קרן אורה/יבמות/נח/ב

קרן אורה יבמות נח ב

דף נ"ח ע"ב

תוספות בד"ה שומרת יבם כו' ור' יאשי' קרי לה נמי כו' דאי לאו כו' הוי ממעט לה וכמו שכתבו התוספות ז"ל בסוטה שם דמתחת אישך ממעט דבעינן דוקא בא עליה לשם אישות. ולפ"ז משמע מכאן דלא פליגי אלא בביאת זנות. אבל לא בהעראה. דאי בהעראה נמי פליגי. א"כ אכתי יש חילוק בין העראה לביאת זנות לענין השקאת סוטה דע"י ביאת זנות לא משקי לה דלא מיקרי תחת אישך. ובהעראה משקה לה דהא בא עליה לשם אישות. אלא ודאי משמע דבהעראה לא פליגי כלל ודו"ק:

בד"ה דהא אמר רב כו' ובנפל כו'. מכאן נמי תיקשי על הרמב"ם ז"ל שכ' דמקנין ע"י שחוף היינו באב"מ. וא"כ לוקים דבא עלי' יבם בכה"ג. ואפ"ה לא קני לה כמו שכ' התוס' ז"ל לעיל אלא ודאי לא חשיב שכיבה גם בבועל בכה"ג ותו לא מיקרי שכיבה בבעל. והא לא תיקשי לוקמא כמ"ד משמש מת בעריות' חייב וביבמה לא קני משום דרבא הוא דפריך הך קושיא מברייתא דרב אחא מדרומא ורבא ס"ל דמשמש מת בעריות פטור ולא מיקרי שכיבה. ועיין בסוטה ריש פ' ארוסה בהא דתנן אשת סריס שותה דבמתניתין פי' רש"י ז"ל שנסתרס לאחר שנשאה. אבל אם הי' סריס מתחילתו לא מיקרי שכיבה. והוא תמוה דהא סריס חמה בר מצות יבום הוא. אלמא דבר שכיבה הוא. ובגמרא שם חזר בו רש"י ז"ל. ע"ש. ועיין מהרש"א ז"ל שם ובמשנל"מ ז"ל פ"א מהלכות סוטה:

בד"ה רב פפא אמר האי תנא כו'. ולית ליה הך דרשא דונקה איש מעון. וגם דרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל. והיינו דלא מיירי בבא עליה בבית אבי'. ובאמת קושית התוס' ז"ל אלימתא היא ומנ"ל דהאי תנא ס"ל הכי דילמא כשבא עליה בבית אביה מיירי ונהי דזה לא קשיא כ"כ דלמא באמת הכי קאמר רב פפא ועיקר מילתא אתא לדחויי דלא שמעינן מינה דיש חופה לפסולות משום דמיירי בנשואה ממש. והך דמנוקה לית ליה אלא דהא גופא מנ"ל דילמא האי תנא נמי נכנסה לחופה נשואה קרי לה ומנ"ל דפליג אהנך דרשי. ובסוטה שם פ' ארוסה פריך אמתניתין דארוסה כו'. האי קנויי מקני לה למאי. וקאמר אביי לאוסרה עליו. ורב פפא אמר להשקותה כשהיא נשואה כדתניא אין מקנין כו'. ופי' רש"י ז"ל התם דאסתירה שאחר נישואין קאמר ומשמע דאביי ס"ל דגם להא לא מהני קינוי דאירוסין. אלא לאוסרה עליו ולפ"ז פשיטא דלא מהני אפי' אם נסתרה ג"כ בשעת אירוסין. כיון דלא איתרבי קינוי אלא לאוסרה עליו. ורב פפא אמר דמהני הקינוי להשקותה כשהיא נשואה והיינו אם גם הסתירה היתה לאחר נישואין. אבל אם הסתירה היתה בשעת אירוסין אינו משקה לה כלל דלא איתרבי אלא קינוי דאירוסין ולא סתירה. ועיקר ראייתו של רב פפא דמהני קינוי דאירוסין לענין השקאה. וא"כ לא שמעינן אלא בסתירה דנישואין. אבל בסתירה דאירוסין לא שמעינן. ומיושב בזה קושית התוס' ז"ל דמדבריהם נראה דרב פפא איצטריך לאשמעינן דאפילו לסתירה דנישואין מהני הקינוי וכל שכן לסתירה דאירוסין. ומש"ה הקשו מנ"ל דהאי תנא ס"ל הכי. אבל לפי הנ"ל ניחא דרב פפא קמ"ל דמהני קינוי דאירוסין לענין השקאה לאפוקי מהנך אמוראי דס"ל דקינוי לא מהני כלל לענין השקאה ולא שמעינן מינה אלא בסתיר' דנישואין. ובאמת לל"ק דרש"י ז"ל תיקשי עוד אמאי תנן ארוסה לא שותה יכניסנה לחופה וישקנה. וע"כ צ"ל דאין חופה לפסולות. וכן יש להקשות לכ"ע למאי דמוקמינן מתניתין דארוסה לא שותה ולא נוטלת כתובה כגון שבא עליה ארוס תחילה. א"כ אמאי מפסדת כתובתה יכניסנה לחופה וישקנה. וצ"ל דאינו מחויב לעשות כן להכניס פסולה לחופה ודו"ק. ועוד דחופה כי האי שאינו מכניסה לגמרי לאו חופה היא כלל לכ"ע. כיון דאין דעתו לבא עליה:

בד"ה ע"י גלגול. ע"ש שהקשו לרב דמוקי לה שלא ע"י גלגול. א"כ מנ"ל גלגול בקרקעות דמאיש אחר לא שמעינן אלא לגלגל דבר שמשביעין עליו בפ"ע. ותי' דמאיש אחר משמע אפי' קטן דאינו יכול להשקותה ע"י בפ"ע דאין מקנין ע"י קטן. וצ"ע מהיכא משמע ליה דאפי' ע"י קטן מגלגלין הא לא כתב רחמנא אלא אמן יתירא. ומנ"ל דמגלגלין אפי' על מי שאין מקנין ע"י. וי"ל כמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל דאיש אחר כתיב בהדיא מבלעדי אישך. אלא דהא כתיב ויתן איש בך את שכבתו. א"כ אכתי קטן מנ"ל. ועוד דלדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דהא דאין מקנין ע"י קטן. היינו פחות מבן ט'. וא"כ אין מגלגלין עליה כיון דאינה נאסרת ע"י. וכדקאמר הש"ס בסוטה על שומרת יבם דכל שלא תאסר עליו אינו מתנה עמה אפי' ע"י גלגול. וצ"ל דרב לא ס"ל לחלק בהכי. ומש"ה לא ניחא לפרש הא דארוסה ושומרת יבם ג"כ ע"י גלגול משום דלא איצטריך אמן יתירא בשביל זה דמאיש אחר שמעינן לה:

אלא דיש לדקדק למאי דמוקי לה רב בקינוי דאירוסין גופא למה לי אמן יתירא. ומאי קמ"ל אי דיש חופה לפסולות. א"כ בשומרת יבם מנ"ל לל"ב של רש"י ז"ל דשומרת יבם איירי בלא חופה. ואי קמ"ל דמהני קינוי דאירוסין להשקותה ג"כ תיקשי מנ"ל לרבויי תרווייהו ארוסה ושומרת יבם הא לא דמיין להדדי כדאיתא בסוטה. אבל למאי דמוקי לה ע"י גלגול א"ש דלענין גלגול תרווייהו שוין הם. ועי' תוס' קדושין שכתבו דעולא ס"ל דאין חופה לפסולות. ואין זה מוכרח די"ל דס"ל נמי יש חופה לפסולות. אלא דלא איצטריך אמן יתירא להכי. וע"כ אתי לגלגול. ואע"ג דלפ"ז מארוסה ג"כ לא שמעינן דבר שאינו ראוי להשביעו כמו קרקעות דהא ארוסה ג"כ יכול להשקותה בנכנסה לחופה ולא נבעלה י"ל דמאמן יתירא יליף אפי' דבר שאינו ראוי להשביעו דבראוי להשביעו שמעינן לה מאיש אחר. ועוד אפ"ל דס"ל דאסתירה דאירוסין אינו יכול להשקותה. וכמו שכתבתי לעיל. ועוד דבשומרת יבם לא ניחא ליה לאוקמא כב"ש משום דס"ל דמאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד או ס"ל דאירוסין עושה. וא"כ שומרת יבם ע"כ מיירי ע"י גלגול. וה"ה ארוסה ודו"ק:

גמרא העושה מאמר ביבמתו ויש לו אח כו' פסלה מן התרומ' צ"ל דאם יבמה השני נפסלה מן התרומה אע"ג דאינה אסורה עליו אלא מדרבנן. וגם לא היתה זרה אצלו מעיקרא. משום דהוי דומיא דא"א. ופריך אימר דאמר ר"מ כו' דרבנן מי אמר. והא דחשיבא משתמרת לביאה פסולה מחמת זיקה לחוד אע"ג דזיקה אינה אלא מדרבנן. י"ל דמ"מ משתמרת היא לביאתו בע"כ. ואע"ג דכתיבנא לעיל דר"מ מדאורייתא קאמר ה"ה דמחמרינן היכא דהקנין מדרבנן. אלא היכא דהביאה פסולה מדרבנן מי אמר. ומסיק דעשה בה מאמר לכ"ע אוכלת יש לו אח חלל ד"ה לא אכלה. ופ' רש"י ז"ל דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא ולא הוי צריך לזה אלא הכא משום קנינו של החלל דזר הוא אינה אוכלת. והוי ממש קידושי הרשות. ובירושלמי פרק הערל אמרינן דאם עשה הכשר מאמר פליגי בזה ר"י ור"ל ולר"י אוכלת. ונראה דהירושלמי לשיטתו דס"ל דמאמר קונה קצת מדאורייתא. ומש"ה לא חשיבא עוד זקוקה לפסול. ומייתי התם פלוגתא דר"י ור"ל בגוונ' אחריני יבמה שנפלה לפני ב' אחים ועשה בה אחד מאמר ולא הספיק לכונסה עד שנעשה פצוע דכא ר' יוחנן אמר אוכלת כיון שלא נעשה הקנין בפיסול. ור"ל אמר אינה אוכלת כיון שהיא זקוקה לביאה. היה אחד מהן כשר ואחד מהן פסול אף ר' יוחנן מודה. ונראה דגם זה מיירי אם עשה בה הפסול מאמר. וקמ"ל רבותא דאע"ג דזקוקה היא גם לכשר. מ"מ כיון דעשה בה הפסול מאמר הרי נעשה קנין בפיסול. והיינו דנקט נמי פלוגתייהו דר"י ור"ל בב" יבמים ואחד עשה בה מאמר ונעש' דכא ולא נקט פלוגתייהו ביבם אחד בכה"ג לאשמעינן רבותא לר"ל דאפי' היכא דאיכא עוד יבם כשר. וגם אליו היא זקוקה עדיין מ"מ נפסלה. ועוד דבלא מאמר אפילו לר"ל לא נפסלה כיון דנעשה פצוע אחר כך מהני לה זיקת הכשר שלא לפוסלה. ומ"מ דברי הירושלמי צ"ע דהא אינה זקוקה כלל לאח הפצוע ליבום דהא בריש מכילתין משמע בירושלמי דח"ל מדאורייתא לאו בת יבום היא. וצ"ע ועי' בק"ע שם:

ומסיק הש"ס דלא נחלקו אלא בנתן לה גט. ועיי' בדברי הרשב"א ז"ל שפי' בשם ר"ח ז"ל דמיירי בעבד בה מאמר אח"כ. ולא הבנתי דוודאי הדין עם רש"י ז"ל דאפי' לא עבד בה מאמר מיפסלה. כיון דמשתמרת לביאה פסולה עדיין. וכ"ת כיון דאסורה לו להתייבם לא חשיבא משתמרת לביאה פסולה. א"כ באח חלל ועשה בה הכשר מאמר אמאי חשיבא משתמרת לביאה פסולה. הא לא חזיא להתייבם עוד. ולפמש"כ דאח חלל לאו מטעם משתמרת לביאה פסולה נפסלה א"ש קצת:

עכ"פ משמעתין נראה שנפסלת לתרומה גם ע"י איסור דרבנן כמו גט יבמים ומאמר יבמים. וא"כ צ"ע על הרמב"ם ז"ל שכתב דאם בא על איסור דרבנן כמו חלוצה אינה נעשית זונה. ומשמע דגם מן התרומה לא נפסלה. אבל זה אינו דבחלוצה כ' להדיא דהיא וולדה חללי' מדבריהם וכדתניא לקמן בפ' יש מותרות משום דבפסולי כהונה של דבריהם החמירו לעשותה חללה. וכן בגט של דבריהם וזונה הוא דלא הויא מפסול כהונה של דבריהם. וא"כ הא דמשמע הכא דאם נשאה הכהן נפסלה. היינו משום פסול גרושה ולא משום איסור היבום. וא"כ קשה למאי דס"ד דמחמת מאמר נמי חשיבא משתמרת לביאה פסולה ואמאי הא לאו פסול כהונה היא. וצ"ל דגזרו אטו א"א גמורה. ועי' במשנ"למ ז"ל שם בפרק ח"י. ובדברי הה"מ בפ"ב מהל' א"ב דין ב' דמשמע התם כל שאינה א"א מה"ת אינה נפסלת לכהונה. ובפ"י מהל' תרומות כתב נשא שניה היא אוכלת ועבדי מלוג שלה לא יאכלו. וכתב הכ"מ ז"ל דמטעם משתמרת לביאה פסולה דרבנן. ותמה ע"ז מנין לנו בנשואה ממש לומר כן. והוא תמוה דבברייתא דיש מותרות תניא בהדיא בשניות היא כשירה ע"ש. אבל ע"מ שכ' דעבדי מלוג לא יאכלו יפה תמה דמנין לו. (שוב מצאתי בירושלמי פרק יש מותרות דמיבעי' להו עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה. והשיב שתוק ויפה לך היא אוכלת עבדי' אין אוכלין. ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל שפי' בניחותא אבל העיקר נראה דבלשון בתמי' קאמר). וכן מה שכתב שם הלכה כ"ג כהנת חלוצה או שניה שנתארסה לכהן אוכלת ג"כ צ"ע דמאי אירי' נתארסה אפי' נישאת נמי. ומה שכתב הכ"מ ז"ל לחלק בעבדי מלוג דבנתארסה עבדי' ג"כ אוכלין. הוא דחוק ואפי' במשתמרת לביאה פסולה ממש יש להסתפק אם עבדי' אין אוכלין דמ"מ אכתי כהנת היא וצ"ע:

הארכתי קצת בשמעתין. ועיין בשעה"מ בקונטרס חופת חתנים ומצאתי בו קצת מדברי. ויש להאריך הרבה בזה ולדקדק על דבריו. ולא רציתי להאריך עוד כי לא באתי אלא לפרש דברי הלכה זו. וממילא נתבארו העיקרים בזה לכוכ לפי מה שנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף