קרית ספר/סנהדרין/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
ציוני מהר"ן
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

דיני נפשות צריך התראה להבחין בין שוגג למזיד וכדילפינן פרק היו בודקין מדכתיב וראה את ערותה אטו בראיה תליא מילתא משום דראה אותה מתחייב אלא עד שיראוהו טעמו של דבר שהיא ערוה והאי גבי כרת כתיב אם אינו ענין לכרת דקמי שמיא גליא אם שוגג או מזיד הוא תנהו ענין להתראת מלקות דשייך באחותו. דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדין הוא מזיד דמנא ידעינן דמזיד הוא אלא שהתרו בו. ל"א ואם יזיד לא נאמר אלא וכי יזיד דמשמע תמיד הוא בזדונו וזה עיקר כך פירש"י ז"ל. דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדין הוא מקושש דהא שקישש עצים לא נאמר אלא מקושש שלאחר שמצאוהו היה מקושש ומה טעם תלוי בכך אם לא שהתרו ועדין היה מקושש. דבי ר' תנא על דבר אשר ענה עסקי דיבור דהינו התראה וצריכי כולהו קראי וכדאיתא התם דף מ"א. וצריך שיקבל עליו התראה ויתיר עצמו למיתה וכדילפינן נמי התם מדכתיב יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה דהמת משמע שכבר הוא כמת קודם שבא לב"ד שחייב עצמו מיתה בפיו וצריך שיעבור תכף תוך כדי דיבור דאי לאו הכי שמא שכח התראה. ומאיימין ב"ד על העדים כדתנן התם דף ל"ז וטעמא דאיום זה משום דכל הני קולי דילפינן לדיני נפשות מדיני ממונות כדי להציל נפש. מקום שהורגים בו הוא רחוק מב"ד כדכתיב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה אלמא לאו במקום הוועד קטלוהו.

ד[עריכה]

ומשנגמר דינו אין משהין אותו כדאמר' לעיל אלא יהרג ביומו דכשנגמר דינו הוא מצפה למיתה והוי עינוי הדין דילפינן אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד כדתנן סוף פרק דערכין וילפינן לה מדכתיב ומתו גם שניהם לרבות את הוולד [ומהכא משמע נמי דאין מענין את הדין כיון שאין ממתינין לה עד שתלד] והיינו משום עינוי הדין [דהוי בכלל לא תעשו עול (ויקרא יט טו) כדאמרינן פרק עשרים (ה"ו)] ורש"י פי' משום דחד גופא הוא ואם ישבה על המשבר קודם שנגמר דינה ממתינין לה עד שתלד דכיון שעקר ונע ממקומו גופא אחרינא הוא. וכל אשה שתהרג מותר ליהנות בשערה כרב נחמן סוף פרק קמא דתניא כוותיה משום דאשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות.

ה[עריכה]

מי שיצא ליהרג והיה זבחו זבוח אין הורגין אותו עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו כדתניא התם דלא הויא כחטאת שמתו בעליה כל זמן שלא נהרג אבל כשלא נשחט הזבח אין מענין את דינו:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.