קרן אורה/זבחים/לג/ב

קרן אורה זבחים לג ב

דף ל"ג ע"ב

רבינא אמר לענין מלקות איתמר ופי' רש"י ז"ל דרבינא אתי לשנויי דלא תיקשי מהא דמצורע שראה קרי כו' והקשו התוס' ז"ל דאכתי תיקשי היכי אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דכתיב טמא יהיה לרבות ט"י והנה להך עשה דטמא יהיה י"ל דלא קאי אביאה במקצת כיון דביאה במקצת לא חמיר כ"כ בטמא ממש וליכא גבי' אלא לאו מנלן דעשה דטמא יהיה לרבות ט"י אתי נמי לביאה במקצת. ועוד דטמא יהיה גבי כרת כתיב וע"כ לא איתרבי אלא לביאת כולו וכיון דליכא אלא ל"ת גרידא לא תיקשי נמי הא לא הוי בעידנא כו' דלענין זה וודאי עשה שיש בו כרת חמיר וכדאיתא בפ' תמיד נשחט גבי עשה דהשלמה ועי' תוס' ז"ל שם. והכי משמע מדברי התוס' ז"ל בחולין בריש פ' אותו ואת בנו דכ' בפשיטות דאין עשה שיש בו כרת דוחה ל"ת ועשה ע"ש וכן מילת גדול לא דחי י"ט דהוי עשה ול"ת אע"ג דיש בה כרת אבל אין לומר דרבינא לענין דינא לחוד פליג וברייתא דמצורע ס"ל כשינויא דעולא הואיל והותר הותר דלרבינא דמקיש לנגיעה לחוד לא שמעינן כלל איסור ביאה במקצת גבי מחו"כ כיון דלא שמענו גבי' לאו בנגיעה דנהי דפוסל את הקודש במגעו אבל לאו ליכא בנגיעה והארכתי בזה במ"א בדברי התוסי"ט בפרק בתרא דנדה וא"כ איסור ביאה במקצת ג"כ ליכא גביה ותו ליכא למימר הואיל והותר הותר ודו"ק:

תוס' בד"ה ההיא בתרומה כ' הקשה הר"ר חיים כו' והר"י דאורליינש לא גרס כו' אלא וכל זר לא יאכל כי קודש הם וקשה לי הא אמרינן במכות ד' י"ח דלאו זה אינו אלא במידי דחזי לכהנים אבל עולה דלא חזי לכהנים ליכא להאי לאו וה"נ חלב הא לא חזי לכהנים והיכי לקי משום האי לאו וצ"ע ועוד הא חלב מוקדשים איכא מלקות בין בזר בין בכהן כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מעשה הקרבנות דאוכל אימורים בין כהן בין ישראל לוקה ומאי איריא משום זרות וכן מבואר שם בדבריו דאינו לוקה משום וכל זר כו' אלא אוכל מבשר חטאת ואשם דראוי לאכילת כהן וכ"כ נמי בהלכות סנהדרין במנין הלאוין ומצאתי בתוס' שבועות כ"ד שהקשו כן:

שם תוס' אזהרה לאוכל בשר קודש כו' והקשו תיפוק ליה מלא תוכל כו' וכן הקשו למה לי קרא בטומאת הגוף במעשר תיפוק ליה מלא תוכל כו' דמיירי בין בטומאת הגוף בין בטומאת בשר ותי' דאי לאו קרא בטומאת הגוף הוי מוקמינן קרא דלא תוכל כו' לטומאת הגוף אבל טומאת בשר לא ידענא כו' וקשה קצת הא בטומאת בשר כבר שמעינן איסור מלא ביערתי כו' כדאיתא שם ביבמות ומהיכא תיתי לאוקמי בטומאת הגוף דלא נאמר בו איסור וי"ל דטומאת הגוף חמיר בעלמא דיש בו כרת בקדשים:

שם גמרא טמא שנגע בקודש כו' ר"י אמר אינו לוקה ומסקינן דבכל קודש לא תגע בתרומה כתיב. והרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' פה"מ פסק כר"י דאינו לוקה על נגיעה בקודש וא"כ צ"ל דבתרומה כתיב ולא מצאתי בדבריו מלקות גם בנגיעת תרומה ויותר קשה דבאזהרת טמא שאכל קודש פ' כר"ל מבכל קודש לא תגע ואמאי אינו לוקה על הנגיעה והלח"מ בפי"ט מה' סנהדרין העיר בזה ותי' כיון דעיקר קרא לאכילה אתי לא לקי אנגיעה ע"ש באורך ובתרומה ג"כ ליכא מלקות בנגיעה וכ"כ התוס' ז"ל במכות ד' י"ד ע"ש. אבל באידך פלוגתא דר"י ור"ל בטמא שאכל לפני זריקה דנראה מדבריו ז"ל שם בפרק הנ"ל דפסק כר"י דאינו לוקה צ"ע כיון דמכל קודש לא תגע נפקא ומש"כ הלח"מ ז"ל דילפינן מהקישא דאל המקדש לא תבא דמיירי בדבר שיש בו כרת והיינו לאחר זריקה לכאורה לשיטת הרמב"ם ז"ל דבט"י ליכא כרת אם אכל קודש ע"כ מיירי קרא בלאו גרידא ג"כ דעד מלאת ימי טהרה כתיב והא דילפינן בברייתא דמיירי בדבר שיש בו נטילת נשמה היינו דבנגיעה לעולם ליכא נטילת נשמה וילפינן בהקישא דקודש למקדש דמיירי באכילה דאיכא נטילת נשמה קודם שטבל וא"כ ה"ה דמצי מיירי גם קודם זריקה אע"ג דליכא כרת וז"ל הרמב"ם ז"ל שם הלכה ט"ז אין חייבין כרת על קודש שיש לו מתירין עד שיאכל ממנו אחר שקרבו מתיריו אבל אם אכל הבשר קודם זריקה אינו לוקה משום טמא שאכל את הקודש עכ"ל ולשונו ז"ל צ"ע דלא סיים במאי דפתח דפתח אינו חייב כרת כו' אבל אם כו' אינו לוקה כו' מלקות מאן דכר שמיה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל אבל אם כו' לוקה משום טמא שאכל את הקודש אבל כרת אין בו ופסק כר"ל גם בהא דברייתא מסייע ליה ובטומאת בשר הוא דכתב שם דאינו לוקה אלא אחר זריקה וכרבא לקמן דאמר בטומאת בשר הכל מודים דפטור וד' הכ"מ ז"ל משוללי הבנה וכמש"כ המשנל"מ ז"ל שם וכן מש"כ שם בהלכה י"ב בד"ה ואינו לוקה כו' פלוגתא דר"י ור"ל כו' סותר ד' עצמו שכ' שם דקי"ל כרבא דבטומאת בשר כ"ע מודים דאינו לוקה וקצת סיוע לדברי דבפי"ט מה' סנהדרין במנין הלאוין שיש בהן כרת שלוקין עליהם כ' הטמא שאכל בשר קודש ולא התנה שיהיה דווקא אחר זריקה ובמנין הלאוין גרידא גבי זר שאכל קדשי קדשים כ' דווקא לאחר זריקת דמים משמע קצת דבטמא לוקה אפילו קודם זריקה אלא דאין זה מוכרח דבלאו נ"ג כתב ג"כ סתם האוכל בשר קודש שנטמא ואינו לוקה אלא לאחר זריקה ועי' בד' הלח"מ ז"ל שם שהם ג"כ אינם מסודרים קצת. ולענין קושית התוס' ז"ל בד"ה תניא כוותיה כו' עי' ת"כ דאיתא התם להך דרשא דברייתא דמקיש קודש למקדש ואפ"ה דריש התם בכל קודש לרבות את התרומה דיש בה נמי נטילת נשמה שהיא במיתה והיינו הך ברייתא דפ' הערל ומוקי לעיקר קרא בקודש ומריבויא דבכל מרבי תרומה ועיי' במשנ"למ ז"ל בפי"ב מהלכו' טומאת צרעת שהאריך בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף