קרבן העדה/פסחים/א/ז

קרבן העדה פסחים א ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מלהדליק שמן. של תרומה:

שנפסל בטבול יום. והוא שלישי דטבול יום פוסל את התרומה ועושה אותה שלישי לעולם לא שנא אוכלין ל"ש משקין:

בנר שניטמא בטמא מת. בנר של מתכת איירי שנגע בטומאת מת נעשה כמותה דכתיב בחלל חרב ודרשינן חרב הרי הוא כחלל שהחרב שנגע במת נעשה אבי אבות כמת עצמו וכשנגע בטמא מת שהוא אב נעשה אב והשתא הוסיף ר"ע דשמן שהוא שלישי מותר לשורפו בנר שהוא אב הטומאה אעפ"י שנעשה ראשון ומדברי ר"ח לא שמעינן אלא דמשלישי מותר לעשות שני דהואיל ויש טומאה עליו לא חיישינן ליה ומותר להוסיף בידים:

גמ' ופריך על דעתיה דר"י. ניחא דר"ח העיד שמוסיפין משלישי של בשר קדש שהוא טמא מדאורייתא לעשותו שני ור' עקיבא הוסיף דאפילו מפסול תורה דהיינו שלישי של תרומה שאינו אלא פסול מותר לעשותו ראשון:

ע"ד דבר קפרא. אלא לבר קפרא קשיא מאי הוסיף השתא טומאה דרבנן העיד ר"ח שמותר לעשותה טומאה דאורייתא כ"ש דמפסול דאורייתא מותר לעשות טומאה דאורייתא:

לא בא. ר"ע:

אלא לפחות. ולא להוסיף:

תיפתר. תפרש דברי ר"ע דשמן נפסל בטבול יום שנטמא בטומאה של דבריהם כגון בבית הפרס ובא ר"ע להוסיף שפסול דרבנן מותר לעשותו ראשון דאורייתא:

ופריך ר"ח סגן הכהנים שנייה מב"ש וב"ה. לרבי יוחנן פריך בשלמא לר"ח שפיר תירצת דקמ"ל דאליבא דכ"ע מותר לשרוף טומאת תורה עם טומאת תורה אלא ר"ע דלא איירי אלא מפסול תורה דמותר לשרפו עם טומאת התורה היינו דב"ה ממש ודר"ע ל"ל:

ר"ע כדעתיה. דסובר אוכל מטמא אוכל מן התורה וקמ"ל ר"ע דמשלישי מותר לעשות ראשון דמדברי ב"ה ליכא למשמע דה"א הא דמתירין לשרוף הפסול עם הטמא היינו דוקא לעשותו שלישי או רביעי אבל לעשותו ראשון לא:

יטמא דבר תורה. דכתיב וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו יטמא טמא אינו אומר אלא יטמא לימד על ככר שני שעושה שלישי דהאי קרא באוכלין משתעי דכתיב בתריה מכל האוכל אשר יאכל והוא היה בתוך הכלי יטמא לאוכל אחר. ל"א רבי עקיבא סובר יטמא דבר תורה דמדאורייתא הכלי מטמא אוכלין ומשקין:

אף על גב דלית ליה לר"י יטמא יטמא באוכלין. וסובר דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ואין שני עושה ג' בחולין:

אית ליה יטמא יטמא בכלים. הא דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא לימד על משקין שנגעו בכלי שנטמא במת שמטמאין כלי:

אית תניי תני. איכא דתני במתני' נר שנטמא וטמא מת דהיינו שנגע הנר במת עצמו:

אית תניי תני. נר שנטמא בטמא מת:

בכלי שטף. טהור כלי עץ דכתיב וכל אשר ישטף במים וכלי עץ שנגע במת נעשה אב הטומאה והמשקין הנוגעים בו נעשים ראשון וקמ"ל רבי עקיבא שמשלישי מותר לעשות ראשון אבל אם נטמא הנר בטמא מת הוא נעשה ראשון והשמן נעשה שני וקשיא מאי הוסיף רבי עקיבא הא ר"ח נמי אמר דמותר לעשות משלישי שני:

בכלי מתכות. ואפי' נגע בטמא מת נעשה אב הטומאה דכתיב בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל והוא הדין לכל כלי מתכות אבל כלי שטף לא:

מה טעמא. כלומר מנ"ל דאין כלי שטף נעשים אב הטומאה כשנוגעים בטמא מת דלמא מתכות וה"ה כלי עץ:

טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה. לעולם ובכל הכלים איירי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף