קרית ספר/ביכורים/יב

קרית ספר ‏ ביכורים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות צג לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכהן דכתיב ופטר חמור תפדה בשה וכתיב כל פטר רחם וגו' יהיה לך וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה בהמה טמאה האמורה כאן היא החמור המפורש במקום אחר ופטר חמור תפדה בשה. ומנ"ל דנפטרו כהנים מפטר חמור דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאין בבכור אדם כגון לויים וכהנים הנפטרים מקל וחומר אינו בבכור בהמה טמאה. ואסור בהנאה עד שיפדה דכיון דהקפידה עליו תורה לאפקועיה לאיסוריה בשה ואפילו שלא בשיוויו דשה כתיב בין גדול בין קטן משמע דקודם פדיון אסור ולהכי אסור למוכרו כדי ליהנות מדמיו ואם מכרו דמיו אסורין דהא ילפינן דאסור ליהנות ממנו קודם פדיון ואם מת קודם פדיון או שערפו שהוא אסור בהנאה ואפילו אחר עריפה דכיון דמחיים מיסר אסיר לא פקע איסורו במיתתו ולא תימא דעריפה במקום פדיה מה פדיה מתרת אף עריפה מתרת דנאמר כאן עריפה ונא' בעגלה ערופה מה להלן אסור כדכתיב וערפו שם אף כאן אסור. נתן פטר החמור עצמו לכהן אסור לכהן שיהנה ממנו כיון דילפינן דאסור בהנאה דלא זכה תורה לכהן אלא הפדיון אבל הוא באיסוריה קאי כל כמה דלא נפדה. הפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם שיתננו לכהן אינו חייב באחריותו כפדיון מעשר שני דאם אבד אינו חייב באחריותו דההוא כסף חייביה רחמנא לאכול בירושלם והא אזל ליה ויתן הנבלה לכהן להנות בה מת פטר חמור אחר שפדהו יתן הטלה לכהן דמעידנא דאפרשיה לטלה קם ליה ברשות כהן ופטר חמור פדוי. מאימתי חייב לפדותו משיולד ועד שלשים יום ואחר כך אם רצה לערפו ערפו ואם רצה לפדותו פודהו דכתיב ופטר חמור תפדה דמשמע משעה שפטר תפדה ואם לא תפדהו אח"כ וערפתו:

מצות צד לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו דכתיב ואם לא תפדה וערפתו ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן [משום דהויא חובת הגוף] ומצות פדיה קודמת למצות עריפה דכתיב ואם לא תפדה וערפתו. והעריפה היא בקופיץ מאחוריו כדכתיב וערפתו מן העורף ואין ממיתין אותו בדבר אחר דאין דרך עריפה אלא בקופיץ מאחוריו.

ח

אין פודין אלא בשה חי ולא טרפה וכלאים דכתיב הכא שה וכתיב בפסח שה מה להלן פרט לכל השמות הללו דאינו בא עגל וחיה דכתיב שה מן הכבשים ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה לשם פסח וכלאים נמי לא דאין קרבין לגבי מזבח דכתיב שור וכבש פרט לכלאים וכוי נמי לא הוי כבש ועז וטרפה אינו ראוי לפסח כיון דאסירא באכילה ולא תימא כיון דילפינן מפסח אם כן מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן דכתיב הכא תפדה תפדה ריבה אפילו נקבה ובעל מום ובן שתי שנים דשה נינהו. נדמה אין פודין בו ואם פדה פדוי דהוי ספיקא דאוריתא אי הוי ככלאים דאין פודין בו או דילמא כלאי' הוא דאין פודין בו הא נדמה פודין בו. ואין פודין בבן פקועה דגבי פסח פסול דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן וילפינן שה שה כדאמר' ולא בפסולי המוקדשים דכתיב בהו כצבי וכאיל דכתיב רק בכל אות נפשך וגו' ובפסולי המוקדשים מדבר מה צבי ואיל אין פודין בו דהא אינו שה כדאמר' אף פסולי המוקדשין אין פודין בהם פודין בכל שה כדאמר' דתפדה תפדה ריבה.

יא

שה שלקחו מדמי שביעית אין פודין בו את הודאי דלאוכלה אמר רחמנא ולא לסחורה ונמצא זה קונה חמור בפירות שביעית שאינו ראוי לאכילה אבל פודין בו את הספק כיון שמפריש טלה והוא לעצמו שאינו נותנו לכהן לאו סחורה היא. אם אין לו שה לפדותו פודהו בשיוויו ונותן דמיו לכהן דלא חמיר מהקדשות ולא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו שפודה בשה שלא בשיוויו כדאמר'. והפודה פטר חמור של חברו הרי זה פדוי והחמור לבעליו דלא מצי כהן לזבוני ליה להאי פודה ופדיונו פדוי לבעלים וזה הניח מעותיו על קרן הצבי.

יד

כהנים ולויים פטורים מפטר חמור דכתיב בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמ' טמא' והפטור מבכור אדם כדילפי' לעיל פטורין מבכור בהמה טמאה.

טו

הלוקח עובר חמורו של נכרי או מוכרו לו פטור דאינו קדוש הואיל ויש חלק לגוי בו או באמו דכתיב הקדשתי לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים והאי קרא אכולהו בכורות קאי כדכתי' מאדם עד בהמה ושותפות נכרי נמי באם או בבכור אפילו באבר אחד כיון שעושה אותו בעל מום הרי זה פוטר דכתיב כל בכור בישראל וכל משמע למלויי אתא עד דליהוי כוליה דישראל ואמו נמי בעינן כל מקנך תזכר אם כל המקנה שלך תזכר אם יהא שלך זכר תקדישהו כדמתרגמינן דוכרין תקדיש ואף על גב דהאי קרא בפטר שור ושה כתיב אפילו הכי כיון דבעינן ביה כולו לישראל לאפוקי שותפות גוי בין בכור בהמה טהורה בין בטמאה כדילפינן מכל בכור בישראל דקאי אכולהו כדאמר' ה"נ באמו גלי טהורה לטמאה דשותפות באם נמי פטור אפי' באבר אחד כבכור גופיה דאי הוי בעל מום נהי דהוה ראוי לכהן אלא כיון דאין ראוי למזבח מיפטר ואם כשיחתך חלק הגוי לא יהיה בעל מום חייב דלאו שותפות גוי אית ביה כיון דאין השותפות מגיע לעשותו בעל מום וכן המקבל חמור מן הגוי או נכרי שקבל ממנו הכל פטור דכתיב פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה עד שיהיה הכל בישראל. גר שנתגייר ואין ידוע אי קודם ילדה חמורו או אחר כך הויא ספיקא דאוריתא וצריך לערוף או לפדות והשה שלו דמוציא מחברו עליו הראיה.

יח

פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור דכתיב ופטר חמור תפדה בשה ופטר חמור שני פעמים אחד בקדש לי כל בכור ואחד בראה אתה עד שיהא הילוד חמור שהיא האם והנולד חמור שהוא דומה לאמו ואם יש בו מקצת סימני חמור חייב בבכורה שהרי דומה לאמו ולא מיעט קרא אלא אינו דומה כלל.

יט

חמורו שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה לכהן דממה נפשך חד פטר את הרחם תחלה והוי בכור דאי איפשר לצמצם ואף על גב דקודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ בינו ובין הרחם וכתיב פטר כל רחם עד שיפטור הרחם אפילו הכי מין במינו הוא ומין במינו אינו חוצץ כדילפי' בעלמא ומהכא נמי איפשר דילפינן לה להא מילתא דמין במינו אינו חוצץ דכיון דבעינן פטירת כל רחם כדכתיב פטר כל רחם וקים להו לרבנן דאי איפשר לצמצם וקודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ משמע דמין במינו אינו חוצץ דאי חוצץ לא הוי פטר כל רחם כדאמר'. ילדה זכר ונקבה הוי ספיקא דאוריתא ומפריש טלה ואינו צריך ליתנו דהמוציא מחברו עליו הראיה. ובשתי חמוריו שלא בכרו אינו נותן אלא על הודאי ואינו צריך אפילו הפרשה כל שיש בו ספק ספקא דחד ספק הוא דאמרי' דהוי דאוריתא לא שתי ספקות. אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שתי זכרים והלוקח חמור מן הגוי ואין ידוע אם בכרה ואם לאו הוי ספיקא ומפריש טלה לעצמו כדאמ'.

כג

השה שפודין בו מפקיע קדושת החמור אבל לית ביה שום קדושה וחל קדושת מעשר עליו ואפילו ודאין שנפלו ליד ישראל הוו חולין כדאמר'. ויש במצות הלכות אלו איסורין דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור ואעשה דושמרתם את משמרתי לעשות סייג לתורה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.