קרית ספר/טומאת צרעת/ד

קרית ספר ‏ טומאת צרעת ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הפסיון מטמא בכל שהו דלא הזכיר הכתוב שיעור בפסיון וקרא נמי כתיב עמד בעיניו לא פשה אפילו כל שהו ואם היה הפסיון מראה בוהק אינו פסיון עד שיהיה מראה מד' מראות הנגע כדתנן ריש פרק ד' דשער לבן מטמא בכל מראה לובן מה שאין כן בפסיון דבעיא מד' מראות וכדדרשינן בת"כ והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא הרי זה בא ללמד על הפסיון שלא יטמא אלא בד' מראות שהאום שהוא תחלת הנגע מטמא דלהכי כתיב צרעת בתר דכתב וטמאו הכהן ללמד דבמראה הצרעת הוא דמטמא ולא למטה מד' מראות וכיון שהפסיון לבן כא' מד' מראות אף על גב דבהרת עזה כשלג והפסיון כסיד אפילו הכי הוי טמא דכתיב פשתה המספחת בעור ולא כתיב פשתה הבהרת ש"מ דאם נשתנו מראה הפסיון משלג לסיד דהוי ספחת אפ"ה הוי טמא מדשנה מבהרת דמשתעי בה לספחת כדאמרינן כן מצאתי בנימוקי ת"כ לר' הלל ז"ל. ואין הפסיון מטמא אלא חוץ לנגע כדאמרי' לעיל כדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע. ואין הפסיון סימן טומאה אלא אחר הסגר לא בתחלה שאם ראהו פושה והולך לא יחליטנו אלא מסגירו דלא כתיב פסיון אלא בתר הסגר ראשון לשני ותניא בת"כ יכול יהא הפסיון מטמא בתחלה ת"ל אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראהו הכהן שהוא פושה והולך יזקק לו ת"ל לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשעה שהוא רואה אותו אם לטומאה כגון בסוף הסגר הראשון שנקרא עליו שום טומאה אם לטהרה כגון בסוף הסגר שני שאין שבוע ראשון כשבוע שני דמה שמסגיר בסוף שבוע ראשון פוטר בסוף שבוע שני.

ג

אין הבהרת פושה לתוך השחין והמכוה ומחיתן ולא לראש וזקן ואף על פי שנקרחו כדתנן פרק ו' ואין הנגע פושה לתוכן דלא חשיבי כעור הבשר דראש וזקן עתידין לגדל שער ושחין ומכוה עדין לא עשו צלקת דלא נרפא ונשאר רושם כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת בעור ולא באלו ואם היה הפסיון בבוהק הוי פסיון דהוי בעור הבשר ותניא בת"כ היא פרט לשפשתה לבוהק דטמא. ושחין או מכוה או מחיתן או הבוהק שחולקין בין האום לפסיון אינו סימן טומאה כדתנן ספ"ק דהני חולקים בין האום לפסיון נמצא אחר הסגר הפסיון סמוך לאום הרי זה מוחלט.

ה

בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס אף על פי שהנותר עתה הוא יותר מגריס טהור כחכמים דפליגי אר' עקיבא פ"ד דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד. היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים נמי דפליגי אר' עקיבא וסברי כיון דאזל ליה (דאזיל ליה) קמא כוליה והאי נגע דקאי חדש הוא ותראה בתחלה ויסגיר דברישא אפילו איכא בין הכל יתר מגריס הוי טהור כיון דליכא מן החדש גריס כדי שיהא צריך הסגר ולא מן הישן אלא חצי גריס. היתה בו בהרת והסגירה והלכה וחזרה בהרת במקומה הרי היא כמות שהיתה כדתנן פרק ד' ולהכי יסגיר. נתמעטה בהסגר ופשתה כמו שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמו שהיתה כדתניא בתוספתא בהרת אחר הפיטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד וכו' הרי זו כמו שהיתה ונראה דלא הוה גריס בה הרב ז"ל לאחר הפיטור אלא סתמה כנסה ופשתה כלומר תוך ימי הסגר וקתני הרי זו כמות שהיתה דבסוף שבוע אחד יסגיר ובסוף שבוע שני יפטור דמתניתן דקתני כנסה ופשתה או שפשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים הא מייתי לה הרב ז"ל בתר הכי דכתב בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמו' שהיה וכו' בהרת כגריס ונולד בפשיון שהוא כגריס גם כן מחיה או שער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים דפליגי אר' עקיבא דמטמא ואמר תראה בתחלה וכתב הר"ש ז"ל עלה דהך מתני' כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעיא הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נפקא מינה לענין קרבן דבעי לאיתויי אכל חד וחד ולרבי עקיבא בנגע ראשון חשיב מתסי מהאי מייתי חד קרבן ע"כ. היתה בו בהרת כגריס והסגירו ובסוף שבוע הרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת בא תחתיה טמא כדתנן ריש פ"ה כל ספק נגעים טהור חוץ מזה דשער לבן ספק קדם לבהרת או בהרת קדם לו ועוד אחר ואי זהו בהרת כגריס ובסוף שבוע הרי הוא כסלע וכו' דספק שהיא היא וראויה להחליט דפשתה ספק אחרת באה תחתיה וראוי להסגיר דאין פשיון מטמא בתחלה והוי טמא לחומרא ומחליטו דכל ספק נגעים טהור ילפינן מדפתח הכתוב בטהרה תחלה כדכתיב לטהרו או לטמאו והני תרי ספקי חמירי והוו כנזקק לטומאה דספקו טמא כדילפינן בת"כ מדכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק.

ז

בהרת כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקת לשער לבן ולפסיון אבל לא למחיה כדתנן במתניתין פ"ד וטעמא דבמחיה בעיא מבוצר מה שאין כן בשער לבן כדילפינן לעיל ואפ"ה בעיא דלהוי כחוט רוחב ב' שערות ולהכי אי איכא בחוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט ב' שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות בפסיון רחוק חשוב ובעינן כגריס כן כתב הר"ש ז"ל עלה דהך מתניתין ובת"כ יליף לה מדכתיב והנה אין בה שער לבן בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אף על פי שיש בו רוחב ב' שערות ת"ל והנה אין בבהרת שער לבן פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה לרבות החוט שיש בו רוחב ב' שערות. היו שתי בהרות חוט רחב שתי שערות מצרפן כדתניא בתוספתא ליטמא בשער לבן ופסיון אבל לא למחיה עד שיהיה כחוט רוחב גריס ורבי אלעזר בן רבי שמעון פליג ואמר דכשם דאינו מצרפן למחיה כך אין מצרפן לשער לבן ופסיון. הסגיר שבוע ראשון ושני ולא נולד סימן טומאה ופטרו ואחר כך פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט כדילפינן לעיל דפסיון מטמא לאחר הפיטור וכדתנן פרק קמא דג' סימני טומאה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ולאחר הפיטור מוחלטין הנגע וכדילפינן לעיל פרק קמא.

ח

בהרת שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין אותה לעולם כדתני' בתוספתא פרק ב' בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמש את הסגר מעתה ופי' מתוך הסגר שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו אין מסגירין בה לעולם ומתוך החלט כשנחלטה באחד מסימני טומאה והלכו ממנה. בהרת שכנסה לאחר הפיטור ופשתה לכמו שהיתה או שפשתה וחזרה הרי הוא בטהרתו כחכמים דפליגי אר' עקיבא ומטהרין דלא חשבי פסיון מה שפשה לאחר שנכנס כיון שלא פשה אלא כמו שהיה וכן פשה יותר ממה שהיה וחזר וכנס (הא) ליכא פסיון.

י

בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה החליטו והלכה המחיה טמא מפני שער לבן וכן איפכא כת"ק דרבי שמעון פרק ד' וכן בשער לבן תוך הבהרת ולא תוך המחיה הלך אחד מהן טמא מפני השני כדתנן נמי התם בפלוגתא דת"ק ורבי שמעון וטעמא דרבנן דאמרי טמא דאף על גב דכתיב ושערה לא הפך לבן דמשמע ולא שער מחיה רבנן סברי דכיון דכתיב נמי ושער בנגע הפך לבן נגע מכל מקום ומחיה נמי נגע הויא ובשער לבן תוך הבהרת נמי אף על גב דלית כגריס בבהרת אלא עם המחיה הוי שער לבן סימן טומאה בבהרת דמחיה נמי נגע הוי כדאמרינן ולא קרינא בה שערה ולא שער מקצתה דלא הוי כגריס בהדי מחיה כדאמר'.

יא

בהרת ובה מחיה ופסיון או שער לבן ופסיון הלך אחד מהם טמא מפני השני כדתנן נמי התם סתמא דמתניתין דכל חד לחודיה הוי סימן טומאה. החליטו בשער לבן והלך לו ובא שער לבן אחר או נולד לו מחיה או פסיון וכן המחיה או הפסיון שהלכו להם ובאו אחרים או שבאו אחת מב' סימנים האחרים הרי זה בטומאתו כמות שהיה כדתנן פ"ה ותניא בת"כ וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע נרפא שהלך לו נגעו נגע שהלך לו שער לבן דאיקרי נגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן הצרעת שהלכה לה מחיה דאיקרי צרעת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן שלא נשאר אלא שער א' ומקצת שיעור המחיה שהיא כעדשה ת"ל מן הנגע כלומר מדכתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו מן הנגע ומדכתיב מן הצרוע יתירא דכיון דכתיב נרפא נגע הצרעת הוה משמע מן הצרוע וכתב מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו נמי שיטעון צפרים כדאיתא התם. אחד שהוחלט בתחלה או בסוף שבוע אחד או שתים או אחר הפיטור טמא עד שלא ישאר אחד משלשה סימנים כדא' וכדתנן בהאי מתניתין דריש פרק חמישי דנגעים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.