קרן אורה/זבחים/קח/א

קרן אורה זבחים קח א

דף ק"ח ע"א

גמרא ע"כ לא קאמר ר"י אלא עצם דמינא דבשר הוא והוי מצי למימר אלא עצם דמחובר לבשר הוא כדאמר ר' יוחנן חבורי עולין כעולין דמו וי"ל דזה בכלל מינא דבשר הוא וע' בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דחייב מפני שהוא מחובר:

שם גמרא שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול כו' ודקדקו התוס' ז"ל אמאי לא קאמר נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו א"ב וי"ל דפיגול שאני כיון דמרצה לפיגולו אפי' לרבי חייב גם לר' יוסי הגלילי וכדאמרי' לעיל האי טעמא לר"י דנשחטה בלילה תרד וחוץ לזמנו לא ירד והכי נמי מהני האי טעמא אפילו לר"ש ועוד נראה דבאמת רבי ור' אליעזר ברבי שמעון לא פליגי לענין דינא אלא דרבי דקאמר אליבא דר' יוסי הגלילי דמה שהשיבו לו חכמים שוחט בפנים נמי כיון שהוציאו פסלו לזה השיב רבי מה לשוחט כו' שכן היתה לו שעת הכושר כו' ועדיין תשובה זו אינו מספיק אלא על דברי חכמים שאמרו לו כיון שהוציאו פסלו אבל אכתי איכא פסולי שלא הי' להם שעת הכושר ואפילו הכי חייב עליו כחוץ. ועל זה הוסיף ר' אליעזר ברבי שמעון להשיב מה לאלו שכן הקודש מקבלו נהי דלא היה להם שעת הכושר אבל הקדש מקבלו ובזה מיושב קושית התוס' ז"ל בסוף ד"ה שחיטת לילה דתיקשי על תשובת ר' אליעזר לר' יוסי הגלילי דבשוחט בפנים הקודש מקבלו הא אכתי תיקשי הקומץ בפנים והעלה בחוץ דאין הקדש מקבלו לר' יוסי הגלילי דאמר מנחות ירדו ואפילו הכי חייב בחוץ ולפי הנ"ל ניחא דמודה ר' אליעזר ברבי שמעון לתשובתו של רבי ג"כ דכל שהיה לו שעת הכושר חייב בחוץ אע"ג דאין הקדש מקבלו אלא דהוסיף אפילו אם לא היה לו שעת הכושר כמו שחיטת לילה וקבלה בכלי חול כיון דהקדש מקבלו ג"כ אינו דומה לנשחט בחוץ ויתר דברי התוס' ז"ל יתבארו לקמן דף קי"ח בפלוגתא דת"ק ור"ש שם וגם דברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד שנחלקו בהעלה בחוץ בלילה יתבאר שם בס"ד:

שם משנה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה להדיוט פטור. וכתב רש"י ז"ל דחייב משום עבודת גלולים והתוס' ז"ל הקשו עליו ע"ב בד"ה והמעלה ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דהאי להדיוט לאו דווקא אלא כל שלא נתכוין לה' בכלל זה הוא ובשוחט חייב אפילו לא נתכוין לה' אלא שחיטה בעלמא והמעלה אינו חייב אלא אם נתכוין לה' וא"כ חיוב חוץ לא דמי להכשר פנים דבפנים כשר אפילו סתמא ובחוץ אינו חייב אא"כ נתכוין בפירוש לה'. וי"ל כיון דלכתחילה מצוה לכוין לשמים גם בפנים וכמו שכתבתי בריש מכילתין משום הכי אינו חייב בחוץ אלא כמצותה לכתחילה ויש לומר טעם קצת דהעלאה דעבודה היא לא חייב רחמנא בחוץ אלא בכוונה לשמים אבל שחיטה דלאו עבודה היא חייב בכל שחיטה אלא דא זריקה דעבודה היא ג"כ אינו חייב אלא בכוונה לשמים ולא משמע הכי למאן דיליף זריקה מדם יחשב דשחיטה ומהאי קרא גופא יליף ר' יוסי דשוחט להדיוט חייב וא"כ ה"ה זריקה להדיוט היינו בלא כוונה דחייב. וכבר הערתי לעיל דאפילו לר"ע דיליף זריקה מאו זבח דהעלאה ג"כ צ"ל דזריקה שוה לשחיטה לכל דיניה וזורק להדיוט חייב חדא מהא דקרי לה בסנהדרין טעם אחד משני מקראות וכמו שכתבתי לעיל ועוד אי נימא דשחיטה וזריקה חלוקין בדיניהם שוחט להדיוט חייב וזורק להדיוט פטור אמאי קאמר אביי לר"ע דאינו חייב אלא אחת כיון דאין דינן שוה אבל קשה הדבר מאוד לומר כן כיון דזריקה נאמרה בפרשת העלאה לר"ע ושם נאמר לה' עד שיכוין לה' מהיכא תיתי למימר דזריקה אפילו בלא כוונה חייב. ועוד יש לדון בזה דע"כ זריקה לא דמי לשחיטה בכל דיניה דהא תני בתוספתא אין שוחט אחר שוחט אבל יש מעלה אחר מעלה משמע דאפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואם שחט מיעוט סימנים חייב על שחוטי חוץ כדאיתא בחולין דף כ"ט אם גמר השני הוא פטור דגם זה בכלל שנים ששחטו פטורים אבל במעלה אינו כן ויש מעלה אחר מעלה ואלו בזריקה נראה דיש זורק אחר זורק כגון בחטאות הפנימיות אם זרק אחד מקצת מתנות חייב ואם בא השני וזרק ג"כ חייב ובזה הערתי לעיל פרק שני דמכילתין דאפשר לשנים שיתחייבו על שחיטה אחת בחוץ ובתוספתא תני אי אפשר לשוחט אחר שוחט ועדיין צ"ע בזה:

שם משנה חומר בעליה כו' שנים שאחזו בסכין כו' פטורין אחזו והעלו חייבים ובגמרא מייתי בזה פלוגתא דר' יוסי ור"ש ומתניתין אתיא כר"ש דמחייב בשנים שהעלו ור' יוסי פוטר גם בהעלאה. ויש לדקדק למה לי קרא גבי שחיטה דשניהם פטורים הא בלאו הכי שמעינן משאר ח"ב דילפינן מבעשותה דשנים שעשאוה פטורים כדאיתא בשבת פ' המצניע וזו נמי בכלל ובשלמא לר"ש דמחייב גבי העלאה איצטריך קרא בשחיטה דלא נילף מהעלאה לחיובא אבל לר' יוסי דבהעלאה ג"כ פטור למה ליה קרא דההוא הא בכלל שאר חייבי כריתות הם דשנים שעשאוה פטורין וי"ל דבשאר חייבי כריתות קי"ל דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב להכי איצטריך הכא קרא דאפילו בכהאי גוונא פטור ובזה י"ל דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל בעלמא דאפילו זה אינו יכול כו' ג"כ פטור א"כ לא איצטריך קרא דהכא לפטור וע"כ מיעוטא דההוא אתי למילתא אחריתי למעוטי שוגג אנוס כו' ועוד יש לדקדק אמאי לא מיבעי לן הכא אי בעינן שיעור לזה ולזה או שיעור אחד לכולם כגון אם לא העלו אלא כזית אחד דליכא שיעור הקטרה לכ"א ובשאר איסורי איפשיט התם בשבת דשיעור אחד לכולם בזה אינו יכול וה"נ דכוותיה ולמ"ד התם בשבת דבעינן שיעור לכל אחד ואחד לא א"ש הא דתנן חומר בעליה משחיטה דשנים ששחטו פטורים ואם העלו חייבים דבשחיטה פטורים משום דליכא שיעורא לכל אחד ואחד וכדתני בתוספתא אי אפשר לשוחט אחר שוחט ואי ליכא שיעורא לכל אחד ואחד גם בהעלאה הדין כן ויתבאר בזה עוד לקמן בשמעתין וכן נמי אם זה יכול וזה אינו יכול דקיימא לן התם דזה שאינו יכול פטור משום דהוי מסייע שאין בו ממש נראה דהכא בהעלאה ג"כ הדין כן כיון דאינו אלא מסייע וכל זה לא נתבאר לא בש"ס ולא בדברי הרמב"ם ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף