קרית ספר/איסורי ביאה/י

קרית ספר ‏ איסורי ביאה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל יולדת טמאה כנדה אף על פי שלא ראתה דם כדילפינן לעיל מבימי נדת דותה ללידה יבשתא. ואחד היולדת חי או מת ואפילו נפל אם זכר יושבת לזכר ואם נקבה לנקבה והוא שתגמור צורתו וגמר הצורה גמירי דהוי בארבעים יום ומדקאמר קרא וילדה זכר וגומר ואם נקבה וגומר משמע משעת דאיכא הכר בין זכר לנקבה דהיינו בן ארבעים דנגמרה צורתם אז אמו טמאה לידה פחות מכן דאכתי לא נגמרה צורתן ואין הכר בין זכר לנקבה.

ב

אין אמו טמאה לידה ואפילו ביום ארבעים שלא נגמרה צורתו עד שיכלו כל מ' יום ואם הפילה יום מ"א מאחר התשמיש הויא ספק יולדת ותשב לזכר ולנקבה ולנדה דדילמא ליכא וולד כיון שאינו ניכר צורת אדם במה שהפילה. ואם היתה צורת אדם דקה דהיינו שפיר מרוקם יצאה מספק נדה דהא הוי ולד אלא שאינו יודע אם זכר אם נקבה ולהכי תשב לשניהם וימי טוהר נמי יהבינן לה מדאוריתא אף על גב דלא השעיר בראשו. הפילה חתיכה לבנה אם נקרעה ונמצאה בה עצם הוי ולד וטומאה לידה הפילה שפיר מלא מים או מלא דבר אחר הואיל ואינו מרוקם שאין לו כלל צורה אינה חוששת לוולד.

ה

יוצא דופן שנפתחו מעיה על ידי סם ונתרפאת אמו טמאה לידה ואין לו ימי טומאה וטהרה דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת. ודם קושי שבא לה דרך הרחם הוי דם נדה או זיבות דכי טיהר רחמנא דם קושי ה"מ בלידה מעליתא אבל דרך דופן לאו לידה היא ודם היוצא דרך הדופן טמא דמקור מקומו טמא ומטמאה במגע משום דנגעה במקור. ואם לא יצא דם דרך הרחם האשה טהורה אף על פי שדם עצמו שיצא מן הדופן טמא שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה דכתיב ואיש כי ישכב את אשה וגו' וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה.

ו

יצא רובו אבר אבר טמאה לידה דרובו ככולו דאזלינן בתר רובא יצא ראשו כולו כא' הרי זה כרובו דמשיצא ראשו הרי הוא כילוד דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו' הלך אחר אפים דהיינו ראשו לענין לידה דחשיב מכל אשר בחרבה ואף על גב דאיתותב שמואל היינו במאי דקאמר דאין הראש פוטר בנפלים אבל איפשר דלידת ראש לכל דראוי לחיית מהכא נפקא דחשיב ילוד ולא סגי ברוב פדחת אלא כשלם שאם לא נחתך ויצא כדרכו משתצא רוב פדחתו דכתיב בנחלה יכיר לחוד ולא כתיב פנים דהוי הכרת פדחת.

ח

כל שפניו פני אדם מצח וגבינים ועינים ולסתות וגבות הזקן אמו טמאה לידה אף על פי שבשאר דומה לבהמה או חיה או עוף דבתר צורת פנים אזלינן. ומפלת דמות נחש אמו טמאה לידה דגלגל עינו עגול דומה לשל אדם ואע"ג דאמרינן דבעינן צורת פנים כולה כשל אדם אפשר דהוי טעמא דבשאר בהמה חיה ועוף דלא דמו במידי לאדם כל שנשתנה בקצת לאו מידי הוא דבעיא צורת פנים כולה ולאו דומה לאדם הוא דבהאי דדמי הוי ביה שינוייא ולאו כלום הוא אבל נחש דגלגל עינו אדום דומה לאדם אע"ג דלא הויא כל צורת פנים דומה לאדם לאו שינוי הוה ביה והא דומה לאדם בהא ולהכי אמו טמאה לידה. וקדיה וקיפופה אף על גב דאית להו לסתות זקופות כשל אדם נראה דעינים דנחש דמו טפי לשל אדם מלסתות קדיה וקיפופה. המפלת דמות אדם שיש לו כנפים אמו טמאה לידה דוולד הוא אלא שיש לו כנפים יתר על כל צורת ולד נברא בעין או ירך א' מן הצד הוי כחצי אדם ואמו טמאה לידה ואע"ג דאמרינן דבעיא כל צורת פנים היינו כשישנן כל האיברים בעיא שיהיו כולם דומיא לשל אדם אבל כי הכא דדמי במאי דאית ביה סגי ואם היו באמצע אמו טהורה שזו בריה אחרת. (ואין לוולד)

יא

כל שנברא אטום ואינו ולד שלם אינו ולד ואין אמו טמאת לידה אבל יד או רגל חתוכה הרי חזקתו מולד שלם ומצטרפין לרוב איבריו דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' וביום השמיני ימול וגו' משמע מי שהוא ראוי לחיות ח' ימים אמו טמאה לידה ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא (אם כן) יצאו מי שמפלת בריית גוף או ראש שאינו חתוך ומי שיש לו שני גבין ושני שדראות שאינם ראויים לברית שמנה.

יב

ואין סנדל בלא ולד אחר ואין שליא פחותה מטפח ולא בלא ולד ותשב לזכר ולנקבה וכי איצטריך לסנדל דתשב לזכר ולנקבה היינו כגון שהולד השני הוא זכר דיהבינן לה חומרא טומאה דנקבה בשביל הסנדל וימי טוהר דזכר לחומרא ולשליא תשב לזכר ולנקבה דכיון דאין לשליא בלא ולד ולא ידעינן אי זכר אי נקבה תשב לשניהם. הפילה שליא אין אומרים זו שלית הנפל אלא חוששין שמא נימוח שפיר של שליא זו ותשב לזכר ולנקבה שאין תולין את השליא אלא בולד של קיימא ואפילו אחר כ"ג יום תולין אותו בולד ואין תולין את השליא בולד הבא אחריה שאין דרכה של שליא לצאת לפני הולד אלא חוששין לולד אחר דחזקה היא דאין דרך שליא לצאת לפני הולד. יצתה מקצת השליא ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מראשון ואין לה ימי טהרה אלא משני לחומרא. המפלת דמות בהמה וחיה ועוף ושליא קשורה בו אין חוששין לולד ואם אינה קשורה בו מטילין עליה חומר שני וולדות וכל שחוששין לשליא אין נותנין להן ימי טוהר. הפילה דבר שאינו ולד או שפיר תוך מ' יום שלא נגמרה צורתו אם יצא עמו דם הרי זו דם נדה או זבה ואם יצא יבש בלא דם כדברי האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הרי זו טהורה.

יח

מי שילדה זכר ונקבה תאומים תשב לנקבה דבכלל ימי טוהר של נקבה הוו של זכר. ילדה טומטום או אנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה ימי טוהר לזכר וימי טומאה לנקבה דמספקי' בהו בזכר ונקבה ילדה תאומים א' זכר וא' טומטום או אנדרוגינוס לא נימא מדהאי זכר האי נמי זכר כיון דכתיב אשה כי תזריע וגו' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר אלא אימא שניהם הזריעו בבת א' זה זכר וזה נקבה הא' נקבה והב' טומטום או אנדרוגינוס תשב לנקבה בלבד. הפילה ולא ידעה מה הפילה תשב לזכר ולנקבה אין ידוע אם וולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה דכשתראה תהא נדה דאין לה ימי טוהר דשמא לאו וולד הוא ופי' תשב לזכר ולנקבה ולנדה כמו שפירש הרב ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.