קרן אורה/זבחים/לה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה רש"ש |
גמרא אמר להם ר"י לדבריכם למה פוקקין כו' מכאן קשה לי לאביי דאמר בפרק התערובות דהא דאמר ר"י מין במינו לא בטיל הוא דרביה וליה לא ס"ל א"כ מאי קאמר לדבריכם כו' לדבריו נמי תיקשי כיון דאיהו גופיה ס"ל דם מבטל דם תיקשי והלא דם התמצית מעורב בו ועי' תוס' בד"ה אין דם כו' אי נמי סבר לה כר"א דאמר אם נתערב בדם התמצית כשר ולשיטת רש"י ז"ל שם בדף ע"ח בפלוגתא דרב זביד ור"פ פשיטא דלר' יהודה כשר דהא ליכא גזירה דשמא ירבה דם התמצית כיון דס"ל אין דם מבטל דם ולשיטתם שם לר"פ ג"כ פשיטא דלר"י כשר נתערב בדם התמצית כמש"כ שם ולא מספקא להו אלא לרב זביד לשיטתם שם ודו"ק:
וראיתי בתוס' פסחים דף ס"ה שכ' דהא דקאמרי להו חכמים לר"י שמא לא נתקבל בכלי היינו דאסור לזרוק דם הראוי להתקבל ונפסל אבל לא משום חששא שמא ירבה על שנתקבל ויבטלנו משום דעולין אין מבטלין זא"ז והא דפריך הש"ס והלא דם התמצית [כו' לאו משום איסור זריקה פריך דדם התמצית] מיא בעלמא וליכא איסור לזרקו על המזבח אלא פריך משום ביטול עיין שם ומש"כ דדם שנשפך הוי בכלל עולין כבר תמה המהרש"א ז"ל ע"ז שם כיון דנפסל לאו בכלל עולין הוא ומש"כ דבדם התמצית ליכא איסורא להעלותו למזבח ג"כ צ"ע דלקמן בפ' התערובות מבואר דדם הפסולין ודם התמצית אסור לזרוק על המזבח. ואולי כוונתם ז"ל לסברא זו שכ' לקמן ד' ע"ח דאפילו רבנן דלית להו רואין בדם פסולין מודו דאמרינן רואין ע"ש וכן צריך לפרש ד' התוס' ז"ל שכ' אי נמי סבר לה כר"א דמאי אי נמי שכ' דהא ע"כ צ"ל תרווייהו דאמרינן רואין ואין גוזרין גזירה במקדש כר"א אבל לפי הנ"ל ניחא דכ' אי נמי סבר לה כר"א ורואין כ"ע מודו דאמרינן בפסולין אבל בירושלמי סוף תמיד נשחט מבואר דהני תרתי פירכא מדם התמצית ומדם שנתקבל בכלי חד מילתא הוא שמא רבה על הדם הכשר ומבטלו ומשני לתרווייהו ר"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם ע"ש:
שם משנה לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר אע"ג דתני לה לעיל פ"ב הדר ותני לה הכא לאשמעינן דאפילו ר"א דפוסל מאכילה להקטרה או איפכא מודה הכא דכשר ועי' תוסי"ט ז"ל מש"כ בזה:
שם במשנה השוחט את המוקדשין לאכול כו' בחוץ לא פיגל עי' תוס' ע"ב בד"ה השוחט כו' והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כ' דתנא לישנא קלילא נקט בחוץ לא פסל וחוץ לזמנו לא פיגל וכ"כ הרע"ב ז"ל:
שם רש"י בד"ה לא פיגל את הזבח דלאו גופא דזיבחא הוא ובחלב וביצים כ' דלאו זיבחא הוא וכוונתו דשליל דין זבח לו ונאכל ליום ולילה אלא דמ"מ לאו גופיה דזיבחא הוא ע"כ אין הזבח מתפגל ע"י אבל עם הזבח נפגל גם הוא אבל חלב וביצים אין להם דין זבח כלל אלא איסור מעילה בעלמא ולא שייכא בהו פיגול כלל ואיכא במתניתין תלתא גווני דברים שאין ראוין לאכילה כמו העור והרוטב וכו' דאין מתפגלין כלל אפילו ע"י הזבח משום דאין ראוין לאכילה ולית בהו אלא איסורא בעלמא והמשנל"מ ז"ל בפ' י"ח מה' פסהמ"ק נסתפק אי איכא מלקות בהני ולדידי פשיטא לי דלית בהו מלקות כיון דאין ראוין לאכילה כי היכי דלית בהו לאו דנבילה ושליל ושליא אע"ג דראוי לאכילה הוא מ"מ אין מפגל הזבח אם חישב עליו דלאו גופיה דזיבחא הוא אבל מתפגל עם הזבח כיון דכל דין זבח עליו וחלב וביצים ג"כ ראוין לאכילה ואפ"ה אין מתפגלין אפילו עם הזבח דלאו זיבחא הוא כלל ובחלב וביצים ודברים שאין ראוין לאכילה לית בהו ג"כ איסור נותר וטמא אבל שליל דנאכל ליום ולילה יש בו גם נותר וטמא דשם זבח עליו ושליא יתבאר לקמן בשמעתין מה דינו ויש עוד מין אחד דאינו' מביא לידי פיגול כגון אם חישב לאכול בשר פרים הנשרפין בחוץ או חוץ לזמנו דלא הוי מחשבה ג"כ דלאו אכילת אדם ולא אכילת מזבח הם אבל אם נתפגלו ע"י האימורים אמר ר"א בגמרא דחל איסור פיגול גם על הבשר ובגמרא יתבאר יותר בזה:
שם גמרא אמר ר"א פיגל בזבח נתפגל שליל כו' פיגל באלל נתפגל מוראה כו' פיגל באימורים נתפגלו פרים כו' לכאורה נראה דכל הני תלתא בחדא שיטתא קיימא אלא דשליל ובשר פרים הנשרפים שפיר איכא לומר דנהי דאין הזבח מתפגל ע"י שליל משום דלאו גופא דזיבחא הוא ובשר פרים משום דלא מיקרי אכילה אבל כיון דראוין לאכילה מתפגלין עם הזבח אבל מוראה כיון דלא חזי לאכילה אפי' עם הזבח לא יתפגל ועוד מאי קאמר פיגל באלל נתפגלה מוראה הא אלל גופא תנן במתניתין דאין חשיב לפגל [ומדברי התוס' ז"ל בד"ה פיגל באלל כו' נראה דאלל דהכא היינו בשר שפלטתו סכין ואלל דמתניתין הוא מרטקא] ועוד אמאי לא קאמר פיגל בזבח נתפגלה מוראה ומאי איריא דנקט אלל ומה מאוד נכונים ד' הק' ר"א ז"ל שכ' בהגהות דה"ג פיגל באלל ומוראה לא נתפגל אלל ומוראה והיינו כמתניתין אלא דק"ק מאי קמ"ל ר"א בהא הא תנן הכא במתניתין וי"ל דאתי לאשמעינן דשליל אינו דומה לאלל ומוראה ורש"י ז"ל בד"ה לא נתפגל הזבח כתב דר"א סבר דשליל גופא דזיבחא הוא אלא דהוי דבר שאין דרכו לאכול ואין מחשבתו מפגלת הזבח ע"ש וזה דלא כמש"כ במתניתין דאע"ג דלאו גופא דזיבחא הוא מתפגל עם הזבח כיון דדין זבח עליו אלא נראה לי דאי לאו גופא דזיבחא הוא אינו מתפגל עם הזבח ג"כ וא"כ קשה מי הכריחו לפרש במתניתין דלא כר"א ומתניתין דיקא כוותיה דר"א כדמסיק בשמעתין וראיתי למי שכ' דהא דדייקינן במתניתין דיש פיגול בשליל היינו דהשליל עצמו נתפגל ולא הזבח ולי לא נראה כן דאם הזבח אינו מפוגל כש"כ דהשליל אינו מפוגל ובפי' המשנה להרמב"ם ז"ל כתב ג"כ גבי שליל ושליא דהא דלא פיגל הוא משום דמאוסים הם והרע"ב ז"ל כתב דלאו גופא דזיבחא הם והרמב"ם ז"ל בחיבורו פ' י"ד כתב ג"כ מפני שאין ראוין לאכילה וא"כ הא דשליל ושליא מתפגלים עם הזבח לאו חד טעמא הוא עם בשר פרים ואיכא למימר אע"ג דשליל ושליא מתפגלים עם הזבח היינו משום דמ"מ איכא אינשי דאכלי להו אבל בשר פרים לא חזי לאכילה כלל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שלא כתב להא דר"א אלא בשליל ושליא בפי"ח שם אבל בשר פרים כתב שם בהדיא דאינו חייב עליהם משום פיגול אלא דיש לדקדק דבשמעתין משמע דהא דבאכילת פרים ליכא פיגול היינו משום דלאו אכילה מיקרי לא לאדם ולא למזבח דומיא דאינך דר"א וא"כ נותר וטמא נמי לא שייכא בהו ומד' הרמב"ם ז"ל נראה דהא דליכא פיגול בבשר פרים הוא משום דהוי כדבר שאין לו מתירין כקומץ ולבונה דלית גבייהו פיגול אבל טומאת הגוף חייב גם בפרים כמבואר בדבריו פ' ח"י הלכה י"ז וכיון דנותר ג"כ ליתא בבשר פרים דהא ספיקא הוא אי פסלי בהו לינה מנלן דחייב משום טומאה ואי משום דתנן במתניתין דמעילה הוזה דמן חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא מהא לא איריא דע"כ לא מיירי אלא באימורין דומיא דפיגול ונותר. אבל בשר כיון דפיגול ונותר ליכא טומאה ג"כ מנלן דחייב עליו וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |