קרן אורה/זבחים/ק/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png ק TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
קרן אורה

שינון הדף בר"ת


דף ק' ע"א

גמרא אביי אמר כאן שמת קודם חצות כו' מסקנת אביי דהיכא דחל האנינות קודם זמן פסח בהא קאמר ר"ש דאינו מקריב כשהוא אונן אבל מת לאחר חצות דכבר חל עליו חיובא דפסח מביא אפילו באנינות דנדחית מפני חיובא דפסחא. וברייתא דיוסף הכהן שטימאו אותו בע"כ מיירי שמתה קודם חצות והא דלא רצה ליטמא צ"ל דמשום רגל הוא דלא רצה ליטמא דמפסח בלאו הכי אידחי לשני משום אנינות ואידך ברייתא דאסרי ליטמא אם הולך לשחוט את פסחו היינו במת אחר חצות דאנינות לא פטר ליה מפסח משום הכי אסור ליטמא ובעי הש"ס למידחי דלר"ע דאמר מצוה לטמאות אפילו אחר חצות יטמא דפסח יש לו תשלומין בשני וברייתא דתני לא יטמא ר' ישמעאל היא דאמר רשות ומסיק לא ס"ד כו' ושפיר מוכח מהך ברייתא דאחר חצות אין אנינות לפסח וגם לא יטמא ורבא משני אידי ואידי אחר חצות פירש רש"י ז"ל דאפילו מת אחר חצות גם כן אנינות מדחי הפסח מקרא דשלמים כשהוא שלם כו' והא דאמר ר"ש דאונן טובל ואוכל פסחו לערב היינו במת אחר ששחטו וזרקו עליו ואפילו הכי לא העמידו דבריהם ז"ל באכילת פסח דאכילת פסחים מעכבא ולשיטתא דרבא יקשה ברייתא דאמרת לא יטמא כמאן כיון דמת לו מת ממילא נדחה מפסח ואמאי לא יטמא אפילו לר"י דאמר רשות אם לא שנאמר דהאי תנא פליג אר"ש בהך דרשא דכשהוא שלם וס"ל דאונן משלח קרבנותיו וגם נפקא מינה לכהן גדול דמקריב אונן מוזהר הוא שלא ליטמא אבל כהן גדול בלאו הכי אסור לטמא לקרוביו והרמב"ם ז"ל פירש כאן לאחר ששחטו עליו היינו אם עבר ושחטו עליו לאחר שמת לו מת אפי' מת קודם חצות דלכתחילה אין שוחטין עליו אבל אם עבר ושחטו עליו טובל ואוכל לערב. ועיין בכ"מ ז"ל ובלח"מ ז"ל ומה מאוד נכון בזה הגהת הר"א ז"ל מווילנא דגירסת הרמב"ם ז"ל הוא אידי ואידי קודם חצות וברייתא דטובל ואוכל לערב היינו לאחר שעבר ושחט עליו ואתי שפיר לפ"ז דאביי ורבא לא פליגי לענין דינא אלא דאביי מוקי להך דטובל ואוכל במת לאחר חצות דלכתחילה שוחטין עליו ואוכל לערב ורבא מוקי לה אפילו קודם חצות אלא דעברו ושחטו עליו טובל גם כן ואוכל לערב אלא דיש לדקדק לפי מה שהוכחתי לעיל מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות ביאת מקדש דבכל הני כגון אבל ומצורע אפילו בדיעבד לא הורצה אם שלחו קרבנותיהם אם כן מאי שנא פסח דהורצה בדיעבד ומנ"ל לחלק בזה בין פסח לשאר קדשים כיון דפסח גם כן בכלל דרשא דשלמים כשהוא שלם כו' ואולי י"ל דבאונן מרצי הציץ בדיעבד כיון דהותר מכללו אצל כהן גדול אפי' לעבוד. ועוד י"ל דרבא לטעמיה לעיל בריש פרק כל הזבחים כו' דבקרבן ציבור אונן מרצה וכיון דמרצה אפילו בכהן העובד כל שכן דמרצה אם אונן שלח פסחו דפסח קרבן ציבור הוא אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר כן דהא לא קיימא לן כרבא בהא אלא כרבה בר אהילאי דאותביה לרבא התם וצ"ע:

והנה בין לפירוש רש"י ז"ל ובין לשיטת הרמב"ם ז"ל משמע דווקא אם שחטו וזרקו עליו הוא דטובל ואוכל לערב אבל אם שחטו ולא זרקו עדיין אין זורקין עליו לפירוש רש"י אם מת בין שחיטה לזריקה אסור לזרוק עליו. וכן לדברי הרמב"ם ז"ל אם עבר ושחט לחוד אין זורקין לכתחילה. ובירושלמי פרק האשה איתא אמר ר"י בר בון מתניתא בשנעשה אונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה אבל אם נעשה אונן לאחר כפרה כבר הורצה משמע דאחר שחיטה גם כן זורקין עליו לכתחילה אלא דנראה דצ"ל כשנעשה אונן משעה ראשונה או בין שחיטה לזריקה דאז שוחטין וזורקין עליו ואוכל גם כן אבל אם נעשה אונן אחר שחיטה וזריקה כבר הורצה וכדברי רב אדא בר מתנה מאי דהוי הוי. ועיין תוס' סוכה דף כ"ה ע"ב בתוס' בד"ה אבל הכא דלא מטי זמן חיובא שהקשו לרבא דאמר הכא דאחר חצות גם כן מטמא לקרוב אם כן למה לי קרא דחתן דעוסק במצוה פטור מן המצוה הא שמעינן מהכא דאפילו מטא זמן חיובא דפסח מטמא לקרובים ולא הבנתי קושיתם דהכא רחמנא פטריה מפסח מקרא דשלמים קרבנו כל קרבנותיו לא יביא אלא כשהוא שלם וכמו שפירש רש"י ז"ל ואם כן ממילא מותר לטמאות גם כן ועוד דבלאו הכי אין זה ענין להא דעוסק במצוה כו' כיון דשניהם מוטלין עליו כאחת ואי אפשר לקיים שניהם וסבירא ליה לרבא מסברא דעשה דפסח נדחה מפני עשה דקרובים כיון דעשה דפסח יש לה תשלומין בשני וכמו שכתב רש"י ז"ל לעיל ומכל מקום מהא דאמרינן התם דקרא אתי להיכא דלא מטי זמן חיובא דפסח וודאי ס"ל כשיטתיה דאביי דאחר זמן חיובא עשה דפסח עדיף וכדמשמע נמי בסוף פרק מי שהיה טמא דרבא גופא סבירא ליה הכי ודו"ק:

ומהא דמוכח אביי מעובדא דיוסף הכהן שטימאוהו אחיו בע"כ דאם מת קודם חצות חל אנינות ומידחי מפסח יש לדקדק קצת על שיטת הרמב"ם ז"ל בהלכות אבל דטומאת אשתו הוא מדברי סופרים דעשאוה כמת מצוה ע"ש דאם כן מאי ראיה היא זו הא במת מצוה לכ"ע חייב להיטמא אפילו אחר חצות וי"ל דנהי דעשאוה כמת מצוה מכל מקום לא חמיר מקרוב דמצוה מן התורה לטמאות ועיין מש"כ בזה בחי' מ"ק שם:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף