רש"י/זבחים/לה/א

רש"י זבחים לה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואף אני לא אמרתי. שיאסף אלא בנתקבל בכלי:

והוא גופיה. רבי יהודה מנא ידע שנתקבל בכלי:

זריזין הן. ומקבלי לכולהו:

הייא. מהרה:

באזהרה. ה' לאוין כתיבי בדם חד לדם התמצית כדאמרינן בכריתות בפ"ק (דף ד:):

ר' יהודה אומר בכרת. התם יליף טעמא:

אין דם מבטל דם. דמין במינו לרבי יהודה לא בטיל ולקמן תנן לה בפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח.):

למה פוקקין את העזרה. ערבי פסחים שלא יצאו הדמים דרך אמה לנחל קדרון:

והא קא הויא חציצה. בין רגליהם לרצפה ותנן עומד על גבי כלים כו' פסול (לעיל זבחים דף טו:):

היו בגדיו מטושטשין. לעיל בפרק ב' תניא לה:

בהולכת אברים לכבש. הא דקתני שבח הוא לבני אהרן כו' בהולכת אברים קאמר ולקמן פריך ובהולכת דם היכי אזלי:

אאיצטבי. איצטבאות גבוהין היו שם בנין אבנים ואינן חוצצין דמן הרצפה הן:

מתני' לאכול דבר שאין דרכו לאכול. חוץ למקומו או חוץ לזמנו:

קיפה. מפרש בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) תבלין ודקדקת הבשר השוכנת בשולי קדרה:

אלל. גיד הצואר שהוא קשה ואין ראוי לאכילה:

ואין חייבין עליהן משום פיגול. אם היה הזבח פגול שחישב על בשרו או על אימוריו חוץ לזמנו ונתפגל האוכל מאלו פטור:

וטמא. אם אכל בטומאת הגוף מאחת מאלה הזבח כשר:

את המוקדשין. כל היכא דנקיט האי לישנא מיירי בנקבות:

לאכול שליל. שבמעיה:

לא פיגל. את הזבח דלאו גופיה דזיבחא הוא:

חלב המוקדשין. חלב שבדדיה:

אין חייבין עליהן משום פיגול. אם פיגל בזבח ואכל מחלבה לא מחייב כרת דלאו זיבחא הוא:

גמ' פיגל בזבח. שחטו ע"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו:

נתפגל השליל. האוכל מהשליל חייב:

בשליל. ששחט את הזבח ע"מ לאכול מן השליל חוץ לזמנו:

לא נתפגל הזבח. קסבר רבי אלעזר שליל גופיה דזיבחא הויא דעובר ירך אמו הוא ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכול הוא דרובא דאינשי לא אכלי ליה ושליל עצמו לא נתפגל מדקתני מתני' לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל:

אלל. של עוף ראוי לאכילה הוא דרכיך:

מוראה. לא חזי לאכילה דפירשא בעלמא הוא הלכך מחשבה דידה לא מפגלא ומיהו היכא דנתפגל העוף ע"י דבר אחר כיון דאיכא אינשי דאכלי חייב עליו כרת:

פיגל באימורין. שחט פרים הנשרפים ע"מ להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן:

נתפגלו פרים. והאוכל מבשרן חייב:

חישב בפרים. ששחט ע"מ לאכול מבשרן חוץ לזמנו:

לא נתפגלו אימורי'. להתחייב כרת האוכל מכליות או מיותרת הכבד שלהם וכל שכן דלא נתפגלו פרים עצמן שהרי חישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול ואיידי דנקט פיגל באימורין נקט נמי לא נתפגלו אימורין:

לימא מסייע ליה. לר' אלעזר דאמר מתפגל ואע"פ שאין מפגל כגון שליל ומוראה ובשר הפרים:

ושוין. ר"ש וחכמים שנחלקו בפ' ב"ש (לקמן זבחים מג.) דרבנן אמרי פיגול נוהג בפרים הנשרפים ור"ש אמר כל שאינו על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ושוין שאם חישב באחת מעבודות הדם לאכול מן הפרים למחר או לשורפן בבית הדשן כהילכתו למחר לא עשה כלום דמחשבת אכילה לא מהניא בהו דדבר שאין דרכו לאכול הוא ומחשבת שריפה נמי לא דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שריפה לאו לשון אכילה הוא ואע"ג דאמרן בפירקין דלעיל חישב שתאכלהו אש למחר פיגול ה"מ דחשיב בלשון אכילה כדאוקי התם:

מאי לאו. הא דפליגי רבנן דאמרי פיגול נוהג בהם בבשר דפרים עצמו קאמר דאם חישב באימורין להקטירם למחר דחשיב כי אורחייהו ואכילת מזבח נתפגל בשר הפרים ליענש כרת על אכילתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף