קרן אורה/יבמות/יח/א

קרן אורה יבמות יח א

דף י"ח ע"א

תוס' בד"ה והא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש כו'. ורב דאמר אין זיקה סבר דמסברא ה"א דיש זיקה כו'. ולדבריהם ז"ל דלמ"ד אין זיקה ס"ל דמסברא ה"א דיש זיקה ומ"ד יש זיקה ס"ל דמסברא ה"א דאין זיקה והוא דחוק. עוד דהיאך שייך לומר בזה סברא חיצונה כיון דפלוגתא דתנאי היא אם יש זיקה או אין זיקה. ע"כ נראה דלמ"ד יש זיקה שפיר איצטריך משנה יתירא דלא נימא דמתניתין אתיא כפשטא ודווקא עשה בה מאמר. ולמ"ד אין זיקה איצטריך משנה יתירא לאשמעינן דאין זיקה אפילו מחיים דאי לאו משנה יתירא לא שמעינן אלא לאחר מיתה דכי היכי דמיתת היבמה מפקעא זיקה ה"נ מיתת היבם. להכי אשמעינן משנה יתירא דאפי' מחיים אין זיקה ואפי' אם נאמר דמיתת היבם לא מפקע זיקה מ"מ אי לאו משנה יתירא ה"א דלהכי נקט מאמר ולא זיקה כגון אם מתה הערוה קודם מיתת אחיו. וכמ"ד נישואין הראשונים מפילין דדווקא משום מאמר הוא דחולצת ולא מתיבמת. אבל משום זיקה לא דכבר נפקעה הזיקה ע"י מיתת היבמה קמ"ל משנה יתירא:

שוב ראיתי בירושלמי בפירקין דאמרינן התם דטעמא דמתני' מדתני דווקא מאמר ולא זיקה הוא מהאי טעמא דע"י מיתת היבם פקעא זיקה כמו ע"י מיתת היבמה דקאמר התם דטעמא דשומרת יבם שמתה מותר באמה הוא ג"כ מטעם דמיתה מפקעא זיקה ע"ש. אלא דמשיטת הש"ס דילן משמע דלפי האמת לא אמרינן דמיתה מפקע זיקה. וכמו שכתבו התוס' לעיל בד"ה אבל מחיים. וכן מוכח לקמן (דף ל) גבי הא דדייק רב אשי שם דיש זיקה אפילו בתרי אחי ופריך התם ולרב אשי קשיא דרב נחמן דדייק ממתניתין דלעיל דאין זיקה ואמאי לא משני דהתם שאני דמיתת היבם מפקע הזיקה. אלא וודאי לשיטת הש"ס דילן מיתה לא מפקע זיקה. ולא ידעתי מה היא השגתו של הק"ע על התוסי"ט ז"ל שכתב דלמאי דקיי"ל דיש זיקה הא דתנן מאמר היינו לאפוקי מדב"ש. ודבריו ברורים לשיטת הש"ס דילן. ועוד נראה לחלק בין מיתת היבמה למיתת היבם דבמיתת היבמה שפיר איכא למימר דפקעא זיקה כיון שלא באת לכלל יבום כלל. אבל אם מת היבם לא פקעא זיקה כיון דנופלת מכחו לפני אחיו ולא מפקע מהאי ביתא. ונראה להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בריש פ' נושאין על האנוסה דלא יגלה כנף אביו אתי לשומרת יבם של אביו לאחר מיתת אביו. ואם איתא הא במיתת אביו פקעא זיקתו ולמה יעבור בנו בלאו. אלא ש"מ דמיתת היבם לא מפקע זיקה. אלא דיש לדחות ולומר דהתם גזה"כ היא דהא בלא"ה זיקה דרבנן היא וע"כ גזה"כ הוא:

שוב ראיתי בדברי הרשב"א ז"ל שכתב לפרש הא דפריך רב הונא ממתניתין דעשה בה מאמר. היינו אפילו למ"ד יש זיקה מ"מ לאחר מיתת היבם פקע זיקה. ולקמן בשמעתין יבואר עוד:

גמרא ומי אמר ר"מ אין זיקה והתנן כו' ולפי דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל לא יתיישב פירכת הש"ס. דילמא דווקא לאחר מיתת היבם הוא דס"ל לר"מ אין זיקה. אבל מחיים יש זיקה. ורב יהודה ס"ל כרבנן דפליגי אדר"מ וס"ל דאפי' לאחר מיתה יש זיקה. וראיתי בדברי הרשב"א ז"ל שכתב דבאמת לא פריך אלא לרב יהודה דלא מחלק בין מחיים ובין לאחר מיתה. אך לא הבנתי דילמא לר"מ מודה רב יהודה דיש חילוק. אבל רב יהודה ס"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"מ דאפילו לאחר מיתה יש זיקה:

תוס' בד"ה מיאנה מיאנה כו'. ובירושלמי פ' ב"ש מפורש להדיא כדבריהם ז"ל דהקטנה תמתין עד שתגדיל ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף