שיירי קרבן/שבת/ט/ג

שיירי קרבן שבת ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מסיני למדו וכו'. בקונטרס הגהתי לפרש הסוגייא כפשטא אך לקיים הגירסא שלפנינו נ"ל דה"פ אם מסיני למדו קשה שהרי ירד משה בשלישי בשבת דהיינו סמוך לערב וכל מי שפירש בג' דהיינו קודם בין השמשות של ליל ד' יש כאן חמש עונות שלימות ובעונ' הששית דהיינו ביום הששי טבלו וקשה שהרי פולטת אף ביום ד' טמאה שהרי בליל ו' יכולין היו ליטהר כל מי שיפרש בד' דהיינו ששימש בין השמשות של ליל ד' נמצא שליל ד' הוא בכלל הטומאה ולא נשתיירו אלא ד' עונות שלימות לפרישה דהיינו יום ד' וליל ה' ויום ה' וליל ו' וביום ו' טבלו הרי שאף ביום הג' הן טהורין אר"י פי' הוא מותיב והוא מפרק זו בסיני כלומר בסיני שאני דקפיד קרא אעונות אבל לדורות בימים תליא דשלשה ימים בעינן או בד' או בשש לפעמים ד' עונות אם שימשה סמוך לערב ליל ד' טובלת בליל ו' וטהורה שהרי יום ד' הוא ולפעמים ששה כגון אם שימשה תחלת ליל ג' ואף היא אינה טהורה עד תחלת ליל ו' דאימים קפיד קרא ולא אעונות לעולם הן חמש אף בסיני לא היו אלא חמש עונות דלא פירשו אלא בליל ד' וביום ו' טבלו אך עדיין הדבר דחוק ויותר היה נראה לומר דאפלוגתא דראב"ע ור"י ור"ע קאי ואין להאריך:

מה ביניהון. נראה דלא היתה גירסתו במתני' דמקואות בדברי ר"ע אם יצאת מקצת עונה וכו' דא"כ איך לא ידע שחילוק גדול יש ביניהן דלר"ע לעולם חמש עונות שלמות בעינן וכדמסיק:

וקדשתם וכו'. וקשה דלמא דוקא השמלות הוצרכו לכבס בין היום למחר שהרי ביום ג' לא היו יכולים לכבס דשבת היה משא"כ בני אדם כבר היו יכולין ליטהר בליל שבת וי"ל דא"כ היום ומחר ל"ל פשיטא שיכבסו השמלות בין היום למחר אלא ודאי ללמד גם על בני אדם שיטבלו למחר קודם שבת:

עד ג' ימים. והרז"ה כתב בפרקין ובירושלמי אר"ח בר אבא אר"י זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים שלש עונות שלמות בעינן פי' מאן חכמים ראב"ע דסבירא ליה כרבנן דאמרי בחמשה עביד פרישה וס"ל כרב אדא בר אהבה דאמר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד נמצאו ג' עונות אחת ביום ה' ושתים ביום ו' שהן עונת היום ועונת הלילה ואית להו נמי דר"י לא מראש בסתר דברתי שלא יהו הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין לטבול וכפרש"י אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות בעינן ולא כן נמצא בספרים המדוקדקים הבאים מספרד אלא ג' עונות שלמות בעינן ע"כ וגירסא שלפנינו היא כגירסת רש"י וגירסת הרמב"ם כגי' הרז"ה:

כשנים שבין שמים לארץ וכו'. נראה דכוונת ר"א ור"י דקאמרי דקרא לשנים אלו בא לרמז היינו לתרוצי רומיא דקרא דכתיב עד שמים חסדך וכתיב על שמים חסדך וקאר"א דודאי החסד הוא בשניהם אלא דתרי מיני חסד הם דאם העוונות עד שמים החסד הוא שמלבין כשלג ואם הוא יותר מיכן דהיינו מעל שמים החסד הוא שמלבין כצמר אבל לא כשלג ור"י בא לתרץ הא דכתיב אם תשוב ישראל אלי תשוב וכתיב שובה ישראל עד ה' וגו' דדרשי' מיניה דמגעת עד כסא כבוד ולא למעלה דידוע דאבות הן הן המרכבה שבכסא כבוד והיינו דקאמר אם החטאים כשני אבות ולא יותר זוכה שתעלה התשובה בכסא כבוד עצמו במקום שהאבות הן לאחר מיתתן ואז מלבנו כשלג ויש רמז לזה במקרא דכתיב בדניאל חזה הוית עד די כרסוין רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה בתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא וע"ש בפרש"י והבן ואם העוונות יותר מכאן אין התשובה אלא עד כסא כבוד והיינו כצמר ובהכי ניחא נמי דלא פליג ר"י אמ"ד לעיל בפרק קמא דברכות דשני אבות נמי הן ת"ק כמ"ש הי"מ דר"א ור"י לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף