קרבן העדה/שבת/ט/ג

קרבן העדה שבת ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שהיא טמאה. דיום השלישי אכתי לא מסרחא שכבת זרע וראויה לקלוט להיות ולד נוצר הימנה וקרינן ביה שכבת זרע הראוי' להזריע:

לג' ימים. דהקפיד הכתוב על טומאת קרי במתן תורה וכדמפרש בגמ' מנין שמרחיצין. דאף ביום הג' מסוכן הוא:

גמ' מסיני למדו. דביום השלישי טמאה דסובר תנא דמתני' לא ניתנה תורה לטבול יום:

ה"ג כל מי שפירש בשלישי יש כאן שלישי ליל רביעי וכו' בלילה טמאה ביום טהורה ירד משה ברביעי כל מי שפירש ברביעי וכו' א"ר יוחנן זו בסיני ולדורות או בארבע או בשש. ולפי גירסא זו מתפרשת הסוגיא כפשטא ועיין בתוס' פירשתי הסוגיא כפי הגירסא שלפנינו:

לעולם הן חמש. כמו שאפרש בסמוך:

תמן תנינן. במסכת מקואות פ"ח:

ביום הג'. כגון ששמשה בו' ופלטה ש"ז במוצאי שבת ל"ש שמשה תחלת ליל ששי דאשתהי ד' עונות שלמות ליל ששי וששי וליל שביעי ושביעי ל"ש שמשה יום ו' קודם חשכה דלא אשתהי אלא מקצתו וליל שביעי ושביעי דליכא אלא יום ולילה ומשהו אפ"ה טהורה כשפלטה בתחלת ליל מ"ש וכדמפרש בסמוך:

רי"א פעמים שהן וכו'. בא לחלוק ולומר דפולטת בג' לשימוש טמאה אבל פולטת בד' טהורה ובסיני פירשו ביום ד' וטבלו בליל שבת הרי ליום הרביעי טבלו ומודה לת"ק דמקצת היום ככולו דלא קפיד קרא אלא במניין הימים ולא במניין העונות:

ופעמים שהן ד' עונות. שלמות שאם שמשה ד' בשבת קודם חשכה פליטתה טמאה עד תחלת שבת:

פעמים שהן ה' עונות. אם שמשה יום רביעי עם הנץ החמה:

פעמים שהן ו'. אם שמשה תחלת ליל ד' בין השמשות:

לעולם הן חמש. דפירשו ביום ד' בהשכמה וטבלו בליל שבת הרי ה' עונות שלמות:

משלימין לה מקצת עונה ששית. קס"ד דלעולם אינה טהורה עד שיעברו עליה ג' ימים וביום הד' טהורה:

ופריך הא ר"י סובר יום מיקרי עונה אחת ולילה עונה אחת וכן סובר ר"ע:

מה ביניהון. איכא בין ר"ע לר"י:

עונות שלמות ביניהון. לר"י לא בעינן עונות שלמות ולר"ע בעינן עונות שלמות:

ותני כן. בברייתא מפורש דלר"ע בעינן עונות שלמות:

על דר"ע. לדעת ר"ע:

יום ולילה. מיקרי עונה:

ומקצת עונה ככולה. ואם פלטה תחלת יום ג' שהוא עונה ג' טהורה וכן בהתחלת העונות וכמו שמפרש בסמוך:

היך עבידא. היכי דמי:

שמשה. עם בעלה:

הרי יש כאן יום וכל שהוא והיא טהורה. שהרי לא פלטה עד יום ג':

מדברי כולם וכו'. לד"ה טבלו בליל שבת ה"ל טבולי יום כשקבלו התורה שלא היה להם הערב שמש אחר הטבילה וכיון דהכי הוא טפי איכא למימר דמבעוד יום טבלו ואפילו הכי פליטתן טהורה ובצרו להו חדא עונה אליבא דכולהו אלא ודאי דקים להו ניתנה תורה לטבולי יום:

הדא דאת אמר. הא דאמרן ניתנה תורה לטבולי יום היינו בנשים שלא באו אלא לשמוע:

אבל באנשים. שמיד שפירשו וטבלו טהרו מטומאת קרי:

מה טעמא. כלומר מנא לן:

וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. הרי שביום מחר כבר כבסו השמלות וכ"ש שטהרו עצמן בטבילה והתורה לא ניתנה עד יום ג' כדכתיב היו נכונים ליום הג':

עד ג' ימים. דהיינו שש עונות שלמות בעינן:

מיכן והילך. מיום ד' ואילך דהיינו עונה השביעית טהורה:

מה תורת הזב עד ג' ימים. דאם ראה ג' ראיות בג' ימים טמא אבל אם ראה ג' ראיות בד' ימים טהור וכב"ה בריש מסכת זבים:

אף תורת שכבת זרע. היוצאת ממנה טמאה עד יום ד' ולא מסיני יליף:

אנן תנינן. במתני' מרחיצין את הקטן דמשמע כל גופו:

תניי דבי רב תני מרחיצין את המילה. דמשמע מילה דוקא ולא שאר הגוף:

על כורחך וכו'. כלומר תדע דמרחיצין את הקטן תנן מדתני שמואל:

ה"ג כל שעה הוה רבי זעירא רבי בא אמר לי וכו'. וה"פ כל שעה היה רבי זעירא אומר בשם רבי בא שא"ל תני מתניתך דלקמן פרק רבי אליעזר דמילה מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ולא עוד אלא שמזלפין מים על גבי מכה בשבת:

אם אומר וכו'. ואי ס"ד שמרחיצין את המילה תנן אבל לא כל גופו ל"ל למתני כלל הא מילה נמי מכה היא ומאי איכא בין מכתו של גדול לשל קטן כי היכי דמתירין בשל גדול ה"ה נמי בשל קטן:

בהיותם כואב אין כתיב כאן. דהוה משמע כאב המילה לחוד:

אלא בהיותם כואבים. דמשמע שכל איבריהם היה כואב להם שמע מינה דביום השלישי אית בה סכנת נפשות:

מפקדין לחייתא. היו מצוים למילדות:

כל שיקויין. כל הרפואות שאתם עושין לילד הנימול לאחר המילה בחול תעשו לו אף בשבת:

לכן צריכה. לא נצרכה אלא אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת תעשו לו כל הרפואות:

מפני הסכנה. שמניעת חמין סכנה היא לו:

אם מפני הסכנה. מתירין לו לרחוץ פשיטא דהא אפי' לכתחילה מותר לחמם לו חמין לחולה שיש בו סכנה:

בשם רבנן. שבבבל דמחמין לו חמין לתינוק בשבת ביום הג' מפני הסכנה:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

לונטית. בגד שמסתפגין בו:

לא יטול וכו'. שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בחמים בשבת א"נ דאיירי כשאלונטית עדיין ע"ג מעיו ויש לחוש לסחיט':

לית כאן אלא מותר. צריך לשנות בבריי' נוטל אדם עריבה וכו' דאפי' רוחץ בהן בשבת אין כאן איסור כיון דאינו רוחץ בהן כל גופו:

בראשונה היו קושרין. כל אחד לשון של זהורית בחלונו:

ויש מהן. שנמחלו עוונותיהם והיה הלשון מלבין:

ויש מהן שהיה מאדים. כלומר שלא היה מלבין ואפשר לומר מי שהיה עוונותיו מרובין ביותר היה הלשון מאדים:

ויש שנים שהיה מאדים. והיו עצבון כל השנה כולה א"נ שלא יודע הדבר בין האומות:

חזרו וקשרו אותו בסלע. שעל ההר שדחף השעיר המשתלח ממנו:

כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו. משום דקשיא ליה כשני מיבעיא ליה דומיא דסיפא דכתיב כשלג ילבינו ולא כתיב כשלגים אלא למידרש שיהיו רחוקים כשנים שבין שמים לארץ דכתיב כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו פשעינו ומן שמים לארץ המרחק כמו ממזרח למערב כדאמרי' בחגיגה אידי ואידי חד שיעורא:

כצמר יהיו. שהשלג יותר לבן מן הצמר כדתנן בנגעים בהרת עזה כשלג שאת כצמר לבן:

כשני אבות. שהם תק"ב אברהם קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז:

בראשון. כשחטאו בפעם ראשונה:

בשני. כששנה בחטאו אינו מתכפר לו כל כך:

כפי שניו. שימי האדם מתחלק לג' חלקים ילדות ובחרות וזקנה ובכל חלק מהם יתאוה לתאוה אחרת ע"כ אמר אם החטא כפי שניו שהבחור מנאף והזקן רודף אחר הכבוד ומשתכר אין חטאם גדול כל כך כמו זקן מנאף ובחור משתכר ביין משתיו:

ויתר מכאן. דהיינו זקן מנאף כצמר יהיו:

בשעה שעוונותיו קלין. דהיינו עשה ול"ת כשלג ילבינו:

בשעה שהן כבדין. דהיינו חמורות כגון כריתות ומיתות בית דין וחילול השם כצמר יהיו א"נ קלין שהמצות הם יתירות על העבירות הם קלין ואם העבירות יתירות הם כבידין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף