קרן אורה/זבחים/צט/ב

קרן אורה זבחים צט ב

דף צ"ט ע"ב

גמרא ותיטמא מה שבתוכו אמר רבא באומר כו' ע' בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות מטמאי משכב וע' כ"מ ז"ל שם:

שם גמרא אונן ומח"כ טובל ואוכל פסחו לערב כו' וכ' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל דלא גרסינן מח"כ דמ"ט לא יאכל בקדשים לערב אחר שטבל. וראיתי להלח"מ ז"ל שיצא לידון בדבר החדש לדברי הרמב"ם ז"ל דמחוסר כיפורים אין צריך טבילה בע"פ והא דתנן בחגיגה דצריך טבילה לקדש היינו דווקא בשאר קדשים אבל פסח דיודע הוא דיאכל הפסח בלילה אינו מסיח דעת ואין צריך טבילה. ודייק הכי ממש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו שם גבי אונן וטובל ואח"כ אוכל כדי שיפרוש מאנינות כו' ולא כתב לטעם הפשוט משום חשש טומאה כמש"כ בפי"ב מה' אה"ט משום דגבי פסח ליכא להאי טעמא כיון דמותר באכילת פסח בלילה אלא הטעם כדי להסיר האנינות ובמח"כ ליכא להאי טעמא ע"ש. והוא נגד סוגיא מפורשת בפ' תמיד נשחט דף נ"ט אין לך דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים אלא קטרת כו' ומח"כ בע"פ שטובל שנית ואוכל פסחו לערב אלמא דגם בפסח טובל שנית ע"כ נראה דהא דאיצטריך הכא גבי אונן לטעמא כדי להסיר האנינות הוא משום דאכתי לא תם אנינותו דבלילה ג"כ אסור בקדשים ומה אהני טבילה זו ופסח בלא"ה אינו נאכל אלא בלילה לזה כתב דהטבילה אינה אלא כדי להסיר אנינותו אבל מח"כ אחר שהביא כפרתו וודאי צריך טבילה גם לפסח ככל הקדשים וסמך בזה על מש"כ בהלכות אה"ט דמח"כ צריך טבילה לקדשים ודו"ק:

שם גמרא וסבר ר"ש אנינות לילה דרבנן והתניא ר"ש אומר אונן משלח קרבנותיו כו' וכתב רש"י ז"ל דמסקנא דאיסור שילוח הוא מדרבנן בכל הקרבנות ואסמכתא בעלמא הוא ולבר מפסח קאמר. ובאמת משמע הכי בתוספתא במכילתין דאוסר ר"ש לאבל כל ז' לשלח קרבנותיו וזה וודאי אינו אלא מדרבנן דכל דין אבילות מדרבנן הוא וכן איתא במ"ק אבל אינו משלח קרבנותיו מהא דר"ש שלמים כשהוא שלם הוא מביא אלא דאין זה מוכרח דכל ימי אבילות וודאי הא דאינו משלח הוא מדרבנן דחסרונו ג"כ אינו אלא מדרבנן אבל יום ראשון דחסרונו הוא מה"ת דאסור בעבודה ובאכילת קדשים מה"ת וגם אכילתו ביום ראשון יש מהראשונים דס"ל דהוי דאורייתא וכמו שכתבתי בזה בחידושי מועד קטן אינו משלח גם כן מדאורייתא דדרשא גמורה היא שלמים בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ונראה דהכי מוכח מהא דבעי התם מנודה מהו שישלח קרבנותיו ובעי למיפשט מהא דכל ארבעים שנה במדבר נזופים היו ושלחו קרבנותיהם וע"כ הא דמיבעי ליה במנודה אי משלח קרבנותיו הוא גם כן מהך דרשא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דמנודה נמי כל דיני אבילות עליו ואי אין דרשא זו אלא אסמכתא ומדרבנן היכי פשיט מהא דאבותינו במדבר שלחו קרבנותיהם דילמא אכתי לא גזרו אלא וודאי משמע דדרשא גמורה היא ובלאו הכי כל הני שינויא דלקמן ס"ל דדרשא גמורה היא וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות ביאת מקדש שכתב בדין מנודה דהוי ספק לפיכך אם הקריב מרצה משמע דבאבל אם הקריב גם כן לא מרצה וע"כ מדברי תורה הוא דאי מדרבנן אמאי אינו מרצה ולפ"ז הא דאינו מרצה באבל היינו דווקא ביום ראשון אבל לא בכל שבעה וכו' ונראה עוד דמצורע נמי בכלל זה הוא. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל כל זמן שאינו ראוי לביאה אל המחנה אינו ראוי להקרבה והוא דברי ר' שמעון במועד קטן וקשה לזה מהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן אף על גב דאין ראויין לביאה וכבר כתבתי בזה במכילתין. אבל לפי הנ"ל עיקר הטעם שאינו ראוי לבא אל המחנה ובדד ישב כמנודה הוא גם כן בכלל כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. ואחר כל הנ"ל מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל דבכל הני אפילו אם עבר והקריב לא נרצה כי אם במנודה דספיקא הוא הוא דהורצה ולקמן יתבאר מה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל אהדדי:

והתוס' ז"ל כתבו דאין לומר דהא דפסח מחויב אפי' באנינות משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דאם כן מנ"ל דאנינות לילה דרבנן אפילו הוי דאורייתא אתי עשה דפסח ודחי וכבר דקדקו בזה הבה"ז והצ"ק הא אכילת פסחים לא מעכבא ס"ל השתא בכוליה שמעתא וכן לאביי לקמן דמוקי לה להא דאונן טובל ואוכל פסחו במת אחר חצות וחיובא דפסח מדחי לאנינות ואפילו הכי אנינות לילה ע"כ דרבנן כמש"כ רש"י ז"ל לקמן בד"ה אביי אמר ע"ש וי"ל דלאביי דמוקי לה אחר חצות דעשה דפסח קדים ואין אנינות מדחי אותה בזה דייקינן שפיר דאנינות לילה דרבנן דאי דאורייתא הא קדמה עשה דאנינות לעשה דאכילה ואין עשה דאכילה דוחה עשה דאנינות כמו קודם חצות דאין עשה דשחיטה דוחה עשה דאנינות אבל למאי דסלקא דעתך השתא דאפילו מית קודם חצות אתי עשה דפסח ודחי לאנינות תדחה גם כן מפני עשה דאכילה אף על גב דלא מעכבא מכל מקום עשה דידה עדיפא דיש בה כרת. ובאמת לא אשכחן מאן דאמר דאכילה לא מעכבא בכהאי גוונא דמאן סבירא ליה אכילת פסחים לא מעכבא ר' נתן וגם הוא מודה דבעינן גברא דחזי לאכילה כדאיתא בפ' כיצד צולין ויתבאר עוד לקמן בזה:

שם רש"י בד"ה והעצים המתנדב עצים מביא קרבן עמהם אבל עצים גופייהו משמע לרש"י ז"ל דלאו קרבן הוא כרבנן דרבי אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ביאת מקדש לא משמע הכי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף