קרית ספר/תפילה/יד

קרית ספר ‏ תפילה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה יט שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וברכת כהנים בנשיאות כפים ובכל יום דאמר ר' נתן הרי הוא אומר לעמוד לשרת לפני ה' הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם אף בניו בנשיאות כפים ואף על גב דבהאי קרא לאו ברכה כתיבה אלא שירות לעמוד לשרת הא איתקוש ברכה ושירות אחרינא דכתיב לשרתו ולברך בשמו וא"כ האי לעמוד לשרת דהכא היינו ברכה דאיתקש לשירות וכתיב ביה כל הימים שבכל יום הם חייבים לברך את ישראל. וחייבים לברך מן התורה בין במקדש בין בגבולין דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ודרשי' שהוא מקרא מסורס בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך דהיינו באהל מועד ושילה ובית עולמים שם אני מצוך להזכיר את שמי דהיינו שמי המיוחד לי שהוא שם המפורש ולא בגבולין אלא בכינוי משמע דאף בגבולין חייב לברך ובכינוי מדאצטריך רחמנא למימר דלא יזכירו שם המיוחד אלא במקדש דאי מצות ברכת כהנים לא הוה צריך אלא במקדש לא הוה צריך למימר בכל המקום לאפוקי גבולין כיון דאין מצות ברכת כהנים אלא במקדש הוה ליה למימר סתם תזכיר שמי שהוא שם המיוחד והיינו בבית הבחירה אלא איצטריך בכל המקום לכדאמר ובב"ר דרשי' אי במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין ת"ל בכל המקום אשר אזכיר וגו' אף בגבולין.

ג

וכיצד היא נשיאות כפים בגבולים כשיגיע שליח ציבור לעבודה נעקרין ממקומם ועולי' לדוכן דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. ואם לא עלה בעבודה שוב אינו עולה דכתיב וירד מעשות וגו' אלמא בעוד העבודה בידו ברך ואחר כך וירד מעשות וגו' אלמא השתא הוא דגמר. ועומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם עד שישלים ש"צ הודאה ואז מחזירים פניהם כלפי העם בקריאה שקורא אותם כהנים. ופושטין אצבעותיהם דכתיב אמור להם שיקראם כהנים ומכלל דפניהם כלפי ההיכל דאלו פניהם מתחלה כלפי העם לא הוה צריך לקוראם כהנים דהיינו אמור להם דקאמר קרא. ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם דבהכי הוי נשיאות ידים דכל הזרוע מקרי יד דכתיב וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע ולמטה מן הכתפים לא מקרי נשיאות ידים דהיינו מקום היד ממש אלא צריך להגביהם כנגד כתפותיהם. ומתחילים יברכך מדרבנן משום דהכהנים ברכו וצריך שמיד יתחילו במצות ברכת כהנים ולא תהא ההתחלה תלויה באחר שיקרו אותם עד שהם יתחילו ואחר כן יקרו אותם. ושליח ציבור מקרה אותן מלה במלה והן עונין שנאמר אמור להם עד שיאמר. כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וכן בשני וכן בשלישי. ונראה דעניית אמן בברכה שהיא מדאוריתא כגון ברכת המזון וברכת התורה שהוא חיוב לענות אמן מדאוריתא מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל דמשמע נמי בכל ברכה שאנו מגדילים ומברכים שמו הבו גודל והיינו בעניית אמן וכתיב נמי בירמיה אמן כן יעשה ה' יקים ה' את גו' דמשמע דיש בו אמנת דברים וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת. ומכוונים הציבור פניהם כנגד פני הכהנים דכתיב אמור להם ומשמע כמי שאומר לחברו דהוא פנים כנגד פנים.

ח

אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו. דקריאת ש"צ כהנים מאמור להם נפקא דהיינו כשהם שנים או יותר אבל אחד לא ואף על גב דלהקרות להם נמי מאמור להם נפקא ואמרי' דאפילו לחד נמי צריך להקרות היינו משום דקריאת כהנים עיקר דרשא הוי מלהם דהיינו שיקראו אותם ולכך בעינן שנים אבל בהקראה עיקר דרשה הוי מאמור דמשמע עד שיאמר ואיפשר דקריאת כהנים אינה אלא מדרבנן ואסמכוה אאמור ולהכי אינו קורא אלא כשהם שנים אבל בסוטה משמע דהוי מדאוריתא דאמרינן לאחד אינו קורא שנאמר אמור להם לב' וכתב רש"י ז"ל אמור להם מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותם לברך משמע דהוי מדאוריתא ועיקר דרשא מלהם כדפי'.

ט

כיצד ברכת כהנים במקדש הכהנים עולים לדוכן כדי שיהיו כל העם לפניהם וכתיב נמי וישא אהרן וגו' וירד נראה דלברך צריך לעלות. ואחר שישלמו הכהנים תמיד של שחר היו עולים דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' וכדאמר לעיל. ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם ומשום כבוד שכינה. חוץ מכהן גדול דכבוד שכינה הוא דלא יגביה למעלה מן הציץ שכתוב עליו השם. ומקרה אותן מלה במלה כמו בגבולין דמאמור להם נפקא. ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת דאין להפסיק בשם המפורש. ואחר שישלימו שלשה הפסוקים כל העם עונים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. וקשיא לי טובא אהא דקאמר הרב ז"ל דכל העם הם דעונין ברוך וגו' דבבריתא גמרי הא מילתא מעזרא דכתיב קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ופרש"י דבבית המקדש בכל סיום ברכה במקום בא"י היו מסיימים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וגו' והעם עונים בשכמל"ו והכי נמי כתב הרב ז"ל עצמו בהלכות תעניות והכא כתב בהפך וצ"ע. ואומר השם ככתבו והוא השם הנהגה מיוד הא ואו הא דכתיב ושמו את שמי דהוא המיוחד לו יתברך ויתעלה דכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא דכתיב לעלם להעלים ובמקדש בנשיאות כפים מותר דכתיב ושמו את שמי המיוחד.

יא

אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון קודש שנאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה. ובעמידה דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמוד לשרת ובנשיאות כפים דכתיב הוא ובניו מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא אהרן וגו' אף בניו בנשיאות כפים. ובקול רם דכתיב אמור להם כאדם שאומר לחברו שהוא בקול רם. וכך למדו מפי השמועה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים כה תברכו בלשון הקודש כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש.

יב

אין הכהנים רשאין להוסיף בכל מקום ברכה על שלשה הפסוקים האלו כגון ה' אלהיכם וגו' שנאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי וגו' כשמחזירין פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מהציבור אחר שברכו לא יחזירו אלא דרך ימין בכל מקום דכל פונות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין דכתיב במזבח של יחזקאל ומעלותיהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין דהוא דרום למזרח דהיא קדים דאם תאמר דרך שמאל דהוא צפון למזרח שהוא קדים לא סלקא דעתך דתני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה עומד על שתים עשרה בקר ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין שהוא מצפון למערב לדרום למזרח. ומקרא דלעיל דכתיב קדם שמעינן למזרח ואיסתיים מתרוייהו דכל פונות שאדם פונה יהיו מדרך ימין למזרח.

יד

במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחד ביום אחר תמיד של שחר כדדריש בירושלמי דמקרא זה מסורס הוא והלא לא היה צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כן וישא אהרן וגו' אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא כפים במעלות האולם ובמדינה מברכין אותה אחר כל תפלת שחרית מוסף נעילה ודרשינן בירושלמי שחרית מכה תברכו מוסף מפסוק וישא אהרן את ידו וגו' בר"ח דאית מוסף ונעילה דכתיב ובפרישכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' דהיינו תפלת נעילה שהיה מרובה על של כל יום ונראה דברכת כהנים במוסף ובנעילה הוי מדרבנן וקראי אסמכתא ולהכי במקדש לא היו מברכין אלא בתמיד של שחר דיליף מנשיאות כפים דאהרן דלא הוה אלא בקרבן שחרית דכולם קרבו בשעה אחת החטאת והעולה והשלמים מלבד עולת הבקר ולא הפסיק ביניהן ונשיאות כפים משום תמיד של שחר הוה. בכל מקום משתדלין שיהיה המקרה ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרה מהם ומהאי קרא דרשי' כמה גוני משום דכולהו ממשמעותא הוו וברכה דרשי דכתיב אמור להם שלא יהו מברכין באנגריא ובבהלה אלא בכוונת הלב כדי שתשלוט הברכה בהם ולכך נאמר אמור להם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.