קרבן העדה/שבת/ב/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אית תניי. איכא תנאי דתני ילדות:

ילדות. פי' בחורות ושונה במתני' מתות בשעת ילדותן:

תני בשם ר"י בעון נדרים בנים מתים. ואף אלו ג' מצות לנשים כמו נדר וכיון שהן ילדות ואין להם עדיין בנים הלכך הן עצמן מתים וי"מ פי' שיקשה למ"ד ילדות שתמותנה בבחרותן על חטא אחר לכן הביא סמך מדר"י דבנים מתים בעון נדרים:

לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא ששקרו בנדריהם דדמי לשבוע':

ולמ"ד יולדות. מ"ש בשעת לידה:

אלא בשעת סכנה. דריע מזלה:

ב"ד של מעלה יושבי'. ש"מ שאז יש משמאילים וצריכין בית דין לישב עליהם:

אינו צריך ליה שמירה. בתמיה והלא לעולם צריך לשמור מעבירה:

אלא מכאן שהשטן כו'. ופי' מכל דבר מכל דבור שאל יפתח פיו לשטן בעת ההוא שאולי יכול לו לפי שהוא מקטרג אז:

הא בבית לא. בתמיה מלאך המות מה לי הכא מה לי התם ויעקב לא קאמר אלא פן יקראנו אסון משמע מיתה טבעית:

ונאצה היום הזה. וסיפא דקרא כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה:

הא יום אחר לא. בתמיה היום הזה והלא בכל יום אם באו עד משבר יום צרה הוא א"נ למה קראו יום צרה הא עדיין לא נעשה דבר:

אלא שאין השטן מקטרג כו'. לכך קאמר שהיום הזה מוכן לצרה אחרת כיון שהוא שעת סכנה:

יצא צדיק אין כתיב כאן. דבהשפטו משמע בשעת משפטו יצא רשע המלמד קטגוריא משם וכיון דדוד מילט קא לייט לשונאו הל"ל יצא צדיק המלמד עליו סנגוריא:

אלא מכאן שאין כו'. וה"ק בהשפטו יצא רשע והוא המלאך הרע יצא ממקומו ללמד עליו קטגוריא:

נסר שהוא נתון מגג לגג. השני שהן בשני צידי רה"ר:

לעבור עליו מזה לזה. אפי' רחב הרבה לא יעבור עליו:

למה. הלא כשהוא רחב כמה יכול לעבור עליו בטוב:

אלא שאין השטן וכו'. ואם יהיה נסר רעוע ודאי מקום סכנה הוא ליפול גם המקום מוכן לסכנה אף על גב דעכשיו אין חשש סכנה לכך לא יעבור עליו והיינו כעין גשר האמור בבבלי:

דניסטוס שלו. מלוה שלו בלשון יו"ן נקרא מלוה דניסטוס שרשאי לנוגשו תמיד:

ישי מות עלימו. עושה המות נושה עליו למה מפני שרעות במגורם שהיו רעועות הדירות שבקרבם ויקטרגם השטן שיפלו עליהם וירדו שאול חיים:

בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג. יותר מבשאר מקום סכנה:

לעצמו. לבדו:

הנותן בים דרך. שהקב"ה צוה עלהים שיניח בני אדם לעבור בו:

מיד היה מת. מן גלי הים שהיו מכסים עליו:

ורבנן אמרי וכו'. משום דקשיא להו אם בים הגדול יש דרך מכ"ש במים עזים שהם הנהרות יש דרך ולמה קאמר נתיבה דמשמע שהוא מקום צר לכך מפרשי לקרא דזמנים חלוקים יש:

מן החג ועד החנוכה. אפי' בנהרות אין שם אלא נתיבה מפני הרוחות ואין שם דרך ובים הגדול ששם שולטין הרוחות ביותר אפי' נתיבה ליכא כנ"ל ודלא כי"מ:

עובדא היה באסיא. מעשה היה במדינת אסיא באדם אחד ששמו אחא רצה לעבור בים הגדול בין חג לחנוכה:

חמתיה וכו'. ראתה אותו מטרונא אחת אמרה ליה כעת הזאת מפרשין בים:

איתחמי ליה אבוי. איתחזי ליה אביו בחלום וא"ל שימות בלא קבורה כלו' שבים יפול וימות:

ולא שמע לא למטרוניתא ולא לחלום ואזל בים כיון שלדבר מצוה הלך:

הוה פריש. דרכו היה לפרוש בים:

אמר לאחוי. לר"ח בר בא שיתפלל עליו שלא יטבע בים:

א"ל אין. כלומר אמת שאתפלל עליך אלא כיון שאתה רואה שהציבור מתפללין על המטר דהיינו לאחר החג שאומרים משיב הרוח ומוריד הגשם:

לא תתרחיץ. לא תסמוך על תפלתי כי תפלת הרבים נשמעת ביותר:

הא וכו'. סימנא יהיב ליה משאתה קושר לולבך דהיינו ערב החג אתה צריך לקשור רגלך מלפרוש בים:

אדה"ר דמו של עולם דכתיב ואד וגו'. וה"פ דקרא וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין על הארץ שמכיר בטובת הגשמים ויבא האדם ויתפלל עליהן גם איד לא עלה מן הארץ כשאין שם אדם אך כשיצר ה' את האדם אז ירדו גשמים וצמחו האילנות והדשאים הרי כמו שהדם נפש כל בשר אף האדם דמו של עולם בסיבת הגשם והי"מ פי' בזה פירוש דחוק ע"ש:

מצות נדה. שהרי מסר הכתוב לה דכתיב וספרה לה לעצמה ובשאר המצות והאיסורין אין הנשים נאמנות ואין אדם נאמן ע"י עצמו אבל מצות נדה הטיל הכתוב עלה שתהא נאמנת לבעלה ללמדך לפי שעל ידה נאבד דמו של בעלה:

עפר. משובח מן האדמה מתחת המזבח דכתיב מזבח אדמה וגו' שמשם הושתת כל עולם:

מקשקשת העיסה במים. ממחה העיסה במים מיד מפרשה החלה אף הקב"ה גבל האדם במי שיתין:

לפיכך מסרו מצות נר לאשה. דכתיב נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן והיינו שחופש האשה בזמן שנפתחים חדרי בטנה והיינו בשעת לידה:

דבקי מיתה. שמדבקין ומקרבין מיתתן לפני זמנן כמאן דאמר לעיל דתני ילדות:

ושלשתן נמסרו לאשה. שתעסוק בו ותיענש עליה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף