קרית ספר/טומאת מת/כב

קרית ספר ‏ טומאת מת כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין מציל בצמיד פתיל אלא כלים כדתני' בתוספתא וכלי כתוב בפרשה וכל כלי פתוח אשר אין צמיד וגו' הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא כדאמרינן לעיל ולכך שולי הכלים ודפנותיהם מאחוריהם אין מצילין אלא אם כן שפאן ותקנן ועשאן כלים כדתניא בתוספתא דכלים פ"ז דמזין ומקדשין בהם כיון שתקנם.

ב

כלי חרס שנתן בהם טיט עד חציו לא בטלו ואם השקיע בו כלים מציל כדתניא בתוספתא כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינו מצלת וחכמים אומרים מצלת והוי דומיא דמתניתין פרק ה' דכלים תנור שנתן בו עפר עד חציו מן העפר ולמטה אינו מטמא באויר כדאיתא התם.

ג

כלי חרס מציל עד שינקב כמוציא זית ובגדול עד שיפחות ברובו ואם סתם מקום הפחת בצמיד פתיל מצילו אף על פי שאינו חשוב כלי לקבל טומאה וכלי מוקף צמיד שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב ניטמא ואינו מציל אם היה כלי אוכלין שיעורו כמוציא זית וכלי העשוי למשקין ככונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו כדתנן פ' ג' דמס' כלים ואמרי' (אע"פ) [סוף פ'] המצניע א' רבא חמש מדות בכלי חרס ומדה חמשית הוי ניקב כמוציא רמונים טהור מכלום משום כלי אא"כ יצניעו לגסטרא שנטמא בתוכה גסטרא ואם היה מוקף צמיד פתיל והוא באהל המת אין טומאה נכנסת לו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת ברובו וכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנס לו טומאה ולא דרך נקביו אמר ר' אסי אני שמעתי כלי חרס שיעורו כמוציא רמון אמר ליה רבא שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל שאם ניקב כמוציא רמון אינו מציל והא רבא הוא דאמר מוקף צמיד פתיל עד שיפחת ברובו לא קשיא הא ברברבי ברובו הא בזוטרי כמוציא רמון בטל ליה מכלי ומשמע לפי' רש"י ז"ל דכל שלא נפחת רובו בגדול או כמוציא רמון בקטן מציל בצמיד פתיל בפיו אף על פי שהנקב פתוח אבל הרב ז"ל סבירא ליה דבפחת רובו וכמוציא רמון בעינן נמי צמיד פתיל בנקב ובלא"ה אינו מציל דנקב זה הוי נפתח וכתיב כל כלי פתוח אבל בבציר מהכי לא חשיב פתח ומציל הכלי מה שבתוכו הואיל ומוקף צמיד בפיו ושיעורין אלו נראה דהם בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני.

ד

תנור שהיתה סרידה על פיו ומוקף צמיד ונסדק התנור מלא פי מרדע שלא נכנס טמא נסדקה סרידה מלא פי מרדע נכנס טמא היה עגול הנקב אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס כדתנן פרק ט' דכלים כתנא קמא דר' יהודה ותניא בספרי אמר רשב"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הנסדק. תנור המוקף צמיד פתיל וניקב עינו במקום מרוח מלא כוש נכנס ויוצא דולק נטמא. ניקב מצדו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק נטמא כתנא קמא דרבי יהודה פרק ט' וכן מגופת חבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס קשר שני של שיפון שהוא דק מן הראשון ומחצבים גדולים שניקבו שיעורין מלא קשר שניה של קנה דלא כרבי שמעון דמחלק במתני' אם נקבה מן הצד לאמצע והיינו בזמן שנעשו ליין אבל לשאר משקין נקובתן כל שהוא כדתנן התם והיינו נמי שלא ניקבו בידי אדם בכוונה אבל ניקבו בידי אדם אפילו כל שהוא טמאים כיון שהוא בכונס משקה דנקיבת הנך שיעורי דעד השתא בסתימה שבפתחו אבל השתא איירי כשניקב הכלי עצמו כן כתב הר"ש ז"ל.

ז

חבית מלאה משקין טהורין ומוקפת צמיד ומניקת של חרס בתוכה החבית ומשקין טהורין ומינקת טמאה כבית שמאי דפ"ט דכלים דחזרו ב"ה להורות כדברי בית שמאי כדתנן התם והרב ז"ל פי' דמינקת זו היא של חרס כמו שפירש גם כן בפי' המשנה וכיון שהיא חלולה ומונחת צדה אחת תוך החבית חשיבא כלי שיש לו בית קבול ונכנסת טומאה לתוכו דרך פיו שבחוץ אף על פי שהוא עקום אבל אין טומאה נכנסת לחבית שהנקב של חבית הרי הוא סתום במינקת ולא חשיב השתא האי נקב של מינקת אלא להכניס הטומאה למינקת בלבד כן נראה לישב דברי הרב ז"ל במה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל.

ח

חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילה כדתנן פ' עשירי בכלים. אגף חצי הנקב וסתם חציו הוי ספק דלא איפשיטא בעי' דרבא פרק הגוזל קמא סתם את הנקב בזמורה צריך למרח מן הצדדין סתמו בשנים ימרח ג"כ בין שניהם כדתנן התם וכן נסר הנתון על פי התנור ימרח ואם היו שתים ימרח בין שתיהן כדתנן התם ואם חברן יפה אינו צריך למרח ביניהן כדתנן התם במה מקיפין בסיד וכו' ובכל דבר המתמרח דהוו צמיד פתיל אבל בעץ ועופרת הוי פתיל ולא צמיד ומקיפין בדבילה שמינה ובבצק שנילושה במי פירות שם במשנה תנן שאין מקיפין בהן ואם הקיף הציל מדאוריתא דהוי צמיד פתיל אבל משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אמרו שאין מקיפין והיינו משנה ראשונה אבל במשנה אחרונה אמרו מותר כדאסקי' בע"ז פרק רבי ישמעאל.

ט

מגופת חבית של חלחלה חכמים אומרים אינה מצלת כדתנן פרק עשירי דכלים כיון דמחלחלה לאו צמיד פתיל הוא. הכדור והפקעת של שתי לא הציל עד שימרח מלמעלה למטה כדתנן התם וכן מטלית של בגד כדתנן היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל כדתנן התם.

י

חמת של עור הדג ושל נייר דלא מקבל טומאה והלביש בהן את החבית וצררה למטה הרי זו מצלת כדתנן בתוספתא פרק ז' דכלים אבל לא צררה שפי החבית לצד פי החמת אינה מצלת.

יא

חבית זפיתה שנתקלף הכיסוי וזפת עומד וחזר ודחק הכיסוי בזפת מציל וכן קבותין של מורייס שהם קנקנים שגפתן עם השפה חכמים אומרים מצילין כדתנן בפרק עשירי דכלים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.