קרבן העדה/שבת/יא/ב

קרבן העדה שבת יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' גזוזטראות. זיזין היוצאין מן הכותל ומניחין נסרים עליהן להלך:

זו כנגד זו. בשני צידי רה"ר והן רה"י שגבוהות י' ורחבות ד':

פטור. שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרה"י לרה"ר ורוחב רה"ר מפסיק ביניהן שלא היתה עבודת הלוים כך להושיט הקרשים מעגל' לעגלה שבצידה אלא לעגלה שלפניה:

היו שתיהן בדיוטא אחת. בעלייה אחת באורך רה"ר על פני הבית ויש הפסק רה"ר ביניהם:

הזורק פטור. הואיל ולמעלה מי' הוא ולא מצינו זריקה מרה"י לרה"י דרך רה"ר במשכן לא באורך ולא ברוחב:

והמושיט חייב. שמצינו הושטה כיוצא בה למעלה מי' במשכן מרה"י לרה"י וקצת אורך רה"ר ביניהם:

שכך היתה עבודת הלוים. ומפרש ואזיל כיצד מצינו כזו בעבודתן שבשתי עגלות זו אחר זו ברה"ר פורקי המשכן מושיטין לאותן שעל העגלות שאצלן והן מושיטין לאלו שלפניהם אבל לא זורקין שאין אותן קרשים נזרקות מפני כובדן:

חולית הבור. קרקע חפירת הבור נותנין סביבותיו להקיף כמין חומה:

גמ' לית כאן פטור וכו'. ל"ג במתני' המושיט והזורק מזו לזו פטור אלא מותר:

על דעתיה דרב. דשונה מותר במתניתין דסובר דמתניתין בלמעלה מעשרה דוקא איירי דעליה קאי כיצד והלכך פטור לגמרי:

על דעתיה דשמואל. דלא תני כיצד ומילתא באנפי נפשה היא ואיירי בין למעלה מי' בין למטה מי' והלכך אסור דגזרינן זו בצד זו אטו זו כנגד זו דחייב ל"א ה"ג על דעתיה דרב למעלה מי' אסור על דעתיה דשמואל למעלה מי' מותר וה"פ לרב דתני בסיפא מותר ע"כ דבסיפא איירי בלמעלה מי' ובהא פליגי חכמים ור"ע דלר"ע אסור אפילו בלמעלה מי' דילפינן זורק ממושיט א"כ ודאי במושיט למעלה מי' אסור אפילו לרבנן ולשמואל ניחא בסיפא פטור דודאי אינו מותר לכתחלה כיון דלמטה מי' הוא חיישינן שמא יפול לארץ ברה"ר וה"ל כמוציא מרה"י לרה"ר אבל בלמעלה מעשרה לא חיישינן דאף אם יפול ה"ל כנופל ממקום פטור לארץ דפטור:

והוא. הא דמחייב מושיט דוקא כשר"ה מקיפו מכל צד:

ופריך מן אילין עגלות. מעגלות יש ללמוד דבעינן שיהא רה"ר מקיפו מכל צד כמו שהיו עגלות מוקפות רה"ר מכל צד:

ומשני ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. היה מקום פטור מקיף אותן אלא מהא ליכא למשמע מיניה ויש עוד לפרשו בפנים אחרים וזה נ"ל עיקר:

ובלבד ע"י שנים. הא דמושיט חייב דוקא כששנים מושיטין זה לזה אבל אחד המושיט ממקום למקו' פטור:

ופריך בכל אתר וכו'. בכל מקום אמרינן שנים שעשאו פטורין וכאן אתה אומר שנים שעשאו חייבין:

ומשני שניי היא. שאני הכא שכך היתה עבודת הלוים שנים מושיטין זה לזה הקרשים על העגלות:

שלא לנהוג בקרשים בזיון. לכך לא היו זורקין ולית ליה דמפני כובדן לא היו יכולין לזורקן:

העומד והחלל מצטרפין בד'. כגון שיש שני מחיצות ואין ביניהן ד' אבל בהצטרפות הכתלים הן ד' והם רחבות ד' מצטרפין:

והוא שיהא העומד. עובי הכתלים צריך שיהא יותר מן החלל שביניהם:

עד שיהא עומד שמכאן. יותר על החלל וכן העומד שבצד השני או דלמא העומד שבשני הצדדין מצטרפין ואם הם יתרים על החלל ה"ל כמקום ד':

פשיטא לר"ז וכו'. כלומר הא ודאי לא קמיבעיא ליה שאין העומד שמצד השני מצטרף לעשות רוב:

ה"ג פשיטא לי' שיהא עומד מצד אחד רבה. וכ"ה בעירובין פי' פשיטא ליה דבעינן שיהא העומד רוב ולא מהני אם העומד כפרוץ ממש:

לא צורכה. לא קמיבעיא ליה אלא אי בעינן שיהא גם העומד השני רבה על החלל או בעומד מצד אחד סגי:

מה אנן קיימין. הא דתני במתני' פחות מכאן פטור במאי עסקינן:

רשות בפני עצמה היא. וה"ה דהמ"ל דא"כ היינו רישא וחייב ה"ל למיתני:

מותר. לטלטל ממנו לרה"י ולה"ר דמקום פטור הוא וא"כ מאי קמ"ל הא מתני' היא:

ובלבד שלא יחליף. שלא יטול הכלים ששבתו ברה"י ויוציאם לרה"ר:

ופריך ולא כן וכו' כל המעכב דריסה. דהיינו כל שאין רבים דורסין אותו הוי מקום לעצמו וכרמלית הוא ומתני' מותר אפי' לכתחלה תני כדמסיק ר' יוחנן:

ומשני א"ר יודן הא דאמר חייא בריה דרב. דה"ל כרמלית היינו כשהוא באמצע רה"ר אבל מן הצד לאו כרמלית הוא אלא בטיל לרה"ר וסתם בור מן הצד הוא:

אר"י לית כאן פטור. במשנתינו אלא פחות מכאן מותר אפילו לכתחלה דבטיל לגבי בור כל שאינו לא רחב ד' ולא גבוה עשרה:

תמן תנינן. בעדיות פ"ב:

המפיס מורסא. מבקע מורסא:

אם לעשות לה פה. בתוספתא תני הכי אם לקולפה ולעשות לה פה כדרך שרופאים עושין דמתקן לה פתח:

חייב. משום בונה פתח או משום מתקן כלי מה לי לתקן כלי או לתקן מכה:

ואם להוציא ממנה ליחה. של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד פטור:

אר"י. ל"ג במתני' פטור אלא מותר אפילו לכתחילה דאין כאן תיקון אלא שבות ומשום צערא לא גזרו רבנן:

תמן תנינן הצד נחש וכו'. שם בעדיות:

אם לרפואה. כגון לעשות רפואה בבשרו או בעצמו:

אלא מותר. לכתחלה אם מתעסק שלא ישכנו:

תמן תנינן ועל לפסין עירוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. ל"ג. ואגב שיטפא דרישא דמתני' דעדיות הצד נחש והמפיס מורסא מייתי נמי סיפא ועל לפסים וכו':

ויאות. שפיר קאמר ר"י דמותר לכתחילה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף