קרבן העדה/פסחים/א/ו

קרבן העדה פסחים א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מימיהן של כהנים. הכא נקט לה משום סיפא דקתני מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה וכו':

מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה. שנגע בשר קדש זה בראשון לטומאה וה"ל איהו שני ולא נמנעו לשרפו עם חמור ממנו עם מי שנגע באב הטומאה דהואיל ואף זה הקל לשריפ' עומד לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה ובגמרא פריך מאי תוספות טומאה איכא הלא גם בראשונה בוולד הטומאה נגע ועכשיו חוזר ונוגע בוולד הטומאה:

גמ' אב הטומאה דבר תורה. הא דקתני במתני' שנטמא באב הטומאה היינו באב הטומאה דאורייתא ולא נמנעו מלשרוף עמו בשר שנטמא בולד הטומאה דרבנן כגון כלי שנטמא במשקין דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי ורבנן גזרו על אוכלין ומשקין שיהו מטמאין כלי משום משקין זב וזבה שהן אב הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו והאי בשר שנטמא באותו כלי הוי וולד וולד דרבנן ומדאורייתא טהור הוא אפ"ה לא נמנעו מלשרפו עם ראשון דאורייתא ואף על גב דהשתא מוסיפין לו טומאה שנטמא בולד הטומאה דאורייתא:

בין זה בין זה. הבשר נטמא מתחלה באב הטומאה דאורייתא וכן בולד הטומאה דאורייתא:

ניחא. דתני אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו כדפרישית:

על דעתיה דר' יוחנן. אלא לר"י קשיא מאי מוסיפין טומאה על טומאתו איכא דהא מתחלה נמי בולד הטומאה דאורייתא נטמא:

אב הטומאה. בשר שנטמא באב הטומאה מאי הוי ראשון וראשון עושה שני:

שני שנגע בראשון. זה הבשר שנטמא מתחלה בולד הטומאה דהיינו בראשון מאי הוה שני א"כ אף עתה במקומו הראשון עומד שהוא שני:

ומשני שהשלישי שנגע בראשון ונעשה שני. האי וולד דתני במתני' וולד וולד קאמר שנטמא בבשר שנגע בולד דה"ל האי בשר שלישי וכי הדר שרפו ליה בבשר שנטמא באב הטומאה נעשה שני והיינו שמוסיפין לו טומאה:

אין שורפין בשר טהור. שנפסל כגון נותר טהור עם בשר קדש שנטמא:

ופריך ע"ד דבר קפרא ניחא דב"ה מתירין לשרוף בשר שהוא פסול מן התורה עם בשר שהוא טמא מן התורה:

וצריכינין משמע. וקמ"ל ר"ח סגן הכהנים ששורפין בשר טמא מדרבנן ואין בו שום פסול או טומאה דאורייתא עם בשר שהוא טמא דאורייתא:

ע"ד דר"י. אלא לרבי יוחנן קשיא השתא פסול מן התורה ואין בו שום טומאה מן התורה שורפין עם הטמא ומטמאין אותו בטומאה דאורייתא כ"ש בשר שנטמא בטומאה דאורייתא שמותר לשרפו עם בשר שנטמא בטומאה חמורה ומאי קמ"ל רבי חנינא:

ומשני ר"ח סגן הכהנים שנייה לה בשם ב"ש וב"ה. כלו' הא דר"ח מודים ב"ש וב"ה דמותר א"נ סובר ר"ח לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה והראשון נראה:

ע"ד דר"י ניחא. בשלמא לר"י דאמר דבוולד הטומאה דאורייתא איירי ניחא ששורפין אותו אלא לבר קפרא דאמר דבוולד הטומאה דרבנן איירי קשיא אמאי אמר ר"ח ששורפין הא בימי ר"ח לא היו שורפין על טומאה דרבנן אלא תולין:

ששה ספיקות. בסמוך מפרש להו:

היו תולין עליהן ובאין. אבל לא שורפין:

ובאושא. כשישבו סנהדרי גזית באושא שהיה אחת מעשר גליו' שגלתה סנהדרין:

ר"ח סגן הכהנים לא לקודם אושא היה. בתמיה וכיון דקודם אושא היה לא היה שריפה לטומאה בדבריהן ואיך קאמר ששרפו את הבשר:

א"ל תיפתר. תפרש למשנתינו שנטמא בכלי זכוכית שגזרו קודם ר"ח ששורפין עליו וטומאת כלי זכוכית דרבנן דלא כתב בהו טומאה באורייתא:

על ארץ העמים. משום ספק קברו' שלהן דעכו"ם מטמ' במגע ובמשא ובאוהל לרבנן ולר"ש נמי דאמר דאין מטמאין באוהל מטמאין הן במגע ובמשא וברקב:

על כלי מתכות. שניטמא וריתכן ועשה מהן כלים חדשים שחוזרין לטומאתן הישנה:

על טהרת ידים. שיהיו ידים שניות לטומאה מפני שהידים עסקניו' הן ונוגעין בבשר ובמקו' מטונף וגנאי הוא לתרומה בכך ונמאס לאוכלן כשנוגע בה בידים מסואבות מדחשיב להו לטומאת כלי זכוכית בהדי הנך משמע דכולהו חד דינא אית להו דכולן לתלות ולא לשרוף:

משני ר' ירמיה הוא דסובר ולא גזרו אכלי זכוכית אלא לתלות ור' יוסי דמשני שנטמא בכלי זכוכית סובר דיוסי בן יועזר גזר אכלי זכוכית לשרוף ולא לתלות:

אלו הן ששה ספיקות. שגזרו עליהן באושא:

על ספק בית הפרס. כלומר על ספיקו של בית הפרס כגון תרומה שנכנסה לבית הפרס והוא שדה שאבד בה קבר היינו ספק דלא ידעינן אם האהיל על הקבר או לא וי"מ שדה שנחרש בה קבר:

על ספק ארץ העמים. דכל עפר ארץ העמים מספקא לן בקבר של מת:

על ספק בגדי עם הארץ. דמספקא לן דלמא ישבה עליהן אשתו נדה כדתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושין וי"מ דגזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן:

ה"ג ועל ספק כלים הנמצאים. דלא ידעינן אם טהורין הן:

ועל ספק רוקק. כל רוקין מספקא לן דלמא דזב נינהו:

על ספק מי רגלי אדם וכו'. הך ספיקא לא דמי להנך דלעיל אלא אפי' מספקא לן אם מי רגלי אדם הן אם מי רגלי בהמה דאיכא תרי ספיקא לקולא דאת"ל דאדם שמא טהור הוא:

שכנגד מי רגלי בהמה. רבותא אשמועינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה:

על ודאי מגען שהיא ספק טומאתן. יודע ודאי שנגע בהן תרומה אבל אינו יודע אם הם טמאים או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף