קרן אורה/יבמות/ט/א
תוס' בד"ה מה עבודת כוכבים דבר כו'. עיין מש"כ בזה בחידושי הוריות ומש"כ התוס' ז"ל בסוף דבריהם דא"ש לרבי דלא חשיב פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בהדי ל"ו כריתות משום דלא אשכחן בהו לאו. אינו מובן דהא בפסח ג"כ ליכא לאו ואפ"ה חשיב ליה ומ"ש עוד דרבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ג"כ תמוה כמ"ש המהרש"א ז"ל:
בד"ה והרי איסור מצוה כו'. ע"ש שנשארו בתימה אמאי לא אמרינן לר"ע דאתי עשה ודחי ל"ת. והי' ליישב דלכאורה ע"כ רבי עקיבא יליף איסור צרות ועריות מדרשא דרבי דולקחה לו לאשה דדרשא דעלי' איצטריך לחטאת משום דמהיקשא דתורה אחת לא מצי יליף דהא ר"ע ס"ל דמגדף היינו מברך ה'. אבל באמת ז"א דבהדיא אמרינן בשבת דר"ע יליף לה מתורה אחת וע"כ ממברך את ה' הוא דיליף לה. ועיין בתוס' שבת ועי' בתוס' סנהדרין דף ס"ה בד"ה מאן תנא השתחואה ר"ע מה שהקשו שם. ולפמש"כ דלר"ע הוקשה כל התורה למברך אין כאן קושיא. עכ"פ ע"כ ר"ע נמי מעליה יליף לה. והדק"ל ליתי עשה ולידחי ל"ת. ואפ"ל עוד דאפילו אי נימא דעשה לידחי ל"ת מ"מ נפקא בלא גיטא כיון דלא תפסי בה קדושין. וא"כ בלא"ה לא תיקשי דהדר הוי ליה עשה ול"ת לשיטת הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' אישות דהבא על הפנוי' עובר בעשה. כי יקח איש אשה דתפסי בה קדושין משמע. וגם בזה יש לפקפק. אבל אחר העיון בדברי הרמב"ם ז"ל א"ש קושית התוס' ז"ל דבפ"ו מהלכות יבום כתב דה"ט דערוה אסורה ליבם משום שנאמר ולקחה לו לאשה מי שיש לו בה ליקוחין פרט לערוה דאין לו בה ליקוחין וא"כ ה"ה לר"ע דבח"ל נמי לא תפסי בהו קדושין שפיר אימעיטו מקרא דולקחה דאין בהם זיקה כלל. וכ"ת א"כ לר"ע נילף מינה דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת. הא לא תיקשי כיון דהתורה כתבה בפירוש דעשה דיבמה יבא עליה לא שייכא אלא בהני שיש לו בהן ליקוחין א"כ ליכא עשה כלל בחייבי לאוין והתורה לא רצתה להתיר כאן הלאו. וע"פ סברא זו לא הבנתי נמי מה שכתבו התוספות בכתובות דף מ' בד"ה ניתי עשה כו' דכתבו שם דהש"ס פריך התם כיון דאמרה תורה ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו א"כ נילף בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת. ולפי הנ"ל לא שייך למילף מינה לעלמא כיון דבח"ל אין כאן עשה כלל. וגבי מחמר לעיל הוא דפריך הש"ס ליגמר מינה בעלמא משום דעשה דמצות כיבוד היא מצוה מצד עצמה. ובעלמא נאמרה. וכי אמרה תורה דלא דחייא לאו דמחמר שפיר מצינן למילף בעלמא דלא דחיא. אבל הכא דהעשה לא נאמרה לאשה שאינה ראויה ליכא למילף מינה בעלמא וסברא זו נכונה היא. אבל צריכה עיון בכמה מקומות בש"ס. ולפי הנ"ל עלה לנו משמעתין סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל דיליף מולקחה. ומ"מ קשה דהיא דרשה מחודשת דלא אתמר בש"ס. ועוד תיקשי דעלי' מאי עביד ליה. וכן לענין צרה כתב הרמב"ם ז"ל דילפינן לה מבית אחד ע"ש. ובפי' המשניות הביא לערוה דרשא דעליה ולצרה דרשא דבית ע"ש. וכ"ז צ"ע. ועיין בירושלמי בפרקין משמע דלר"ע ילפינן בח"ל מק"ו מאחות אשה שיש לה היתר אינה מתיבמ' כ"ש חייבי לאוין שאין להם היתר ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |