ז"ל דבלא הכיר בה איירי. ומשום מקח טעות. וכן כתב הנימק"י ג"כ דהא דתצא בלא כתובה היינו בלא הכיר בה. ולפ"ז לא הבנתי מה שהקשה שם לשלישי נמי תימא השתא הוא דכחשא ומחלק בין נישאת בהיתר לנישאת באיסור ואי בלא הכיר בה בלא"ה א"ש משום דהוי מקח טעות. וצ"ל דהיינו הך כיון דנישאת באיסור הוי מקח טעות. ועי' בריטב"א ז"ל ותמצא הדברים מבוארים יותר ע"ש:

תוס' בד"ה שבינו לבינה נאמנת. ע"ש שהאריכו לפרש הך שמעתא בכמה אנפי. והריב"ם ז"ל פי' דאניסת לג' קאי. וכבר דקדקו המפרשים ז"ל דא"כ ל"ל הא דהוא אמר מינה הא הוא אינו צריך לומר כלל דבלא"ה כבר הוחזקה. והר"ר שמואל פי' דאיירי בשהתה עם הג' י' שנים וכרשב"ג וגם בזה כבר כתבתי דלרשב"ג יש לה כתובה מן השלישי וכמבואר בדברי הירושלמי. והנכון בזה פי' הרי"ף ז"ל דאשהא עשר שנים קאי ואמתניתין כדמשמע פשטא דשמעתא ואי לאו דאיהי קים לה ביורה כחץ הוי איהו מהימן כיון שטוען ברי דמינה ומתניתין בסתמא איירי וכל הני מילי דשמעתין אמר איהו איזיל ואיבדוק כו' כולהו בחד גוונא מיירי. והרמב"ם ז"ל יש לו עוד שיטה אחרת בהא דשמעתין דהא דאמרי' בראשון ושני יוציא ויתן כתובה היינו דווקא היכא שטוענת דהוא אינו יורה כו'. אבל בסתמא תלינן החולי ממנה ולפ"ז ליכא לפרש הא דפרכינן בגמרא ודילמא איהי לא זכיא. כפי' רש"י ז"ל דלא יתן לה כתובה כיון דהיא טוענת ברי דאין יורה כו'. ואלישנא דברייתא ג"כ קשה לפרש דשפיר תני שמא הוא לא זכה להבנות ממנה. ומש"ה כופין אותו להוציא אולי יבנה מאחרת אע"ג דלדברי' המניעה מחמתו. ועוד מתניתין במאי קמיירי אי היכא דהוא מכחיש' ואומר דמינה א"כ היינו דר' אמי אלא דהוא מודה לדברי' א"כ אמאי כופין אותו להוציא הא כתב הנמק"י דמהימן בזה ואין כופין אותו להוציא אם הוא יודע בעצמו שאינו יכול לקיים. וצ"ל דמיירי דהוא אינו מכחישה לומר מינה וגם אינו מודה לדברי' והוא בעצמו אינו יודע. ומש"ה כופין אותו לישא אחרת. ועוד קשיא לי לשיטת הרמב"ם ז"ל הא דאמרינן בגמרא מי מצי אמרי לה איגלאי מילתא למפרע דאת הוא דגרמת או דילמא מצי אמרי להו השתא הוא דכחשי ובלא"ה היכי מצו למיתבעה הא היא אומרת ברי דהם גרמו. ועוד דהא גופא קשה אמאי הוחזקה לעקרה אם נישאת לג' ולא ילדה כיון שטוענת ברי דמינייהו הוא ומהימנינן לה להוציא כתובה. והרמב"ם ז"ל השמיט להני תרתי בעי' מהו דליתבעוה קמאי. ומהו דליתבעי' לשלישי. וגם זה טעמא בעי כללו של דבר שיטת הרמב"ם ז"ל צ"ע ועיין ב"ש בסי' קנ"ד שהאריך בדינים אלו ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף