קרן אורה/יבמות/מא/א
גמרא רב ור"ח אמרי מתה אשתו מותר ביבמתו ושמואל ור"א אמרי מתה אשתו אסור ביבמתו ופליגי ביבמה שהותרה ונאסרה. והנה התוס' לעיל (דף יו) הקשו לשמואל דמספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה. א"כ בני יבמה לשוק פשיטא דכשירים דמיד שנתקדשה לאחר פקעה זיקה כדאמרינן בשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. ולא הבנתי קושייתם ז"ל דהא לר"י בן בתירא לא פקע זיקה. וכדתנן מת יבם מוציא את אשתו בגט ושמואל ס"ל כר"י בן בתירא. וי"ל דלשיטתם אזלי שכתבתי לעיל דבנשא כ"ע מודו דפקע זיקה ושם תירצו דבנתקדשה לשוק שאני דיכול לתקן ע"י גירושין. ויש לדקדק הא שמואל ס"ל הכא דיבמה שהותרה ונאסרה שעה אחת אסורה לעולם א"כ גם בנתקדשה לשוק תפקע זיקתה לעולם דכבר נאסרה עליו שעה אחת מחמת שנתקדשה לאחר. וצ"ל דע"כ לא אמרינן יבמה שנאסרה כו' אלא אם נאסרה עליו מחמת מעשיו כגון שקידש אחותה דנאסרה היבמה עליו משום אחות אשה. אבל מה שנאסרה עליו משום שנתקדשה לאחר מחמת זה לא תיאסר עליו לעולם והכי אמרינן להדיא אליבא דשמואל לקמן (דף צב) דהמקדש נותן גט והותרה ליבמה:
והנה הרשב"א ז"ל האריך כאן בשמעתין בתכלית האריכות ותוכן דבריו ז"ל דמה"ת אין חילוק בין קידש לנשא ובתרוייהו נפטרה היבמה אלא דבקידש מדרבנן אומרין לו להמתין למ"ד יש זיקה והא דאם מת היבם יוציא אשתו בגט כו' הוא ג"כ מדרבנן ודוקא בקידש אבל נשא נפטרה היבמה לגמרי ואפילו חליצה לא בעיא. ולפ"ז הקשה למ"ד מתה אשתו מותר ביבמתו הא אין דרכיה דרכי נועם כיון דהיבמה שריא לעלמא בחיי אשתו. א"כ היכי תזקק ליבום אחר מיתת אשתו. ותי' דמותר ביבמתו דקאמר לאו דזקיקה לו אלא מותרת לו. כיון דבשעת נפילה היתה מותרת לו אפילו כי נאסרה וחזרה והותרה אינו עובר עליה באיסור אשת אח אע"ג דאין כאן מצוה ומדמי לה להא דאין חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת לא הוא ולא אחין משום דמי איכא מידי דמעיקרא שריא ליה וה"נ דכוותיה. וא"כ לר"ל דאמר דחייב על הצרה כרת ה"נ אסור ביבמתו כיון דאין כאן מצוה. א"כ יקשה מאי קאמר הש"ס דשמואל ס"ל כר"א אפילו כרבנן נמי ניחא דשמואל לטעמיה דס"ל כר"ל דחייב על הצרה כרת ואע"ג דמעיקרא שריא ליה וה"נ הכא דחייב משום אשת אח כיון דאין כאן מצוה ולמה ליה להש"ס למימר אבל הכא דאיתסר אפילו רבנן מודו תיפוק ליה משום דשלא במקום מצוה הוא וקאי עליה באיסור אשת אח. וע"כ צ"ל דשמואל ס"ל דחל עליה איסור אשת אח אפילו מעיקרא (דשריא ליה) דאי לא חייל א"כ אפילו בשעה שנאסרה משום אחות אשה אין עליה איסור אשת אח משום דמי איכא מידי דמעיקרא שריא ליה. וא"כ אחר שחזרה והותרה אמאי תיאסר עליה משום אשת אח. אלא ע"כ כשנאסרה משום אחות אשה חל עליה ג"כ איסור אשת אח א"כ אפילו אחר שהותרה משום אחות אשה מ"מ איסור אשת אח במאי פקע כיון דאין כאן מצוה ע"כ נראה כמו שכ' לעיל בפ' כיצד דחזרה להתירה הראשון לגמרי ואיכא מצוה ליבמה ואי משום דאין זה דרכי נועם כבר כתבתי לעיל דהא דנפטרה היבמה אי לא היא פלוגתא אחריתי ובדאורייתא פליגי ור"י ב"ב ס"ל דלא נפטרה היבמה ואסורה להנשא לשוק. וגם הוא מחויב לגרש ולהוציא את אשתו בגט כדי לקיים מצות יבום ובכל גוונא בין בקידש בין בנשא לר"י ב"ב צריך להוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה מה"ת וצ"ע. ועיין בתוספתא דאיתא התם שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה או שקידשה היא עצמה ר"י ב"ב אומר אומרין לו המתן עד שיעשה כו'. משמע דה"ה דפליגי בנתקדשה לאחר דלריב"ב לא פקע זיקה ולרבנן פקע זיקה. וכבר כתבתי לעיל דמסוגית הש"ס דילן לא משמע כן. ועיין מהרש"א ז"ל שהקשה הא רב גופא ע"כ כר"א ס"ל דבאיסור דאורייתא ס"ל דאם נאסרה עליו בשעת נפילה אסורה לעולם וכתב דיש ליישב בדוחק ע"ש. ואין זה צריך לפנים דפשיטא דמודו רבנן היכא דנאסרה בשעת נפילה וכסתמא דמתניתין לעיל פ' ד' אחין. והרי"ף ז"ל פסק כרב משום דר' יוחנן ס"ל כוותי' לעיל ריש פד"א וכתב הרא"ש ז"ל דאין ראיה מהתם דהתם בזיקה דרבנן מיירי. אבל לשון הש"ס משמע כדברי הרי"ף ז"ל דקאמר משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון משמע דביבמה דעלמא קאמר שנאסרה לגמרי אפ"ה חוזרת להתירה הראשון ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |