קרן אורה/יבמות/נט/א

קרן אורה יבמות נט א

דף נ"ט ע"א

תוספות בד"ה מהו בתר נישואין אזלינן כו'. ע"ש שפי' דשמואל ידע דמיבעי ליה אי חשיבא משתמרת לביאה פסולה כיון דהקדושין היה בהיתר. והרשב"א ז"ל כתב עוד דמיבעי ליה אם נתחללה ע"י שמשתמרת לנישואי איסור או בתר אירוסין אזלינן. וכיון דההיא שעתא ראויה היתה לא נתחללה ואם מת חוזרת לתרומת בית אבי עכ"ל. ולא הבנתי לשונו ז"ל דאטו ס"ד דר' חייא דע"י אירוסין לחוד נתחללה לעולם ולא קמיבעי ליה אלא היכא דאירוסין בהיתר היתה. ונראה דהביאו לזה לישנא דלישוויה חללה לא קמיבעי' לי משמע דלפי דעתו של שמואל קמיבעי' ליה לישווי' חללה ולפי' התוס' ז"ל לא שייך בה לישנא דחללה. ומ"מ לדברי שניהם ז"ל קשיא לי מאי קמיבעיל ליה אי חשיבא משתמרת לביאה פסולה או לישוויה חללה הא אמרינן לקמן בבוגרת אם נשאה נשוי. משום דסופה להיות בוגרת תחתיו. אלמא דאפי' בנישואין ממש ג"כ לא נפסלה ולא הויא כלל משתמרת לב"פ. ומדברי הרשב"א ז"ל לקמן גבי הא דאם נשאה נשוי משמע דהיינו למאן דמכשר בבוגרת. אבל למאן דפסל בבוגרת יוציא ואפשר חללה נמי הויא כמו בבעולה. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דאפילו למ"ד דבוגרת פסולה מדאורייתא מ"מ אם נשאה נשוי. ויתבאר בזה לקמן בפירקין בעז"ה:

בד"ה הא לא אישתני גופה כו' וה"ה אם אירס בוגרת כו'. ביאור דברי התוס' ז"ל בזה הוא דעיקר תליא בהשתנות גופה. ומש"ה כל שנתמנה אחר שנולד בה הפסול יהיה איזה שיהיה הרי לא היתה בה שום השתנות הגוף אחר שנתמנה לכ"ג והאירוסין והפסול נולד בשעת היתר. וה"ה אם נולד בה פסול אחר שנתמנה אם לא הי' בזה שינוי הגוף ג"כ אין צריך להוציאה. ומשמע להו מלישנא דהש"ס האי אישתני גופה דאי משום שנולד הפסול מחמתה אבל בנתמנה נולד הפסול מחמת מינויו לא יסתבר להו לחלק בכך דמה לי אם נפסלה מחמתה או מחמתו שנעשה כה"ג בין כך ובין כך נפסלה לו אלא עיקר החומר הוא היכא דנשתנה גופה ע"י הפסול. ומש"ה מספקא להו אם נעשית מוכת עץ או בעולה. היינו ע"י עצמו כמ"ש התוס' ז"ל אי חשיב נשתנ' גופה אבל צ"ע מאי מספקא להו בזה דהא עיקר השתנות הגוף של בוגרת לא בשביל שנותי' הוא אלא בשביל אבידת בתולי' ואין כל בתולי' קיימין. א"כ כ"ש דבעולה חשיב אישתני גופה. ע"כ לענ"ד פשוט דאסור לכנוס בזה. ומה שהקשו מכה"ג שקידש בביאה כבר תי' הראשונים בע"א ואני כתבתי לעיל דמה שנעשית בעולה ע"י קידושין לא בא לכלל זה כיון דע"י קיחתו נעשית בעולה. ועוד אבאר בזה לקמן בשמעתין בעז"ה. ומטעם זה נלע"ד דלא כמו שכ' המשנל"מ ז"ל בפ' י"ז מהל' א"ב דאם אירס את האלמנה ואח"כ נתמנה ובגרה דאסור לכנוס משום שנתחדש דבר בגופה לאחר שנעשה כה"ג. והיכא דאירס אלמנה מן הנישואין דכבר היא בעולה נראה דאין פסול בוגרת מועיל עוד לאוסרה עליו כיון דכבר לאו בתולה היא ואפ"ה הותרה לו. ומה יועיל עוד פסול דבוגרת כיון דפסול בוגרת מחמת מיעוט בתולים היא וכבר בעולה היא. אבל אם אירס אלמנה מן האירוסין ונתמנה לכה"ג ובגרה או שנעשית מוכת עץ דניתוסף בה איסור חדש איסור בעולה בזה נראין דברי המשנל"מ ז"ל דאסור לכנוס דנהי דאיסור אלמנה הותר אבל איסור בעולה לא הותר. וכיון שנתחדש הפסול הזה לאחר שנעשה כה"ג. נראה דאסור לכנוס ודו"ק:

גמרא דומיא דגרושה מה גרושה בין מן האירוסין כו'. יש לדקדק לפי זה מאי פריך הש"ס בקדושין לא יאמר גרושה בכה"ג ולילף בק"ו מכה"ד. הא איצטריך לגלויי דאלמנה בין מן האירוסין כו'. וי"ל דהא דקא' הש"ס דומיא דגרושה לאו הקישא היא אלא מה מצינו וגילוי מילתא בעלמא כי היכי דגבי גרושה אין חילוק בין מן האירוסין ובין מן הנישואין וגם לא מסתבר לחלק גבי גרושה כיון דהגט פוסלתה מה לי מן האירוסין ומה לי מן הנישואין ה"נ גבי אלמנה אין לחלק. אע"ג דמצינו גבי תמר לישנא דאלמנה הנישואין אבל לא שמעינן מינה דמן האירוסין לא מיקרי' אלמנה ושפיר ילפינן מדומיא דגרושה דאין לחלק בזה אע"ג דלא כתבי' רחמנא גבי כה"ג בפירוש. ולפ"ז אין צורך למש"כ התוס' ז"ל לענין הא דגז"ש עדיפא מהקישא דהך גז"ש לאו גז"ש גמורה היא אלא גילוי מילתא בעלמא ודו"ק:

תוספות בד"ה אפילו מקצת בתולים לא מצי למימר כו'. עיין מהרש"א ז"ל שדקדק אמאי לא קאמר נמי לר"ש בתולה ואפילו מקצת בתולים בתולי' בין כדרכה בין שלא כדרכה בבתולי' להכשיר את הבוגרת ע"ש. ונראה דלענין שלא כדרכה שפיר שייך למידרש מב' דבבתולי' בין להכשיר בין לפסול. להכשיר דרשינן דוקא במקום בתולי' ולפסול דרשינן שיהי' כל בתולי' קיימים. אבל לענין בוגרת לא שייך למידרש אלא לפסול שיהי' כל בתולי' קיימים למעט בוגרת שכלו בתולי'. אבל להכשיר את הבוגרת ודאי ליכא למידרש מב' דבבתולי' דאפילו מקצת בתולים. ומסקו התוס' דאפילו לענין לפסול ג"כ לא דרשינן אלא שלא כדרכה:

ולפי מש"כ רש"י ז"ל דמסברא מסתבר יותר לפסול שלא כדרכה מבוגרת א"כ בלא"ה לא שייך למימר לר"מ בתולה שלימה משמע ובתולי' להכשיר שלא כדרכה וריבוי' דבי"ת לפסול את הבוגרת כיון דאיפכא מסתברא מנ"ל למילף מריבוי' דקרא כנגד הסברא החיצונ' ועדיף טפי למילף הכשירא לבוגרת ופסול לשלא כדרכה. ובאמת צריך לדקדק בזה דלכאורה לא שייך למימר בזה דחד מסתבר לפסול טפי מחברי' דנראה דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד דבוגרת טעמא משום דכלו בתולי' ושלא כדרכה טעמא משום בעולה לאחר. וי"ל דאפילו אי בוגרת פסולה משום דאין לה בתולים מ"מ שלא כדרכה כשירה דבתולה שלימה היא. וה"ה איפכא דאפילו שלא כדרכה פסולה משום דבעולה היא בוגרת כשירה דלאו בעולה היא. תדע דהא בעולה כדרכה פסולה אפילו אם יש לה בתולים כדאיתא בחגיגה בפ' אין דורשין שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל דבקי בהטיי' ובעולה היא ואסורה לכה"ג או דילמא חיישינן שמא באמבטי עיברה ולאו בעולה היא אלמא דכל שנבעלה אף ע"ג דבתולי' קיימים כל שנבעלה פסולה לכה"ג. וכבר האריך בזה המשנל"מ ז"ל בפ' י"ז מהל' א"ב ע"ש. ומה שהוכיח מהא דבן זומא להיפך הוא תמוה ובמסקנת דבריו ז"ל יצא לחלק דביאה הראוי' להשרת בתולים פוסלת אפילו אם לא השיר. אבל שאינו ראוי להשרת בתולים כגון העראה דנשיקה עי"ז לא מיפסלא לכה"ג אע"ג דחשיבא ביאה בעלמא. ולענ"ד ברור דכל שנבעלה לאחר ודאי מיפסלא לכה"ג אפילו ע"י ביאה שאינה ראוי' להשרת בתולים כיון דחשיבא ביאה לשאר מילי. והא דאיתא בירושלמי פ"ק דכתובות דנבעלה לקטן כשירה לכה"ג. היינו משום דביאת קטן לאו ביאה היא. ועי' ק"ע שם. אבל כל היכא דחשיבא ביאה ודאי אפילו בלא השרת בתולים פסולה לכה"ג והיינו משום דלא מיקריי' בתולה כל שנבעלה לאחר כי היכי דמצינו האי לישנא בקרקע כל שלא נעבדה מיקריי' בתולה. וה"נ עיקר שם בתולה הוא באשה שלא נבעלה כדרכה אבל שלא כדרכה עדיין נקראת בתולה כיון דאין דרכה בכך ולא לזה עומדת ומריבוי' דבי"ת הוא דמרבינן לר"א ור"ש שיהי' כל בתולי' קיימים אפילו שלא כדרכה ובבוגרת הוא דפליגי תנאי לר"מ שפיר מיקריי' בתולה כיון דלא נבעלה אע"ג דכבר כלו בתולי' והרי היא כמו שנבעלה מ"מ כל שלא נבעלה בתולה היא. לר"א ור"ש לא מיקריי' בתולה כיון דכבר כלו בתולי'. ומה שדקדק המשנל"מ ז"ל מדברי התוס' ז"ל לקמן בד"ה אלא יתבאר לקמן בשמעתין:

בד"ה אלא לאו שלא כדרכה כו'. והקשו מכאן על פי' רש"י ז"ל בפר' בן סורר דלא מחייב קנס אלא ע"י השרת בתולים אבל בהעראה למ"ד זו נשיקה לא מחייב קנס דהא משמע הכא דחייב קנס בשלא כדרכה אלמא דלא בעינן השרת בתולי'. וכתבו ר"ת וריב"א ז"ל דודאי חייב קנס אהעראה ואשלא כדרכה. והתם הוא דפטור אהעראה משום דקים ליה בדרבה מינה ומיחייב אגמר ביאה כיון דעדיין בתולה היא למ"ד זו נשיקה. ומש"ה פריך הש"ס התם הניחא למ"ד זו נשיקה אלא למ"ד זו הכ"ע מא"ל. כיון דע"י העראה נעשית בעולה למה יתחייב אח"כ על גמר ביאה כיון דכבר בעולה היא בשעת גמר ביאה. וכן נראה מדברי מהרש"א ז"ל והם דברים ברורים לא אדע מדוע לא ישרו בעיני המשנל"מ ז"ל בפי"ז שם:

וכתב עוד דמצינן למימר דלא מיחייב קנס אהעראה. דדוקא לענין עריות הוא דאיתרבאי. אבל לענין קנס אינו חייב אלא על גמר ביאה. ומשמע מד' ז"ל דשלא כדרכה פשוט יותר דחייב קנס. ולא הבנתי דהא שלא כדרכה נמי ילפינן לעיל בח"ל מריבוי' דקראי. וא"כ שלא כדרכה נמי מנ"ל דחייב קנס אלא נראה כיון דנאמר בתורה סתם ושכב איש אותה כל משכבות במשמע ה"נ לענין העראה כיון דמיקריי' ביאה בעלמא בכלל שכיבה היא. והתוס' ז"ל הביאו ראיה לסברא זו מדלא מוקי הכא שלא הערה אלא בנשיקה והיינו דלענין כה"ג פשיטא להו דבנשיקה לא חשיבא בעולה כיון דעדיין בתולה היא היינו שבתולי' קיימים. וכן לענין קנס עדיין בתול' היא אם בא עליה אחר לשלם קנס. והשתא אי נימא דמשלם קנס אהעראה אמאי לא מוקי לה שלא עשה אלא נשיקה. אלא ודאי אינו משלם קנס בהעראה. וכ' עוד דאפילו למ"ד זו הכנסת עטרה. לא משלם קנס כיון דלא נתרבה העראה לענין קנס. והקשו ע"ז א"כ אמאי משלם קנס אגמר ביאה הא כבר השיר בתולי' קודם גמר ביאה ובשעת גמר ביאה כבר היא בעולה. ותי' דבהכי חייב רחמנא דאלת"ה אמאי לא ילפינן חיובא דהערא' מנערה המאורס' דע"כ מיחייב בהערא' ואני לא אבין דבריהם ז"ל בזה דהיכי מצינן למילף העראה מנערה המאורסה דאל"ה הא כבר נעשית בעולה בהעראה כיון דהעראה לא מיקרי ביאה בעלמא א"כ לא הויא אלא כמוכת עץ ומנ"ל דמוכת עץ לא מיקריי' בתולה לענין נערה המאורסה כיון דלא ממעטינן לה מלשון בתולה אלא מריבוי דבתולי' עד שיהי' כל בתולי' קיימים כמו שכ' התוס' ז"ל לקמן (דף ס) בד"ה נילף בתולה וכיון דע"י שלא כדרכה לא נעשית בעולה מנ"ל דע"י מוכת עץ מיקריי' בעולה ולא מצאתי כעת מבואר דין מוכת עץ אי לא מיקריי' בתולה לענין נערה מאורסה. ולענין קנס מד' התוס' בכתובות פרק אלו נערות גבי הא דחרשת ושוטה אין להם טענת בתולים מוכח דס"ל דמוכת עץ אין לה קנס. וכן מבואר בירושלמי פרק אלו נערות דמבתולה ממעטינן למוכת עץ. אבל לא ידעתי מנ"ל לפי מאי דמשמע בש"ס דילן דמוכת עץ לא אימעיט מלשון בתולה. וכמו שכ' התוס' לקמן. אלא מריבוי דבבתולי'. א"כ גבי קנס ונערה המאורסה דליכא קרא שפיר מיקריי' בתולה אפילו מוכת עץ. ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי כעת דין מוכת עץ לענין קנס נערה המאורסה עכ"פ מדברי התוס' ז"ל מוכח דעיקר שם בתולה הוא ע"ש בתולי' ע"כ כל שבתולי' קיימים אע"ג דנבעלה לאחר בהעראה שאינו משיר בתולים עדיין היא בתולה גמורה בין לכה"ג בין לשאר מילי וכל שהשיר בתולי' תו לאו בתולה היא אפי' ע"י מוכת עץ ולענין קנס לא נתרבה העראה כלל ואפי' המשרת בתולים כמו הכ"ע. ולפ"ז הקשו מאי פריך הש"ס שם אלא למ"ד הכ"ע מא"ל הא לדידי' נמי א"ש כיון דבכל מקום לא מיחייב אלא אגמר ביאה. ולענ"ד נראה כמו שכ' דע"י העראה נעשית בעולה לכל מילי וגם קנס מיחייב אהעראה אלא דלפ"ז קשה אפילו למ"ד העראה זו נשיקה אמאי מיחייב אגמר ביאה. כיון דכבר נעשי' בעולה ע"י העראה אפילו בלא השרת בתולים. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' א"ב גבי נערה המאורסה באו עלי' עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה הראשון בסקילה וכולן בחנק. וע"כ צ"ל דכולן באו עליה בהעראה דאל"ה לא היתה בתולה דבהטי' לא שכיחא ועוד דהאי חילוקא שחילק המשנל"מ ז"ל דביאה הראוי' להשרת בתולים עושה אותה בעולה אע"פ שלא השיר וביאה שאינה ראויה להשרת בתולים אינו עושה אותה בעולה לא מצאתי שורש לזה דממ"נ אי מקריי' בעולה ע"י ביאה בלא השרת בתולים. א"כ אפילו אינו ראוי' להשרת בתולים כיון דמיקריי' ביאה בעלמא אמאי לא תהי' בכלל בעולה ואי בעינן דוקא השרת בתולים א"כ בכל גוונא כיון שלא השיר בתולים לאו בעולה היא. וכיון דשמעינן בסוגיא דחגיגה דבלא השרת בתולים ג"כ אסורה לכה"ג ולאו בתולה היא. א"כ בכל גוונא ע"י ביאה לחוד לאו בתולה היא:

והתוס' ז"ל בסנהדרין הביאו בשם הירושלמי דהערו בה עשרה בני אדם כולן חייבים בקנס ובירושלמי פ' אלו נערות אמרו האי דינא לענין נערה המאורסה הערו בה עשרה בני אדם כולם בסקילה מבואר משיטת הירושלמי דלא נעשית בעולה ע"י העראה וכ"ז שבתולי' קיימין בכלל בתולה היא. וא"כ ה"ה לכה"ג דלא נפסלה ע"י העראה. אבל בירושלמי פ"ק דכתובות לא משמע כן כמו שאבאר דאמרינן התם במתניתין דקטן שבא על הגדולה וגדול שבא על הקטנה דכתובתה מאתים ניחא גדול שבא על הקטנה בתולי' חוזרין קטן שבא על הגדולה אין הבתולין חוזרין ולמה כתובתה מאתים. אמר ר' אבין תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה אמר ר' יוסי בר אבין ואפילו כדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין בו כח ליגע בסימנים. ותני כן מעשה שעיברה ובתולי' קיימין פי' דמייתי ראיה דאפשר שיבא עלי' והבתולי' קיימין ובקטן בכל גוונא כן הוא. ותו מייתי התם בתולה הנבעלת לקטן וממי שאינו איש היינו בהמה כשירה לכה"ג ר' ירמי' ור' אמי מקשי מה בין זו לנבעלת באצבע אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה (מעל מי שאינו איש הוא דמקשי וכקושיית הש"ס דילן לקמן בשמעתין) אמר ר' חגי תיפתר שבא ליה ר' אבא לא תיהדר בך ולמה אק בעי ר' חגי מיהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדי' ופי' בק"ע אלמא דשלא כדרכה פסולה לכה"ג מה עבד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו פי' הק"ע קודם שחזר בו ומוקי לה בשלא כדרכה מה עבד ליה לקרא דבבתוליה דילפינן מיניה דשלא כדרכה נמי פסולה לכהונה פתר לה בהערי' ופי' הנ"ל דמוקי קרא דבתולי' להעריה דפוסלת לכה"ג אבל שלא כדרכה כשירה לכה"ג. ושפיר מוקי לה בשלא כדרכה ולמה לית ר' יוסי מוקי לה בהעריה דהיא צריכה ליה המערה בבהמה מהו. ופי' הנ"ל דה"ה דמיבעי ליה בהערי' אי פסולה לכה"ג כדשמע ר' ירמיה הדא דר' חגי דמוקי לה בשלא כדרכה אמר לא על הדא הוי ר' אמי מקשי דשפיר שני ר' חגי בשלא כדרכה וקרא דבבתולי' להעראה דפוסלת לכה"ג. א"כ לפ"ז מסקנת הירושלמי דע"י העראה נפסלת לכה"ג ולאו בתולה היא. אבל פי' הק"ע בדברי הירושלמי אינו נראה לי חדא דמאי קאמר דבעי מיהדר ביה מטעם דבעינן שתהיה בתולה משני צדדים הא כולהו מודו דבעינן בתולה משני צדדים אלא דבבהמה דאין בה זנות ואינה אלא כמוכת עץ שפיר משני ר' חגי דמיירי בשלא כדרכה וכדמוקמינן לה בש"ס דילן בשמעתין. ועוד מה שפי' דר"ת קודם שחזר בו מוקי לה בהעראה לקרא דבבתולי'. אבל שלא כדרכה אינה נפסלת. א"כ מאי אירי' למי שאינו איש הא מכל אדם ג"כ אינה נפסלת. גם מה שפי' דר' יוסי לא מוקי לה בהעראה משום דצריכה ליה. היינו כי היכי דמיבעי ליה העראה בזכור ובבהמה ה"נ מיבעי ליה בכה"ג הוא ג"כ תמוה דמה ענין זל"ז. ע"כ נראה לפרש דר' חגי בעי מיהדר ביה מאוקימתא דשלא כדרכה משום דלא הוי ס"ד לחלק בין בהמה לאדם ואמר ליה ר' אבא לא תיהדר בך דבהמה שאני דאין זנות לבהמה. וקאמר ר' חגי עד שלא חזר בו צריך לפרש קודם שחזר בו מחזרתו או אפשר שצ"ל עד שחזר בו במאי מוקי לה להא דממי שאינו איש כשירה לכה"ג. וקאמר דמוקי לה בהעראה בעלמא דלא דמיא לנבעלת באצבע דבתולי' קיימין. ומטעם ביאה נמי לא מיפסלה דאין העראה לבהמה וקאמר הש"ס ר' יוסי דפריך מה בין זו לנבעלת באצבע משום דצריכה ליה העריה בבהמה מהו ושמא יש העראה בבהמה שמיפסלה משום ביאה כדשמע ר' ירמיה הדא דר' חגי אמר לא על הדא מקשי ר' אמי דשפיר שני ר' חגי בשלא כדרכה משום דאין זנות לבהמה ולא מיפסלה משום ביאה. עכ"פ להאי פירושא נמי שמעינן דבהעראה נמי פסולה לכה"ג. ודוקא קטן ובהמה הוא דלא פסלי משום דאין ביאתם ביאה. וא"כ קשה אמאי לענין קנס ונערה המאורסה עדיין לבתולה תחשב. ועיין בק"ע שם שכתב להביא ראיה לספיקו של המשנ"למ בהעראה לכה"ג מהא דע"י ביאת קטן כשירה לכה"ג וזה אינו דאדרבה משם מוכח להיפך דדווקא בביאת קטן דאין ביאתו ביאה הוא דכשירה לכה"ג. אבל מגדול אף על גב דבתוליה קיימין פסולה לכהן גדול ועוד יש להביא ראיה דע"י העראה נעשית בעולה לכל מילי מהא דבעי הש"ס למימר בקדושין עד דמקדש והדר בעיל ופריך א"כ נערה המאורסה היכי משכחת לה. ומשני כגון שבאו עליה שלא כדרכה ואמאי לא משני שבאו עליה בהעראה. והמשנ"למ ז"ל בעצמו הביא ראיה זו. ומה שרצה לדחות ע"פ שיטת הרי"ף ז"ל דבקדושין בעינן ג"ב אין דבריו ז"ל מובנים להמעיין שם. ועוד דדרשינן התם בקדושין לרבנן מקרא דבעולת בעל דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה דלאחר דאינו עושה אותה בעולה לא צריך קרא דמסברא נפקא לן דלאו בעולה היא. ולרבי דרשינן דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה לענין קנס משום דמסברא הא דעושה אותה בעולה כמו לענין נערה המאורסה. והשתא מנ"ל דאתי לשלא כדרכה דילמא אתי להעראה אבל שלא כדרכה מנ"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וי"ל דהעראה ושלא כדרכה שניהם שקולים הם ותרווייהו מחד קרא נפקי ועפ"ז אפ"ל דהעראה לענין כה"ג תליא בפלוגתא דרבי ורבנן לרבי דס"ל דלענין נערה המאורסה נעשית בעולה בין בשלא כדרכה בין בהעראה. א"כ לענין כה"ג נמי בעולה היא ודווקא לענין קנס הוא דאין אחר עושה אותה בעולה מקרא דבעולת בעל. אבל לענין כה"ג דבשלא כדרכה נעשית בעולה ה"ה בהעראה. אבל לרבנן דס"ל דקרא דבעולת בעל אתי לבעל דעושה אותה בעולה. אבל אחר מסברא אינו עושה אותה בעולה. ה"ה דלכה"ג אינה נעשית בעולה בהעראה. ויתיישב בזה קצת שיטת הירושלמי דקנס חייבין אפי' עשרה שהערו זא"ז ולא נעשית בעולה ע"י העראה או שלא כדרכה. ולענין כה"ג נעשית בעולה דומיא דשלא כדרכה דפסולה לכה"ג. ועוד דאפילו לרבנן דרבי דלענין נערה המאורסה נמי לא נעשית בעולה ע"י העראה ושלא כדרכה מ"מ לענין כה"ג למ"ד דשלא כדרכה פסולה ה"ה ע"י העראה דתרווייהו שוין הן. וגם דברי הרא"ש ז"ל פרק אלו נערות יתיישב עפ"ז. ע"ש במשנ"למ ז"ל. ועדיין צ"ע בזה. ולקמן בשמעתין יבואר עוד בזה בעז"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף