קרית ספר/גניבה/ט

קרית ספר ‏ גניבה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת רעט שלא לגנוב נפש מישראל כדכתיב לא תגנוב והוא אזהרה לגונב נפשות כדאמרינן בסנהדרין פרק הנחנקין לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר דבר הלמד מענינו במה כל הענין מדבר בנפשות לא תרצח לא תנאף שחייבים מיתת ב"ד אף לא תגנוב בגניבה שיש בה מיתת ב"ד כדתניא התם דף פ"ו וכן המוכרו נכלל בלאו דלא ימכרו ממכרת עבד וכדאמרינן התם ואין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדילפינן בעלמ' משום דלאו זה למיתה הוא ולא להתראת מלקות.

ב

אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים כדכתיב והתעמר בו ומכרו וכדתנן התם דף פ"ה עד שיכנסנו לרשותו מדכתיב ונמצא בידו ותניא במכילתא ונמצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים בידו ברשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו והתעמר בו משמע עימור כל שהוא ואפילו פחות משוה פרוטה בנטען או נסמך בו ואפילו הוא ישן כדאמרינן התם. מכרו לאחד מקרוביו של נגנב פטור דכתיב גונב נפש מאחיו עד שיבדילנה מאחיו ומקרוביו במכירה כדתניא התם וכן אם היה ישן משעת גניבה עד מכירה או מכר אשה לעוברה פטור דהוי בעי' התם בגמרא אי דרך עימור בכך דזגא עליה כשהיא ישן או אוקמ' לאשה באפי זיקא וכל כמה שהיה עב' מועיל יותר להגין בפני הרוח והרי נשתמש בעובר או אין דרך עמור בכך תיקו וכל ספק נפשות להקל דדילמא אין דרך עמור בכך ואף על גב דאמרינן לעיל דאפילו נתעמר בו כל שהוא ישן הוי עמור היינו משום דגנבו ומכרו ניעור.

ה

הגונב בנו או כל שמצוי אצלו פטור כדתנן התם ובגמרא אמר אביי דאמר קרא הנמצא בידו קרא יתירא הוא למדרש פרט למצוי דאי ללמד שימצא בעדים הא כתיב כי ימצא.

ו

אחד הגונב גדול או קטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין איש בין אשה כדתניא התם וטעמא דקטן דכיון דכלו לו חדשיו וחייבין מיתה על הריגתו הכי נמי בגניבה ומכירה תניא נמי התם אין לי אלא איש שגנב אשה מנין תלמוד לומר וגונב איש אפילו אשה גונבת משמע אשה שגנבה אשה מנין תלמוד לומר ומת הגנב ההוא מ"מ וכתיב נמי גונב נפש מכל מקום. וגונב גר או עבד משוחרר הוי כגונב ישראל כדכתיב מאחיו ואלו בכלל אחיו הם אבל עבד או אפילו חציו עבד פטור דכתיב בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד למעוטי חציו עבד וחציו בן חורין דמבני יתירא הוא דהוה ליה למכתב מאחיו בני ישראל.

ז

הבא במחתרת אין לו דמים כדכתיב אם במחתרת ימצא הגנב וגו' ותנן בפרק בן סורר דע"ב דנידון על שם סופו ובגמרא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ורואה שאחר נוטלו ושותק ויודע זה הגנב ומימר אמר אי קאי באפי קטילנא ליה ומלמדתך תורה מאחר שהוא בא להרגך השכם אתה להרגו כדכתיב אין לו דמים כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו וקרא דכתיב אם זרחה השמש עליו דמים לו דמשמע ביום חייב אינו [כן] דא"כ יאמר אם זרחה השמש ולא יאמר עליו למדרש אם הדבר ברור לך כשמש שאינו בא להרוג. וכל אדם נמי רשאי להרגו דכיון דחשבין ליה רודף הא ילפינן התם ניתן להצילו בנפשו מהיקשא דכי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו וכו' דנערה מאורסה ניתן להצילה מדכתיב ואין מושיע לה הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיע והכא נמי כתיב והוכה ומת ודרשינן והוכה בכל אדם ואפילו אינו בעל הממון מדלא כתיב והוכהו וקמ"ל דרודף הוא וכדאמרינן התם. ובין בחול בין בשבת ילפינן מדכתיב אין לו דמים גבי איניש דעלמא לומר אין לו דמים אפילו בשבת סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד בשבת לא קטלינן קמ"ל הכא משום פקוח נפש דהאיך. ואחד הבא במחתרת או שנמצא בתוך חצרו או גגו או קרפיפו דכתיב ימצא הגנב מכל מקום מדלא כתיב אם במחתרת ימצאנו וכתיב הגנב יתירא משמע בכל צדדין שיראה לו שהוא גנב ומה תלמוד לומר מחתרת מפני שרוב גנבים מצויים במחתר' ותניא נמי מחתרתו זו היא התראתו דכל גנב הוי כבא במחתרת דבא להרוג וזו היא התראתו כדאיתא התם ולהכי קטן נמי שהוא רודף ניתן להציל הנרדף בנפשו אף על גב דקטן הוא ולא בר קבולי התראה הוא מחתרתו זו היא התראתו כדאמ'.

י

היה הדבר ברור שאינו בא אלא על עסקי ממון כאב הבא במחתרת על הבן אינו נהרג דתניא התם אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לך שלום עמו הרגהו ואם לאו אל תהרגהו דדרשינן סמוכין אימתי מותר להרגו בזמן שהשמש זרחה עליו כלומר שברור לך שלהרגך בא ותניא אידך אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו קשיא סתמא אסתמא דבקמיתא אמרינן דבסתם אל תהרגהו ובתריתא אמרינן דבסתם הרגהו לא קשיא כאן באב על הבן מספק אל יהרגהו בנו דודאי רחמני היא על בנו ואפילו מציל ממונו מידו לא יהרגנו הילכך דמים לו עד שיודע לך כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך ובתריתא בבן על האב וכ"ש אינש בעלמא הרגהו מספק דודאי אדעתא דהכי אתא דאי קיימת ליה באפיה קטיל לך עד שיודע כשמש שהוא רחמני עליך כאב על הבן וכדאיתא התם דף ע"ב. וכן הגנב שגנב ויוצא או שלא גנב ומצאו יוצא הואיל ופנה עורף יש לו דמים דהא לא נמצא במחתרת וקרא כתיב אם במחתרת וגו' וכן אם הקיפוהו בני אדם או עדים אינו נהרג כדרך התרגום שאומר אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי וכו'. וכן הבא במחתרת לתוך גינתו או שדהו שאין רוב הבעלים מצויים שם יש לו דמים שחזקתו שבא על ממון בלבד ולא מרבינן גנו חצרו אלא משום דבעל הבית מצוי שם.

יג

כל גנב שיש לו דמים אם נפל עליו גל בשבת מפקחים עליו כדאמרינן התם כדתני' התם דמים לו בין בחול בין בשבת ואמרינן לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל היכא דלא בא על עסקי נפשות ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין ומי שאין לו דמים פטור מן התשלומין כדתנן התם דפטור מלשלם משום דחיוב מיתה ותשלומין באין כאחד ואע"ג שניצל פטור דקיימא לן חייבי מיתות שוגגין אין משלמין ממון שעם המיתה אף על פי שאין נהרגין:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.