מפתח/יבמות/מא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהדורא בתרא
קרן אורה
רש"ש

מפתח
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


מפתח TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png מא TriangleArrow-Left.png א

קידש אחיו את וכו'. מ"ש קידש מנשא. תוס' לעיל י"ח: ד"ה ש"י. רמב"ן שם. רשב"א שם ובסוגיין. תוספות הרא"ש.

דוקא קידש משום דנראה כנושא אחות זקוקתו אבל נשא פקעה לה זיקה לגמרי. תוס' לעיל י"ח: ד"ה ש"י בשם ר"י. רשב"א שם ובסוגיין. תוספות הרא"ש. ועי' רמב"ן שם. [ועי' רשב"א דלדרך זו מדאורייתא בין קידש ובין נשא מפקיע הזיקה, וכ"מ במאירי לעיל דף ח. ודף י"ז: ובדף כ"ו. ועי' בחי' הגרש"ש סימן ט"ו אות ז' בדעתו, וכן נקטו בדעת התוס' בחי' הגרש"ש סימן ט"ו ואמרי משה סימן ז' אות ל"ב. אולם בחי' הגר"נ אות שכ"ד שנקט דלהתוס' מדאו' קידושין לא מפקיעין זיקה ונישואין מפקיעין עיי"ש, וכן ברמב"ן י"ז: דנקט כן בדעת התוס', וע"ע בחי' הגר"נ אות שכ"א, ועי' לעיל י"ח: בתוד"ה ש"י וד"ה אומרים, ועי' עוד תוס' לעיל ט"ז. ד"ה בני צרות, ובדף י"ז: ד"ה ולימא, וע"ע תוספות הרא"ש ט"ז.]. וע"ע קר"א י"ז: דנקט דקידושין אין מפקיעין הזיקה מדאו'. וע"ע אמר"מ סימן ז' אות ל"א בדעת המאירי. ועי' להלן מה שהו' להקשות להסוברים דצריכה חליצה מדאו', דא"כ הו"ל כל שא"ע ליבום א"ע לחליצה.

דוקא קידש דלא דחי הזיקה דמאי אולמי' דקידש מזיקה דהוי כקידושין, משא"כ נשא דעדיף ודוחה הזיקה. רמב"ן לעיל י"ז: בדעת התוס'. רשב"א שם בשם י"מ, ויעויין שם שדחה זה, ועי' להלן.

הטעם לחלק בין קידש לנשא, דיבמה שויוה רבנן כעין מקודשת, וע"כ אומרים לו לא לישא, אבל אם קדם וכנס מה שעשה עשוי. רשב"א שם. ועי' חי' הגרש"ש סימן ט"ו [יעויין שם דאם יש לחלק בין קידש לנשא, זהו רק אם זיקה מדרבנן]. וכן באמרי משה סימן ז' אות ל"ב. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח. ועי' להלן.

הטעם דקידושי השניה תופסים משום דזיקה דרבנן והקידושין מפקעי הזיקה. רשב"א שם. ועי' חי' הגרש"ש סימן ט"ו. אמרי משה סימן ז' אות ל"ב. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח. ועי' להלן.

י"א דזיקה דאורייתא, ולכך קידושין לא מפקעי הזיקה ואינו יכולה לכנוס וצריכה חליצה מדאו'. קר"א בדעת הנימוקי יוסף. או"ש קונ' זיקה אות כ' בדעת הריטב"א [יעויין שם דשי' הריטב"א דצריכה חליצה מדאו'].

קשה לדרך זו דאם זיקה מדאו' היאך תופסים קידושי השניה. רשב"א שם. ועי' חי' הגרש"ש סימן ט"ו. ואמרי משה סימן ז' אות ל"ב.

קשה לדרך זו היאך צריכה חליצה מדאו', הא כל שא"ע ליבום א"ע לחליצה. מאירי לעיל י"ח:, אמרי משה סימן ז' אות ל"א. חי' הגרש"ש סימן ט"ו אות ז'. וע"ע מאירי לעיל ח. ודף כ"ו.

לדרך זו, צ"ל דערוה לאחר נפילה אין פוטר מיבו"ח, דעליה נא' בשעת נפילה. מאירי שם. ועי' ברכת שמואל סימן ט' אות ז'. ועי' תוס' לעיל ט"ז. ד"ה בני צרות. ועי' אמרי משה שם. שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח. ועי' שיעורי ר' שמואל אות תק"ה.

המפרשים כדרך זו, ס"ל דאף לאחר נישואין לא פקע זיקה. נימוקי יוסף. ריטב"א כאן ולעיל י"ח: וע"ע בדבריו לקמן ע"ט ולעיל י"ז:, וע"ע או"ש קונ' זיקה אות כ'. חי' ר' שמואל סימן י"ד אות ד'. וע"ע תוס' חד מקמאי כ"ו: [דמשמע מד' ג"כ כהריטב"א]. ועי' הגר"נ אות ש"כ.

קשה לדרך זו, הא מבואר לעיל ח. דהמקדש אחות יבמתו פטורה מחליצה ויבום. שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח [ויעויין שם דאזיל כמ"ד אין זיקה, וק' דסותר לד' בחידושים כאן, ועי' בחי' שהביא תי' זה בדרך דחיה]. חי' הרשב"א כאן. אמרי משה סימן ז' אות ל"א.

ק' מלעיל כ"ט: דמקשה [בשי' ב"ש] זה יעשה מאמר ויקנה וזה וכו' עיי"ש, דמשמע דקידושין דעלמא דבתר זיקה קונה קנין גמור ביבמה דחיה גמורה. תוס' לעיל י"ח: ד"ה אומרים. רשב"א כאן ועי' לעיל י"ח: ועי' רמב"ן לעיל י"ח:, ועי' ריטב"א לעיל י"ח: [יעויין שם שדחה זה בדרך מחודשת, ודלא כפירש"י וש"ר, וכד' כ' בנימוקי יוסף שם בשם מפרשים]. וע"ע ישרש יעקב לעיל י"ח:, או"ש קונ' זיקה אות י"ז. אמרי משה סימן ח' אות ח' בשם ר' מנשה מאילייא. אבי עזרי יבום פ"ז ה"ו. שי' הגרש"ר דף כ"ט אות ק"י. קונ' הביאורים בשם הגרי"ז.

י"א דלאחר נישואין מודה ריב"ב דאינה חולצת. שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח בא"נ. וכ"מ בתוס' לעיל י"ח: ד"ה שומרת יבם.

להסוברים דלאחר נישואין אי"צ צריכה חליצה, הטעם שאסור לכנוס אף שאין עושה שום איסור בזה, משום דנראה כנושא אחות זקוקתו. תוס' לעיל י"ח: ד"ה שומרת יבם. מיהו עי' ריטב"א שם שהוכיח מזה כשיטתו דלאחר נישואין ג"כ צריכה חליצה, וע"כ אסור לכנוס.

י"מ דהטעם דקידושין לא מפקעי זיקה, משום דלמ"ד יש זיקה, מקצת קנין שיש לו בה פוגם עליו קידושי אחותה. רמב"ן. ועי' שיעורי ר' שמואל אות ע"ח. וברכת שמואל סימן ט'. וחי' הגר"נ אות ש"כ.

לדרך זו אף אם איסור קרובות הוא מדרבנן מ"מ כיון דעצם הזיקה מדאו' פוגם בקידושי אחותה. חי' הגר"נ אות ש"כ.

הטעם שפוגם הקידושין אף שאין איסור בביאת אחותה [דהא איסור קרובות מדרבנן לדרך זו], משום דהא דאין קידושין תופסים בערוה הוא משום השם ערוה. שיעורי ר' שמואל אות ע"ח. ועי' ברכת שמואל סימן ט'.

ריב"ב קאי כמ"ד יש זיקה. תוס' לעיל י"ח: אומרים. רשב"א כאן, ועי' בשו"ת ח"א סימן שנ"ח. תורי"ד. [וכן מוכח מכל הני דלעיל שסוברים דמדאו' צריכה חליצה].

ק' אלקמן ע"ט: דמקשה לר"ע אמאי פצוע דכא שנפלה ואח"כ נפצע חייב בחליצה, ומק' מד' ר"ג דאמר תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה, וק' דהא ר"ג ס"ל אין זיקה. רשב"א כאן וע"ע בדבריו לעיל י"ח:, ריטב"א לעיל י"ח:, ועי' ברכת שמואל סימן ט' אות ז'.

אין להוכיח דקידושין [או נישואין] מפקעי זיקה, מלקמן ק"ט: דאמר ר"ג תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה, דשאני ר"ג דס"ל אין זיקה. רשב"א שם. ריטב"א שם.

י"א דריב"ב קאי כמ"ד יש זיקה, וע"כ סבר ריב"ב דכל מה דאמרי' בקידושין דאורייתא אמרי' מדרבנן בזקוקה וע"כ לא תפסי מדרבנן קידושין באחות זקוקה. תוס' רי"ד. וכעי"ז באמר"מ סימן ז' אות ל"ב. אבי עזרי יבום פ"ז ה"ח.

אומרים לו המתן וכו'. ולרבנן כיון שאין זיקה יכול לקדש לכתחילה. רש"י מגילה י"ח: ד"ה עד. וכ"מ ברשב"א. ועי' או"ש יבום פ"ז ה"א.

קשה אמאי ימתין הא כיון שקידש פקעה זיקה לגמרי, [כמבואר בדף כ"ט.]. תוס' לעיל י"ח: ד"ה אומרים. רמב"ן שם. רשב"א שם ובסוגיין. ועי' לעיל.

לריב"ב דסבר יש זיקה, אין הקידושין מפקיעין הזיקה. תוס' לעיל י"ח: ד"ה אומרים. ועי' רשב"א שם. ועי' לעיל.

יש לדחות הראיה מכ"ט: דקידושין מפקעי זיקה, דיש לחלק בין נשא דדוחה הזיקה, לקידש שאין מפקיע הזיקה, דהזיקה הוי כקידושין ומאי אולמיה האי מהאי. רמב"ן לעיל י"ח: בדעת התוס'. רשב"א שם, ויעויין שם דפי' זה אינו מחוור. ועי' חי' הגרש"ש סימן ט"ו. ואמרי משה סימן ז'.

ק' דמ"ש לעיל בריש ד' אחין אמרי ב"ה גבי ב' יבמות אחיות, דאם קדמו וכנסו יוציאו. רשב"א [עיי"ש באורך]. תוס' לעיל י"ח: ד"ה אומרים. ועי' ישרש יעקב שם.

ואשת אחיו בחליצה. ולרבנן פטור מחליצה דהויא אחות אשתו. רשב"א, ומבואר משיטתו דלרבנן כשיש יבם אחד ג"כ פליגי על ריב"ב וס"ל דאין זיקה, ודלא כרש"י, ולרש"י לרבנן אין פטור מחליצה. ועי' חי' ר' נחום אות שכ"ג. עי' להלן.

היכא שיש רק יבם אחד רבנן ס"ל דיש זיקה ומודו לריב"ב. רש"י מגילה י"ח: ד"ה עד. ועי' רשב"א [הו' לעיל, דלפי"ד גם כשיש יבם אחד פליגי]. ועי' חי' ר' נחום אות שכ"ג. ועי' להלן.

מתה אשתו מותר ביבמתו וכו' חזרה והותרה. י"א דמותר ביבמתו היינו לישאנה כאשה נכרית אבל אין חוזרת לזיקתה כיון שכבר נפטרה ואף אם לא נדחית לגמרי שיש עוד יבם, מ"מ אי"ז דרכי נועם. רשב"א. ועי' אחיעזר סימן ל"ד סק"ז ועייש"ע סימן א' אות י"א. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ט. ועי' בית מאיר [הו' באחיעזר שם] דכ"ד הרמב"ם.

לפי"ז חזרה והותרה היינו אפי' אם נדחתה לגמרי מהאי ביתא. וכ"ד הרמב"ם יבו"ח פ"ז ה"ח ועי' עוד בפ"א ה"ג. וכ"מ בשו"ע. וכ"ד היד רמ"ה סנהדרין נ"ג. [הו' בקוה"ע סימן ט']. ועי' קוה"ע סימן א' אות סק"ז. אמרי משה סימן ה' סק"ו. ועי' להלן בדעת הרמב"ם.

לשיטת הרשב"א האיסור אשת אח הותר לגמרי. קוה"ע סימן א' סק"ז. אמרי משה סימן ה' סק"ו. ועי' להלן בשם הגרש"ש שביאר באופ"א.

הוכחה לשי' הרשב"א דאיסור אש"א הותר לגמרי, מלעיל י: מר"י דס"ל דאחר חליצה אין איסור על האחין אלא משום לא יבנה. עי' ברשב"א. ועי' קר"א. ועי' אחיעזר סימן ב' אות ד'. ברכת שמואל סימן ו'. אמרי משה סימן ה' אות ז'. קוה"ע סימן ד' אות ט'. ועי' לעיל ל"ט. ד"ה השתא תיקום עליה, בגדר איסור לא יבנה, אם הוא איסור אש"א שהוקלש או איסור חדש.

קשה לשיטת הרשב"א מדינא דאב"ש דאם אינו מכוין לשם מצוה הוי כפוגע בערוה. בית מאיר ריש סימן קס"ה. קוה"ע סימן א' סק"ז. אמרי משה סימן ה'. חזון איש. חי' הגרש"ש סימן ל"ט. ועי' לעיל דף ל"ט: ד"ה פוגע בערוה משנ"ת בשיטת אב"ש אי הו כפוגע בערוה מדאורייתא או מדרבנן.

עו"ק מלעיל ל"ט. דבעי דרשא לגירש יבמתו דמותר להחזירה, ומבואר דלא הותר האיסור אשת אח בשעת נפילה לגמרי. אמרי משה סימן ה' סקע"ז. חי' ר' נחום לעיל כ. ועי' מרומי שדה לעיל כ"ז., ועי' שיעורי ר' שמואל אות תק"י.

המקור לשי' הרשב"א דהותר האיסור אש"א לגמרי בשעת נפילה, הוא מדילפינן לעיל ל"ט. דגירש יבמתו מותר להחזירה. אמרי משה סימן ה' סקע"ז.

הטעם דהותרה נאסרה וחזרה והותרה דמותרת לשי' הרשב"א, משום אף שאין חיוב של יבום מ"מ יש הענין של הקמת שם [משא"כ לאחר גירושין]. מרומי שדה לעיל כ"ז. .

עו"ק לשי' הרשב"א, כיון שהותר האיסור אש"א, אמאי מאמר אינו קונה מה"ת ביבמה. קוה"ע סימן ח' אות י"ט. ועי' מאירי לעיל כ., שער המלך יבום פ"ו. ועי' אבנ"מ סימן קע"ד. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ט.

אי לשי' הרשב"א ביאה קונה ביבמה מה"ת כקידושין דעלמא ולא בתורת יבום או לא. קוה"ע סימן ח' אות י"ט. מהרי"ק סימן קל"ח. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ט.

גם לשיטת הרשב"א כל זמן שיש זיקה לא פקע איסור אש"א אלא למצותו ולאחר שפקע הזיקה הותר לגמרי. חי' הגרש"ש סימן ל"ט.

עו"ק להרשב"א, דאם האשת אח הותר לגמרי היאך אמרי' לעיל ח. הואיל ואישתרי אישתרי. קוה"ע סימן א' סק"ח וסק"ז. אמרי משה סימן ה' אות כ"ד.

עוד ביאור בשיטת הרשב"א ומו"מ בזה. חי' הגרש"ש שם. חי' ר' ראובן סימן אות ד'. קוה"ע סימן ו' סק"ב. שיעורי ר' שמואל אות תק"ד-תקי"ג. חי' ר' נחום אות תק"ט ותק"י.

י"א דחזרה היינו לזיקתה, ורק אם לא נדחתה מהאי ביתא כגון שיש עוד יבם, אבל אם נדחתה לגמרי מהאי ביתא אסורה לו. ריטב"א. מאירי. ועי' גליון רע"א לשו"ע סימן קנ"ט ס"ז. ועי' אחיעזר סימן ל"ד אות ז'. חי' הגרש"ש סימן ט"ו אות ג' - ו'.

יש לדחות דרך זו, דכמו שבנאסרה בשעת נפילה ליכא חילוק בין נדחתה מהאי ביתא לגמרי ללא נדחתה, כמו"כ לאחר נפילה אין לחלק להיתר בין נדחתה ללא נדחתה. רשב"א שם. ועי' אחיעזר סימן ל"ד אות ז'. חי' הגרש"ש סימן ט"ו אות ג' - ו'.

י"א דשיטת התוס' [עי' לעיל י:] כהרשב"א, אלא שמחלקים להיכא שהותרה ונאסרה והותרה להיכא דחלץ דאז האשת אח נשאר. אמרי משה סימן ה' אות ט'. שיעורי ר' שמואל אות תק"ח. ועי' תוס' לעיל ג: ד"ה לא ולקמן נ"ד. דיבום מהני מדין עדל"ת. ועי' רש"י נ"ב. ד"ה נתן לה.

י"א דהותרה ונאסרה וחזרה הותרה חוזרת לזיקתה אפי' אידחיא מהאי ביתא לגמרי. אחיעזר ח"א סימן א' אות י"א בדעת הרמב"ם יבו"ח פ"ז ה"ח, ועייש"ע באות ז'. ועי' שיעורי ר' שמואל אות תק"ה תק"ו. מיהו בבית מאיר [הו' באחיעזר שם] כ' בדעת הרמב"ם דחוזרת להיתרה ולא לזיקתה.

הטעם להרמב"ם דחוזרת לזיקתה וליכא משום דרכ"נ, משום דס"ל דאין ערוה דלאחר נפילה מפקעת הזיקה. שיעורי ר' שמואל שם. ועי' ברכת שמואל סימן ט'. ועי' תוס' לעיל ט"ז. ד"ה בני צרות. ועי' אמרי משה סימן ז' אות ל"א. שו"ת הרשב"א ח"א סימן שנ"ח.

עוד מו"מ בשי' הסוברים דאף לא נדחתה מהאי ביתא לגמרי מ"מ אין חוזרת לזיקתה דאי"ז דרכי נועם. עי' תוס' לעיל ב., ועי' דו"ח לרע"א י"ז: ובתוס' למשניות פ"א אות ו'. ברכת שמואל סימן ח'. קוה"ע סימן ו' אות ז'. וע"ע רשב"א י"ז: דלכאו' סותר עצמו למש"כ כאן.

ביאור שיטת הרשב"א דגם כשנאסרה אין אסורה משום אשת אח אלא משום אחות אישתו. חי' הגרש"ש סימן ל"ט. שיעורי ר' שמואל אות תק"ט רצ"ה. ועי' בית מאיר ריש סימן קס"ה. קוה"ע סימן א' סק"ז. חזון איש. אמרי משה סימן ה'.

י"א דהאיסור אשת אח הותר רק מדין עדל"ת. תוס' ג: ד"ה לא ונ"ד: ד"ה אלא. ועי' רש"י נ"ב. ד"ה נתן לה.

אי יש להוכיח מר' יוחנן לעיל כ"ז: דאמר דתחזור להיתרה הראשון כשיטת רב, או דשאני התם דהוא זיקה דרבנן אבל הכא משום אחות אשה דאו' מודה לשמואל. רי"ף. רא"ש סימן כ"ג. ועי' קר"א.

קיי"ל כרב דהלכתא כוותי' באיסורי לגבי שמואל. רי"ף. רמב"ם יבום פ"ז ה"ח. רשב"א. ריטב"א. רא"ש סימן כ"ג. שו"ע סימן קנ"ט ס"ז. ועי' קר"א.

שמואל ור"א וכו' אוסר ביבמתו. סברי דהערוה מפקיע הפרשת יבום מקרא דעליה, ואף שהערוה נתחדשה לאחר נפילה. אמרי משה סימן ה' אות ח'. ועי' קוה"ע סימן ד' סק"ה. ברכת שמואל סימן ו'.

ילה"ק מכאן להתוס' לעיל ט"ז. [ד"ה בני צרות] דמבואר דלהו"א דתפסי קידושין ביבמה, אם נתקדשה לאחר אפשר לתקן שתתייבם ולא פקע זיקה, והכא מבואר דאסורה עולמית כנשאסרה שעה אחת. קר"א. ועי' חי' ר' ראובן סימן ו'. חי' ר' נחום ט"ז. .

לשמואל אמרי' נאסרה רק אם נאסרה ע"י מעשיו כגון שקידש אחותה, אבל שלא ע"י מעשיו [כגון שנתקדשה לאחר] לא. קר"א.

משום דהואי יבמה שהותרה וכו'. ק' דל"ל למינקט שהותרה בתחילה, הא רב סבר לעיל כ"ז: דמותרת אף אם נאסרה בנפילתה. ריטב"א [יעויין שם ליישב דשאני התם דהוא רק זיקה דרבנן].

מתיב רב המנונא ג' אחין וכו'. אמאי לא הקשה מהמשנה דד' אחין, [וכדמותיב לעיל כ"ז:]. רמב"ן. ועי' רשב"א.

רבי אלעזר היא. קשה להרשב"א דההיתר הוא משום דהותר האיסור אש"א וא"כ אמאי לא תי' דאב"ש היא דהא ע"כ לאב"ש לא הותר האיסור אש"א. קוה"ע סימן א' סק"ז.

ק' דמה תי', הא לרב [לעיל כ"ז:] אף בנאסרה מתחילה מותרת. רמב"ן.

כיון שעמדה עליו שעה אחת וכו'. סוגיין אזלא בשיטת הל"ק לקמן ק"ט. דר"א ס"ל נישואין מפילין, וע"כ גירש אשתו והחזירה אסורה ליבום. רמב"ן. רשב"א. ועי' ריטב"א. ומהרש"א.

י"א דסוגיין אזלא דוקא בשיטת הל"ב דמיתה מפלת ואסור מדרבנן גזירה אטו קטנה, דאי כל"ק א"כ הוי נאסרה מדאו' ואיך מוכיח מזה לזיקה דרבנן. ריטב"א.

לשיטתם [דהמפרשים דסוגיין כל"ק] גם לר"א נישואין מפילין רק מדרבנן. רמב"ן. ועי' ריטב"א הנ"ל, ומהרש"א, דלפי"ז מיושב קושייתם.

קשה לשי' הרשב"א דהותרה ונאסרה וחזרה הותרה היינו משום דלא חל האיסור אש"א, א"כ לא דמי לאשתו שגירש והחזירה דהתם כשגירש ודאי היה איסור אש"א גמור. חי' ר' ראובן סימן אות ד'. שיעורי ר' שמואל אות תקי"ג. ועי' קוה"ע סימן ו' סק"ב. חי' ר' נחום אות תקי"א.

ביאור שיטת ר"א דנישואין מפילין. שיעורי ר' שמואל אות תקי"ג. ועי' קוה"ע סימן ו' סק"ב. חי' ר' נחום אות תקי"א.

ס"ל לר"א דאף שאינה נופלת מחמת הנישואין הראשונים אלא השניים שלא היה בהם דין נאסרה מ"מ כיון ששעה אחת נאסרה, נאסרה לעולם. קוה"ע סימן ו' סק"ב. ועי' חי' ר' נחום אות תקי"א.

הדר אמר אימור דאר"א וכו'. ק' דאדרבה כ"ש דניחא טפי לרב דהא אף ר"א ס"ל דשריא הכא. תוספות הרא"ש בשם הר"ש מקוצי.

היבמה לא תחלוץ וכו' בתוך ג"ח. היאך הדין עבר וחלץ, אם צריכה חליצה אחרת או דאפילו צריכה חליצה מכל האחין כיון דהוי חליצה פסולה או שאי"צ עוד חליצה כלל. תוס' לעיל ל"ה: ד"ה ונמצאת. שו"ע סימן קס"ד ס"א. רמ"א שם בשם מרדכי. ט"ז שם סק"ה. הגהות הגר"א לעיל ל"ה: אות א' [יעויין שם דהבבלי והירושלמי נחלקו אי צריכה עוד חליצה כלל].

קשה אמאי סגי בג"ח ליבעי עוד ג' ימים שמא לא נקלט הזרע. נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סימן ס"ט. רע"א [עי' בדו"ח ובשו"ת מהדו"ק סימן פ"ט] יעויין שם שתי' דאזלי' בתר רובא. ועי' קיקיון דיונה לעיל ל"ז., וע"ע קר"א שם. וכן בחוו"ד הו' בשו"ת הרע"א סימן צ', ועי' ישרש יעקב שם. וכן יעוי' עוד בחכמת מנוח שם. חי' הגרש"ש סימן ל"ג. ועי' בשיעורי ר' שמואל אות ת"ה. וע"ע תוס' לעיל ל"ז. ד"ה רוב יולדות.

יש שחידשו משו"כ, דאם נקלט הזרע לאחר מיתת הבעל הזרע לא יפטור מיבום. נודע ביהודה אה"ע סימן ס"ט ד"ה אבל. ועי' חידושי הגרש"ש סימן ל"ג [שהקשה ע"ז]. וע"ע בשיעורי ר' שמואל אות ת"ה. ועי' שו"ת רע"א סימן צ' וקר"א לקמן ל"ז. ובישרש יעקב שם וחכמת מנוח [דנתיישב קושייתם עפי"ד הנודע ביהודה]. וע"ע לעיל ל"ז. ד"ה וי"ל דכ"כ לא משתהא.

ולא תתייבם וכו'. אי האיסור לינשא בזמן ההבחנה הוא מדאו' או מדרבנן. פת"ש אה"ע סימן י"ג סק"א בשם ברכי יוסף בשם הרדב"ז דהוא פלוגתת התוס' והרמב"ם. ועי' שו"ת שבות יעקב ח"א סימן צ"ז. אפי זוטרי סק"ב. שאילת שלום אות ט"ו עיי"ש מש"כ על השאילתות פר' וירא. ועי' שו"ת תורת חסד [לובלין] אה"ע סימן ג' בשם תוס' ישנים ביומא ותוס' במגילה דהוא גזירה קדומה מימות משה. ועי' להלן דף מ"ב. ומשנ"ת שם בד"ה רבא אמר גזירה.

חוץ מן הארוסות שביהודה. אי משו"כ לא יתארסו או דיתארסו ורק שיאסרו עליהם להתייחד. תויו"ט [יעו"ד כהצד הראשון]. ערוך לנר. ועי' ראב"ן.

אי בכל יהודה הדין כן או רק במקומות שרגילים לאכול ולהתייחד, וכן אם יש לחלק לענין איסור ולענין ממון. תויו"ט. רש"ש.

רד"ה כל הנשים יתארסו ר"י אנשואות קאי וכו'. יש חולקין וס"ל דר"י אכל הנשים קאי. רש"י עירובין מ"ז., ריטב"א. ועי' להלן בע"ב משנ"ת ברד"ה מפני האיבול.

תוד"ה הך וכו' ותימה וכו' בזמן שהיא קיימת וכו'. י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא ולא החמירו באחות חלוצה יותר מאחות גרושה. רמב"ן [יעויין שם דאכתי אינו מחוור כל הצורך]. רשב"א. ריטב"א. תוספות הרא"ש. נימוקי יוסף. ועי' חידושי בתרא. ועי' תוס' ישנים.

י"ל דכיון דאחות חלוצה מדברי סופרים לא החמירו בה כולי האי, אע"פ שגזרו בצרתה. תוס' חד מקמאי. מאירי.

י"ל דכו"ע יודעים דחלוצה אסורה לו כערוה, ואם ישא אחותה ידעו שלא חלץ לה, אבל בצרת חלוצה אין כולם יודעים שאסורה ויאמרו שהיא מותרת. ים של שלמה סימן כ"ד. ועי' ערוך לנר [יעויין שם דאין יודעים שיש איסור לא יבנה בצרת חלוצה]. וישרש יעקב.

בא"ד ועוד דתנן האחין מותרין אע"ג דאזלי וכו'. י"ל דכולם יודעים דמצוה לחלוץ בגדול ולא חלצו שאר האחין. ים של שלמה סימן כ"ד. ועי' חידושי בתרא. ועי' ריטב"א.

י"ל דשאני שיש יותר בלבול כיון שמכסות פניהם. ים של שלמה סימן כ"ד.

עוד קשה לפי' רש"י, דזמנין שהולכת הצרה עם החלוצה לבי"ד, וא"כ יש לאסור גם קרובות הצרה. ריטב"א. ועי' חידושי בתרא.

עו"ק לפירש"י דאם נולדה אחותה לאחר שחלצה תהא צרתה מותרת, דבכה"ג לא באה עם הנחלצת לבי"ד. תוס' ישנים.

עוד בשיטת רש"י. עי' רשב"א. או"ז בשם ר"ח תרמ"ד. רמב"ן בשם רי"ף ובה"ג. רמב"ם יבום פ"ו ה"כ. תוס' ישנים. חידושי בתרא. קר"א. שיעורי ר' דוד אות שכ"ב.

קשה לשי' הרמב"ם [יבו"ח פ"ו ה"כ] שפי' הגזירה שמא תתחלף בחלוצה, ומאידך גיסא כ' כהתוס' דדוקא כשנשואה לאחיו אסור בצרת קרובת חלוצתו, וא"כ אמאי ל"פ דאסורה משום צ"ע. קר"א. ועי' שיעורי ר' דוד אות שכ"ב.

עי' לעיל בד"ה ואסור בצרת קרובת חלוצתו, משנ"ת בד' הרמב"ם דצרת שניה מתייבמת.

תוד"ה ואמאי וכו' תימה דלא פריך וכו'. י"ל דהתם היה יכול לתרץ דהברייתא מיירי כששהא הרבה וקנסימן לי' כיון שלא כנס ורב מיירי כשלא היה לו שהות, משא"כ דג"כ עשה שלא כהוגן שנשא אחות זקוקתו. תוספות הרא"ש בשם מהר"ם.

י"ל דלא הק' לרב משום דטעמי' דלית לי' לרב זיקה [כמש"כ התוס' כ"ז: ד"ה אבל], ואיכא למימר דהברייתא סברה דיש זיקה. רע"א.

בא"ד ולישני דר"א היא כדמשני הכא. קשה דהא דבנאסרה מלכתחילה מודו רבנן לר"א. רע"א. ועי' רמב"ן. וחי' ר' נחום אות תקי"א.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף