קרן אורה/יבמות/נח/א

קרן אורה יבמות נח א

דף נ"ח ע"א

גמרא נישאו זו וזו כו' או שנכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות בתרומה משום דס"ל דאין חופה. ויש לדקדק מכאן לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ט מהל' אסורי ביאה דאם נשאת אע"פ שלא נבעלה נתחללה דבחזקת בעולה היא. א"כ בנכנס' לחופה ולא נבעלה אמאי אוכלת בתרומה לת"ק. נהי דאין חופה לפסולות. מ"מ בחזקת שנבעלה היא. ולשיטתו חופה היינו יחוד. ובשלמא מהא דאמרינן לעיל דחופה לא פסלה לא תיקשי משום דהתם מיירי בחופה גרידא קודם קדושין. ובהא לא הויא בחזקת בעולה. אבל הכא ע"כ מיירי בחופה שאחר קדושין. וא"כ מאי טעמא דת"ק. ואפ"ל דהוא ז"ל אינו מפרש דפליגי ביש חופה לפסולות דא"כ תיקשי לרב מדברי הת"ק דס"ל דאין חופה. ומר"י בן ברוקה ג"כ אין ראיה דס"ל דיש חופה כמו שדחי הש"ס דילמא כר"מ ס"ל. אלא ע"כ לא ניחא לרב בדיחויא דהש"ס משום דא"כ אין כספה מאכילתה מיבעי ליה. וע"כ בחופה פליגי. וא"כ תיקשי מאי איריא דפליגי בחופה שאחר קדושין. וכדתניא נישאו ליפלגו בחופה גרידא. אלא ע"כ תרווייהו ס"ל דיש חופה לפסולות לפוסלה מחיים אפילו חופה גרידא. וכי פליגי לאחר מיתה. ובהא פליגי לת"ק לאחר מיתה כשרות ולא אמרינן דבחזקת בעולה היא. ור"י בנו של ריב"ב ס"ל דאין חופתה מאכילתה משום דבחזקת בעולה היא. ובבת כהן מיירי. וא"ש לפ"ז דלא איצטריך למימר דלצדדין קתני באוכלות משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומה מחיים. כמו שכתבו התוס' ז"ל. אלא הכל מיירי לאחר מיתה. ויתיישב בזה דלא תיקשי לדברי הרמב"ם ז"ל מדברי התוספתא דבהדיא אמרינן התם אם נכנסה לחופה ולא נבעלה ומת הרי היא כשירה לכהונה אלמא דלא חיישינן שמא נבעלה דאין לומר דמיירי דידעינן בוודאי שלא נבעלה. כיון דחופה היינו יחוד. וכן אמרו להדיא בירושלמי אמתניתין דלא מן הנישואין תליא מילתא אלא אם לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנישואין כשירות. ולמה פי' הוא ז"ל דברי המשנה דלא כדברי הירושלמי. אבל לפי הנ"ל ניחא כיון דתנאי פליגי בהא הוא ז"ל פסק כר"י בנו של ריב"ב ולא הבנתי לשון הרשב"א ז"ל שהביא דברי התוספתא הנ"ל. וכתב דאתיא כשמואל. ואמאי הא רב נמי מודה דלאחר מיתה כשירה היא אם לא לפי' של ר"ת. והרמב"ן ז"ל הביא דברי התוספתא בל"א ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא הא דבעי רב אשי בפ' אע"פ אי חופת נדה קונה משום דלא חזיא לביאה. ואמאי לא מייתי מברייתא זו דת"ק ס"ל דאין חופה לפסולות. ואם יש לחלק מ"מ הוי ליה להש"ס לאתויי התם. אבל לפי הנ"ל לא שמעינן מדברי ת"ק דס"ל אין חופה לפסולות. אלא גם הוא מודה דיש חופה. ובנדה הוא דמיבעי ליה כיון דדעתו אהתירא:

ולא תיקשי נמי לפי מה שכתבתי דלרב הונא דאמר חופה קונה קנין גמור לכ"ע מהני אפי' בפסולות. וכדמשמע מהא דדחי הש"ס. אבל חופה דלא קני לה. אבל אי הוי קנין מהני נמי בפסולות כמו קדושין. א"כ מאי טעמא דתנא קמא דאמר אין חופה לפסולות ואם נאמר דחופה קונה ולא גומר. יש לומר דת"ק כר"א ור"ש דקדושין נמי לא פסלי אבל להנך דס"ל דחופה לר"ה גומרת נמי. וכמו שכ' מהרש"א ז"ל. א"כ מ"ט דת"ק. אבל לפי הנ"ל ניחא דלאחר מיתה פליגי ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע. כיון דבירושלמי אמרינן איפכא. ומ"מ דבריו מסתברים כדמשמע בריש כתובות דנכנסה לחופה הרי היא בחזקת בעולה. וכתובתה מנה. וד' התוספתא והירושלמי וכן דברי ת"ק דברייתא מצינן לאוקמא שפיר כשיודעין שלא נבעלה. דע"כ הא דבעי הרמב"ם ז"ל בכניסה לחופה יחוד ג"כ לאו לעיכובא היא וכדאיתא התם בבריי' כנסה לשם נישואין ולא נסתרה אלמא דחשיבא נשואה אע"ג דלא נסתרה. ובדבר הזה כבר האריכו הראשונים והאחרונים ז"ל:

תוספות בד"ה ונקה האיש מעון. וא"ת ונוקמא כגון שבא עלי' בשוגג כו'. יש לומר דאם בא עלי' בשוגג לא הוי' לגבי' כנשואה דבטעות כנסה. וכמו שכתבו ז"ל לענין חופת נדה אם פירסה נדה אח"כ. וה"ה ביאת שוגג וטעות וק"ל:

גמרא דכוותה שומרת יבם שבא עלי' בבית חמי' כו'. רש"י ז"ל פי' בזה ב' לשונות לל"ק פריך משום דבעינן שתקדים שכיבת בעל לבועל. וע"כ צ"ל שבא עליה בבית חמי'. ואסתתרה והכניסה לחופה ולא נבעלה דאל"ה לא קרינן בה תחת אישך. א"כ שומרת יבם קרית לה האמר רב קנה לכל. וצ"ל דלר' יונתן דאמר שומרת יבם לאו בת משתיא היא פי' כן דנכנסה לחופה דלר' יאשי' אין צריך כניסה לחופה דבלא"ה בת משתיא היא. וכן כתב המהרש"א ז"ל. ולפ"ז למאי דמסיק הש"ס התם דלר' יונתן אינו שותה אפי' לרב דאמר קנה לכל א"כ לדידיה מאי מהני' מסירה לחופה. כיון דבלא"ה נמי הרי היא כאשתו ואפ"ה לא שתיא. וי"ל דע"כ לא מסתבר לומר דלר' יונתן שומרת יבם לעולם אינה שותת אפילו אם נשאה כדרך אישות זה ודאי אינו. וע"כ לא פליג אלא בביאת זנות. בזה ס"ל דאע"ג דקנה אותה לכל דבר. מ"מ לא מיקרי תחת אישך. כיון דעדיין לא נשאה מדעת. אבל כי נכנסה לחופה גם לר' יונתן משקה לה. והיינו דאמרינן התם דלר' יונתן עדיפא ליה ארוסה משום דקדושין דידיה הוא. היינו שנתקדשה לו מדעת. והא דקאמר התם וסוקלין ע"י למסקנא דמסיק דמיירי בשומרת יבם שבא עליה בבית חמי' הוא ל"ד דביבמה נמי חייב מיתה עלי'. ומסיק כגון דעבד בה מאמר. וב"ש היא דאמר קונה קנין גמור. ליעשות ארוסה גמורה היינו דפרחה ממנה זיקת יבמים וחלה זיקת אירוסין (ובא עלי' בבית חמי') דתו לא קני לה אלא ע"י מסירה לחופה. ומש"ה פריך שפיר א"כ היינו ארוסה. ולישנא אחרינא פי' רש"י ז"ל דלקדמה שכיבת בעל לבועל לא חיישינן ביבמה דכבר קדמה שכיבת בעלה הראשון. והא דפריך דכוותה ביבמה היינו דלא מיקרי תחת אישך. וע"כ מיירי שבא עליה. א"כ שומרת יבם קרית לה האמר רב קנה לכל ומשני כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. וכתב מהרש"א ז"ל דלל"ב נמי מיירי שנכנסה לחופה. דאל"ה לא עדיפא מארוסה דלא קרינן בה תחת אישך. ולפ"ז אין שום חילוק בין ל"ק לל"ב למאי דמוקמינן כשבא עליה. והכל מיירי כשנכנסה לחופה רק למאי דמוקים בעבד בה מאמר כתב המהרש"א ז"ל דלא איצטריך תו נכנסה לחופה. אלא מאמר לחוד נישואין עושה. ומחמת זה הקשה מאי פריך הש"ס היינו ארוסה ע"ש. אבל לשיטתו דבאוקימתא דבא עלי' מיירי כשנכנסה לחופה גם לל"ב. א"כ מי הכריחו לפרש דבעבד בה מאמר מיירי בלא חופה דילמא נמי מיירי בנכנסה לחופה. אלא דארוח לן בהאי לישנא דלא איצטריך לאוקמא כשבא עליה. וכן משמע לעיל בשמעתין דמאמר דליכא למ"ד דמאמר לחוד יעשה נישואין דהשתא ארוסה דעלמא כו'. ע"כ נראה דלל"ב לא הוזכר חופה כלל ביבמה אלא סגי בביאת שוגג לחוד. או במאמר לחוד ואע"ג דאין לה אלא דין ארוסה מ"מ מיקרי שפיר תחת אישך וכר' יאשי' דשומרת יבם עדיפא מארוסה הואיל ולא מחסרא מסירה לחופה. אבל היכא דלא עביד בה שום קרין. ר' יאשי' נמי מודה דאינה שותה כיון דלא אגידה בי' כלל. וכן משמע קצת בסוטה ריש פ' ארוסה דלר' יאשי' נמי אינה שותה אם לא ע"י קנין ביאת שוגג. אלא דצ"ע מאי קאמר יבמה עדיפא דלא מחסרא מסירה לחופה אלא ע"י ביאה לחוד נעשית נשואה כיון דמוקמינן התם לר' יאשי' אפילו כשמואל. א"כ אינה נעשית נשואה אלא ע"י ביאה לשם קנין. א"כ בארוסה נמי כה"ג לא בעיא מסירה לחופה. ובביאה לחוד נעשית נשואה כמו שכ' הרי"ף ז"ל לעיל בפירקין ואפילו אם נאמר דר' יאשי' מיירי בלא קנין ג"כ תיקשי אי נימא דביאה נישואין עושה. א"כ באשה דעלמא נמי לא מחסרא מסירה לחופה אם קידשה ע"י ביאה. ואם נאמר דבהעראה לכ"ע אירוסין עושה. א"כ יבמה עדיפא דנקנית בהעראה לכ"ע לכל דבר לדעת התוס' והרא"ש ז"ל כמבואר לעיל. אבל אי מיירי ר' יאשי' דוקא בקנין תיקשי לכ"ע במה עדיפא יבמה מארוסה אליבא דשמואל:

והתוספות ז"ל כתבו כלישנא קמא דרש"י ז"ל דהא דאיצטריך לאוקמא שבא עליה יבם בבית חמי' הוא שתקדים שכיבת בעל לבועל. אבל משום תחת אישך אין צריך לשום אוקימתא דאתיא כר' יאשי' דאמר דשומרת יבם שותה אפילו בלא שום קנין. וכי מוקי לה דעבד בה מאמר היינו שבא עלי' אח"כ ופרחה מיני' זיקת יבמים. ולשיטתם תיקשי מאי פריך היינו ארוסה. הא ארוסה מיירי דוקא בנכנסה לחופה. והכא ביבמה אפילו לא נכנסה לחופה שותה לר' יאשי'. וצ"ל כיון דפרחה ממנה זיקת יבמים הדר דינה כארוסה דעלמא ובעי דווקא נכנסה לחופה גם לר' יאשי'. וכן כתב הרמב"ן ז"ל:

ולא מצאתי כעת מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דשומרת יבם אינה שותה אפילו אם בא עלי' יבם בבית חמי' כר' יונתן. ואפ"ל דס"ל דר' יונתן ס"ל כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לרב דאמר קנה לכל ודאי שותה:

ומשמעתין קשה על הרמב"ם ז"ל שכ' דאפילו בא על ארוסתו בבית חמי' חשיב אינו מנוקה מעון ולא שתיא. והא הכא אמרינן בהדיא דארוסה כה"ג שותה. ועי' בד' הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' סוטה. ובדברי המשנל"מ ז"ל שם. וכן יקשה מיבמה דמוקמינן שבא עליה בבית חמי' ואליבא דרב קיימינן הכא ורב משמע קצת לעיל דס"ל כאבא שאול דהבא עלי' לשם זנות כאלו פוגע בערוה בפ' החולץ גבי הא דאמר רב אין כופין. ועוד דהנימק"י כתב בריש פירקין דאפילו לרבנן איכא איסורא לשם זנות. וא"כ הא מיא לא בדקי לה. הן אמת די"ל דמיירי הכא דלא בא עליה לשם זנות אלא לשם מצוה ובע"כ דידה. דבזה נראה דגם א"ש מודה דליכא איסורא. כיון דאיהו מכוין לשם מצוה. ומ"מ לא קני לה לגמרי דבלא דעתה דידה נמי אינה חשובה נשואה. ויתיישב בזה מה שהקשו הפוסקים לדברי הש"ג ז"ל שכתב דבעינן עדים בביאת יבמה. א"כ אמאי לא מוקים לה דבא עלי' היבם בלא עדים. ולפי הנ"ל ניחא דזה הוי כביאת זנות ולאבא שאול איכא איסורא דאורייתא בביאת זנות. ולכ"ע חשיב אינו מנוקה מעון. אלא דבלא"ה לא תיקשי כ"כ כיון דליכא עדים שקדמה שכיבת הבעל מנ"ל דמשקינן לה ע"י הודאת עצמן. ועוד דהיא יכולה להכחיש אותו ותאמר שלא נבעלה. ואולי יש לומר דעד אחד נאמן בזה כי היכי דנאמן בשכיבת הבועל. אבל אין זה מוכרח דהתם הוא דנאמן מחמת הקינוי:

אלא דיש להביא קצת ראי' דלא בעינן עדים מהא דאמרינן לקמן בפ' ב"ש אחר שלשי' יום מבקשין הימנו שיחלוץ לה משום דיותר מל' יום לא מוקים אינש נפשיה. ואי נימא דבעינן דוקא עדים. א"כ מנ"ל דבא עלי' בעדים. ולפי מש"כ הח"מ ז"ל בסי' ל"א בשם תשובת מיימוני דאיש ואשה הדרים כאחד אינן צריכין עידי יחוד א"ש. אבל הב"ש ז"ל הביא שם בשם י"א דבעי עידי יחוד. ובאמת למאי דאמרינן בקדושין דהא דאין נאמנים גבי קדושין אם שניהם מודים משום דמחייבי לאחריני. היינו שאוסרה לעלמא. א"כ ביבמה דבלא"ה אסורה לעלמא ושפיר מהני הודאתן. ואמרינן בזה לא איברי סהדי אלא לשיקרי. וצ"ע יותר בזה וכן משמע קצת מהא דאמרינן גבי ח"ל גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא אמרינן גזירה שמא יבא עליה בלא עדים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף