אילת השחר/יבמות/יח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
מהדורא בתרא
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png יח TriangleArrow-Left.png א

דף י"ח ע"א

הו"א מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה. יל"ע אם סברא זו דפקעה לה זיקה היה שייך לומר גם אם היתה זיקה דאורייתא, דמהיכי תיתי שיפקע הזיקה משמתה, הרי היתה אשתו עד עכשיו, וע"כ רק משום דזיקה מדרבנן היה הו"א שלא אסרו רבנן את קרובותיה אם בסוף מתה.

ומשמע דלא רצו לומר סתם שלא גזרו לאחר מיתה, רק שאמרו רבנן דכשמתה פקע ממנה למפרע הזיקה כאילו לא היתה זקוקה מעולם.

שם. הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה. לכאורה תמוה מהיכי תיתי דתיפקע זיקה לאחר מיתה, דלא מצינו היתר בעריות לאחר מיתה רק באחות אשתו, ויש לפרש דדוקא באיסור הבא מכח זיקה דאינה אשתו עדיין, ורק משום שעומדת להתייבם אליו יש בה זיקה, ולכן כשנתברר דלא היתה עומדת להתייבם אליו הוי אמינא דאין כאן זיקה כלל, וההו"א היתה דפקעה הזיקה למפרע, כדמשמע הלשון פקע, דהיינו למפרע, שבכל מקום פקע, היינו לגמרי.

וכן יש לומר במש"כ תוס' (בעמוד ב' ד"ה שומרת יבם) לחלק בין נישואין לקידושין, דדוקא ע"י נישואין פקע הזיקה, ולכאו' הרי כיון דיש זיקה הרי היתה קרובתו כאשתו, וא"כ אפי' פקעה זיקה למה תהי' אחותה מותרת, וכמו שקרובות אשתו אסורות גם לאחר שגירש את אשתו, ומה מהני כשפקע הזיקה הא מ"מ היתה זקוקתו, וצ"ל דאחרי שנשאה פקע הזיקה לגמרי שלא היתה עומדת להתייבם אליו, אלא דכל זמן שלא נשאה עדיין נראית כזקוקתו ואסרו לישאנה דנראה כנושא אחות זקוקתו, אבל אחרי שנשאה כבר לא נראה כאחות זקוקתו, ופקע היינו דלא היתה זקוקתו כלל.

וסברת הגמ' דזיקה בכדי לא פקעה, היינו דבלי שיהא שום פעולה לא נימא דפקעה לגמרי, ורק כשייבם אחד מהם או בנשא את אחותה אמרי' דנתברר שלא היתה עומדת אליו מעיקרא, אבל שיפקע בכדי לא אמרינן.

לעולם אין זיקה משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין. והיינו דלכן חולצות, ויש לעיין דלקמן (דף כ"א א') אמרינן אליבא דר"ל דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא ולא נקרא אפשר לקיים שניהם, ובתוס' לעיל (דף ו' ע"א ד"ה שכן) משמע דכו"ע הכי ס"ל ולא רק אליבא דר"ל, חוץ מלאבא שאול שסובר דחליצה קודמת, א"כ איך נאסור יבום דזה עיקר המצוה ונצריך חליצה משום שמא ימות השני ותתבטל מצות יבום מעצמה, וע"כ צ"ל דאפי' אי חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא, מ"מ יותר גרע ביטול כל מצות יבמין באשה שני' אע"פ שתחת זה יקיים מצות יבום ממש באשה אחת.

אדמייבם חד מיית אידך וקא בטלת מצות יבמין. לכאורה למה צריך לשמא ימות אידך, הא לחלוץ יכול הוא עצמו לשניהם, משא"כ אם ייבם דאז הוא גופי' לא יוכל לקיים מצות יבמין בהשני' ונמצא דמבטל מעצמו מצות יבום של השני', משמע דלגבי זה אין מחויב להמנע מלייבם כיון שיכול להתקיים מצות יבמין ע"י אחיו, ולפי"ז שומרת יבם שקידש אחד מן האחין את אחותה, לא מקרי מבטל מצות יבמין במה שקידש, כיון שיוכל להתקיים ע"י אחיו, רק אם ניחוש משום שמא ימות אחיו.

שם. אדמייבם חד מיית אידך וקא בטלת מצות יבמין. הא דנוקט שמא ימות האח השני ולא שמא תמות היבמה השני' לפני שתתייבם, ע"כ זה משום דאם היא תמות, הא במה שייבם את הראשונה אינו גורם כלום בביטול המצוה של השני', משא"כ אם ימות האח השני, דאז עדיין יש יבמה, אלא דהוא נאסר בה משום דהוי אחות אשתו, נמצא דהוא הגורם בביטול המצוה.

ויש לעיין למה זה כל כך חמור החשש של ביטול מצות יבמין, דהא אפילו באיסור גמור כה"ג הי' לנו להתיר מכח ס"ס, דאולי לא אחיו ולא היבמה ימותו לפני שיחלוץ או ייבם ויקויים המצוה, ואם תמצי לומר שא' מהם ימות, אולי היא תמות קודם ולא האח, ונמצא שלא ביטל מצוה. ויש לומר דס"ס מצינו רק בספק על ההוה אם יש את הדבר כעת או על העבר אם הי' כבר, אבל ספק שלעתיד אינו בגדרי ספק ספיקא, ולכן אסור משום זה דאולי יתבטל מצות יבמין.

עוד יש לעיין דהנה לעבור על ל"ת זה חמור יותר מלא לקיים עשה, וא"כ כיון דלעבור בל"ת הדין הוא להלכה דאם אינו מכוין ואינו פסיק רישא מותר, א"כ גם מצות יבמין אפילו שיתבטל, כיון שאינו מכוין לבטל ואינו פסיק רישא, למה אסור משום זה ליבם חדא, הא בכל איסורי תורה היכא דאין מכוין ואינו פסיק רישא מותר, ולמה כאן אסור לייבם אפי' שאין כונתו לבטל מצות יבום ואין כאן פס"ר.

ואפשר דזה תלוי במחלוקת הפוסקים בספק פסיק רישא, היינו כמו בהא דאו"ח (סי' שט"ז) דס"ל להט"ז דלסגור תיבה שאפשר שיש בה זבובים מותר משום דאין ודאי שיש שם זבובים שניצודים, אע"פ שאם יש שם הם ודאי ניצודים, ובדומה לזה כאן אפי' שכאן הספק הוא על העתיד, מ"מ הדבר כשלעצמו כשמייבם אחת הוא מבטל מצות יבום מהיבמה השני', אלא דיתכן דיקויים ע"י אחיו, לכן רק להט"ז אין זה בכלל גדרי פסיק רישא. אבל למש"כ רע"א (ביו"ד סי' פ"ז) דגם בכה"ג הוי פס"ר אסור, ומ"מ אף אם הוי כספק פס"ר, יקשה לשיטת הערוך דפס"ר דלא ניחא ליה מותר.

ואפילו למש"כ בחזו"א לגבי סירוס דאסור גם באינו מכוין, כיון שהאיסור הוא שלא יהי' סירוס לכן אסור גם באינו פסיק רישא, היינו דוקא היכא שיהא נעשה דבר איסור, אבל כאן הרי לא יהי' נעשה שום דבר איסור ולמה אסור, וע"כ צ"ל דלענין זה חמיר ביטול מצות עשה מעשיית ל"ת, וכן מצינו לענין להכניס עצמו לאונס דס"ל לכמה פוסקים דמותר להכניס עצמו לאונס שיצטרך לעבור עבירה, ומ"מ אסור לעשות דבר שעי"ז יהי' אנוס לקיים המצוה, והטעם הוא כיון שזה כלול במצות עשה לעשות ולקיים וכשמביא עצמו לאונס הרי"ז סותר לציווי השי"ת, וכן מצינו בשו"ע או"ח (סי' רמ"ח סעי ה') שאסור להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם שבת בשביל ביטול עונג שבת, ולא אמרינן דמותר להכניס עצמו דאז הרי יהי' אנוס, והיינו משום שזה חיובו לעשות שיהי' לו עונג, אפילו שעכשיו אין עדיין חיוב עונג ממש בשעה שמפליג בהספינה.

וע"כ צ"ל כן דאל"כ לא יהא צריך לעשות סוכה קודם סוכות, וכן שאר מצות קודם שיגיע זמנן לא יכין לעצמו, ואח"כ כשיבוא זמן המצוה הרי יהי' אנוס, וע"כ דבכלל חיוב המצוה הוא ג"כ לראות מתחילה שיוכל לקיים המצוה כשיגיע זמנה.

דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין דתנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לא מיאנה תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה. וביאר רש"י (בד"ה דתנן) דשיטת החולקים עליו וס"ל דמלמדין את הקטנה לעקור נישואיה כדי לייבם את זו, משום שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו שלא היו נישואיה גמורים שמא תמאן. וצ"ע למה צריך לזה, דהא אף אי היו קידושין דרבנן באופן שלא מהני מיאון הי' הזיקה אוסרתה כיון דאחותה לא נפטרה, דנישואין דרבנן הא אין בכחן לפטור האחות משום אחות אשתו ואז הזיקה אוסרתה.

ואם יש סברא דאילו היו קידושין מדרבנן באופן דלא מהני מיאון אז לא הי' בכח הזיקה לאסור כיון דענין זיקה הוא רק איסור דרבנן, א"כ מנ"ל דר"ג ס"ל דאין זיקה, דאולי ר"ג רק חולק בזה וס"ל דאע"ג דכאן היא יכולה למאן, מ"מ אין הזיקה אוסרתה כיון דהיא נשואה מדרבנן, ולא ס"ל דמה שאפשר למאן מגרע כח נישואיה.

ואי אין זיקה תיבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין וכו'. תמוה לכאו' מאי ס"ד דתליא הא בהא דכיון דאין זיקה מותר לבטל מצות יבמין, ומהיכי תיתי דר"מ דסבר אין זיקה צריך לסבור ג"כ דמותר לבטל מצות יבמין. ועי' מש"כ לעיל (י"ז ע"ב סוד"ה קמ"ל) לפרש דבר זה.

רש"י ד"ה לעולם אין זיקה. גזירה דלמא אתא לייבומי ברישא. וכ"כ תוס', והנה לפי המבואר ברשב"א (לקמן כ"ז ע"ב) דאיסור לבטל מצות יבמין אינו אלא מדרבנן, נמצא דגזרינן שלא יחלוץ אטו אתא ליבומי ברישא ואז יעבור איסור דרבנן דביטול מצות יבמין, וחידוש הוא דגזרי' גזירה שלא יבוא לידי איסור דרבנן.

רש"י ד"ה דתנן. שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו שלא היו נישואיה גמורין שמא תמאן. כבר העיר בערוך לנר על מה שהוסיף רש"י שמא תמאן דבלא"ה נמי הרי אין קידושי הקטנה אלא מדרבנן. וצ"ל דכיון דזיקת הגדולה ככנוסה אינו אלא מדרבנן, דזיקה דרבנן היא, בא רש"י לפרש מאי אולמיה דזיקה דגדולה לאסור על נישואי הקטנה, דהא תרוייהו מדרבנן, לכן פירש דנישואי קטנה שאפשר לעוקרן ע"י מיאון גריעא מזיקת הגדולה דחמורה שאי אפשר לעוקרן.

בא"ד. מלמדים את הקטנה למאן בבעלה. ואם לא תרצה למאן תיאסר הקטנה משום אחות זקוקתו וגדולה לא תוכל להתייבם. ויל"ע למה צריכה הקטנה למאן, הרי כיון שהיא אסורה לו נימא דממילא יש כאן מיאון, דמה יש לה לרצות לישאר עמו, הרי אסורה לו, ונימא דממילא פקעו קידושיה, ומשמע שאינו כן אלא תיקנו רבנן דדוקא מיאון ממש עוקר נישואיה, ובלא"ה היא נשארת אשתו אע"פ שהיא אסורה לו.

ואין לומר שרוצה בו דלכשתגדל יבוא עליה ותיעשה אשתו דאורייתא וממילא תפקע זיקת אחותה, דהא אסור לבוא עליה, דכל זמן שאינה אשתו מדאורייתא הויא לה אחות זקוקתו ואסורה.

תוד"ה משום. דלרבי עקיבא וכו' ומדאורייתא אחות חלוצה הויא כאחות אשה. חידוש גדול לדעת רבי עקיבא דאחות זקוקה אינה אסורה מן התורה, רק משחלצה נעשית כאשתו ליאסר בקרובותיה, והרי חליצה באה להרחיקה ממנו כמו גט ולמה ע"י החליצה נעשית כאשתו. וכן צ"ע לרבנן אי ס"ל אין זיקה ואין איסור קירבה אפילו מדרבנן מחמת שזקוקה ליבום, ומ"מ אחרי חליצה אסורה כמו גרושתו כאילו היתה אשתו קודם החליצה.

תוד"ה דלמא. וא"ת הא רבנן למיתה לא חשו וכו'. לכאו' הא דמצינו דלא חיישינן למיתה היינו רק כשיש איזה זמן מסויים שצריך להתקיים עד אותה שעה, כמו ביום כפור דצריך שתחיה עד גמר העבודה, וכן בב' לוגין צריך שיתקיים הנוד עד שימצא כלים, ובזה אמרי' דלית לן למיחש דעד אותו זמן כבר תמות או יבקע הנוד, אבל כשאין איזה זמן מוגבל שאנו דנין עליו אם יחי' עד אותה שעה בודאי לכו"ע יש לחוש שמא ימות, דוכי לעולם יחיה, וא"כ כאן הרי אין זמן מוגבל שצריך אחיו לייבמה, דכל ימי חייו יכול עוד לקיים המצוה, ובזה בודאי יש לחוש לכו"ע דילמא מיית ולא ייבמה וקא מבטל מצות יבמין.

אך י"ל דה"נ לא שייך יבום אלא כל זמן שהיבמה בחיים, ונמצא דצריכין אנו לחוש שימות קודם שהיא תמות, ובכי האי גוונא הק' תוס' דהוי ככל שמא ימות דלא חיישינן, ותירצו דמ"מ לזמן מרובה חיישינן.

בא"ד. בחידושי ר' נחום הק' על תוס' די"ל דהכא לכו"ע חוששין למיתה, דהא כדעביד יבום הוא מבטל למצות יבמי רק דסמיך על אחיו שייבמנה, ועל זה אמרי' דלא מצי למסמך על זה דשמא ימות, ואפי' שהחשש רחוק, מ"מ למסמך ע"ז אי אפשר, אכן נראה דכיון שאין מוטל עליו עכשיו מצות היבום של שניהם, נמצא דרק לכשימות אחיו מתחדש עליו חיוב מצות היבמה השנייה, והוי ככל שמא ימות דחיישינן שתתחדש ריעותא ע"י המיתה.

בא"ד. וי"ל דגזרינן דילמא אתי לייבם ברישא. פי' וכשייבם ברישא יכול לבוא לביטול מצות יבמין. יש לעיין להסוברים דמצות חליצה אינה אלא כשרוצה היבמה להינשא לאחר, וא"כ אם היא מגלה את דעתה שאין לה ענין בהחליצה לא תתבטל המצוה דהא לא מחויב לחלוץ, או מ"מ כיון שלא יקוים יבום ולא חליצה נמצא דלא יקוים המצוה בהשניה ומקרי ביטול מצות יבמין.

בא"ד. וריב"ן פי' משום דבשעת נפילה לא חזו תרווייהו כ"ז שלא חלץ לאחת. והנה מדבריו מבואר דאע"ג דהאיסור אינו מחמת דין איסור עליה אלא מחמת דבזה גורם ביטול מצוה על השני', מ"מ מקרי שאינה ראוי' להתייבם ונאסרה כבר אע"ג דכעת אין ביטול מצוה [ויש לפרש לפמשנ"ת לעיל י"ז ב' סוד"ה קמ"ל דאיסור ביטול מצות יבמין תלוי ג"כ בזיקה, א"כ שייך כבר לומר על זה נאסרה כיון דמשום זיקה הוא האיסור]. והנה יש להסתפק אם אסרו את הייבום או את היבמה, ולדבריו אסרו את היבמה ולכן מקרי שנאסרה.

והתוס' הקשו עליו רק דא"כ תשתרי הראשונה דהוי כהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, ויש לעיין אם בעצם היסוד הם מסכימים, ולפי"ז אם חלץ להראשונה יש לאסור זאת שנפלה שני' מדרבנן משום דנאסרה בשעת נפילה, או דבזה הוכיחו דאינה כנאסרה משום דאפי' אם אסרו באופן מיוחד לא אסרו את היבמה אלא את היבום, ואין זה נקרא שנאסרה שלא תוכל אח"כ להתייבם בשעה שאין ביטול מצות יבמין. ועיין רש"י ותוס' לקמן דף כ"ד ע"א.

ולהריב"ן צ"ל דאע"ג דבהא דאמרינן דאפי' למ"ד אין זיקה מ"מ אסור באמה בחיי היבמה משום ביטול יבמין, וזה בודאי איסור על הקידושין של אמה ואין האיסור על הביאה דוקא, וא"כ איך זה איסור על היבמה, דזה שייך אם האיסור על הביאה דוקא, וצ"ל דמ"מ ביבמה חל גם דין איסור עליה שנקראת נאסרה, וצ"ע.

תוד"ה מיאנה. דמכוער הדבר וכו'. צ"ב למה זה מכוער, ואם משום שבא על אשה שאינה קנויה לו מה"ת, הרי כל נישואי קטנה הם רק מדרבנן ומ"מ מותרת ליבעל, וכיון שאין זיקה איזה כיעור יש, ואולי ס"ל להתוס' דאף למ"ד אין זיקה הא דמותר לבוא מפני שאחרי יבום של א' תפטר היבמה מחמת אחות ערוה, אבל היכא דגם אח"ז תשאר אחות זקוקה אז לכו"ע אסור לבעול, ואיסור זה נקרא כיעור, לכן בקטנה נהי דאין זיקה של הגדולה אוסרת לגמרי, מ"מ כיון דזיקת הגדולה תשאר גם לאחרי שתיבעל הקטנה, בכה"ג לכו"ע אסור משום כיעור לבעול את הקטנה מחמת אחות זקוקת הגדולה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א