קרבן העדה/פסחים/א/ד

קרבן העדה פסחים א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ושורפין בתחילת שש. ואף על גב דכל שעה ששית מדאורייתא שריא גזרו רבנן עלה דלמא טעי וסבר על הז' שהיא ו' אבל בשביעית ליכא למטעי שהיא חמישית:

ותולין כל ה'. ואינו אוכל דטעי ביום המעונן וסובר על השביעית שהיא חמישית ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל לבהמתו אבל ששית אף בהנאה אסור מדרבנן גזרה משום שביעי':

גמ' משש שעות ולמעלן מדבריהן. וששית אסורה משום דמחלפא בז' כדמסיק:

אך ביום הראשון זה ט"ו. שהוא ראשון לז' ימי הפסח:

יכול משתחשך. בתחילת ליל ט"ו אז ישבית שאור ת"ל אך. מיעוטא הוא ולמעט דאפי' מעי"ט תשביתו שאור מבתיכם:

זה י"ד. דמצינו י"ד שנקרא ראשון שנאמר בראשון בי"ד לחדש:

ת"ל אך. וכל אכין ורקין מיעוטין הן אלמא מקצת היום אסור ומקצת היום מותר ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר וי"מ אך הוא חץ בגימטרי' דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ ותופס ח' תחת א' וצד"י במקום ך':

ה"ג תמן הוא אמר אך למעט והכא הוא אמר אך לרבות. וה"פ דהכא מרבה מאך דאף בי"ד ישבית שאור:

מיעטו שאינו בחמץ. אף כאן מיעוט הוא שאף ביום י"ד לא יהיה לו חמץ:

לא תאכל עליו חמץ. כתיב גבי פסח מפרש ר"מ דה"ק בשעת אכילת הפסח לא יהיה לך חמץ אבל בשעת עשייתו מותר מדאוריית' הלכך לא ממעט מאך אלא שעה אחת קודם שקיעת החמה:

על עשייתו. בשעת עשיית הפסח לא יהיה לו חמץ בביתו ופסח ששחטו לאחר חצות מיד כשר לכך מפרש אך חץ:

אית ליה עשה ולא תעשה. על אכילת חמץ וכן על ביעורו:

ל"ת לא תאכל עליו חמץ. דהאי עליו לאו אשחיטת פסח קאי אלא ללמד שאף בזמן שחיטת פסח נמי עובר בלאו על אכילתו וכ"ש בכל ימי הפסח אבל לר"מ עליו על אכילת פסח קאי ולא אזמן האוכל בשאר ימות הפסח אינו עובר אלאו דלא תאכל עליו:

הא רבי מאיר וכו'. כלומר גופא רבי מאיר אומר:

ופריך שביעית. שעה שביעית אינה אסורה מדאורייתא דהא לר"מ לא מרבינן מאך אלא שעה אחת קודם חשיכה אלא דגזרו חכמים על כל חצי היום א"כ קשה שעה ששית למה אסורה:

משום גדר. שעשו גדר שלא יגע בשביעית:

ויש גדר לגדר. בתמיה וכי גזרין גזרה לגזרה:

ומשני אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית. וכולא חדא גזרה הוא דודאי אתו למטעי והוי כמו שביעי' גופה:

אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. וכולא חדא גזרה היא:

תמן הוא אמר וכו'. אמתני' דפ' אין בודקין קאי דתנן התם גבי עדות בין לרבי מאיר בין לר"י אחד אומר בחמישית ואחד אומר בשביעית עדותן בטילה שבה' חמה במזרחו של רקיע ובז' חמה במערב וכשנותן ידו כנגד מזרח בה' הצל לצד מערב ובז' הצל לצד מזרח ואי אפשר לטעות וכתיב ודרשת וחקרת והנה אמת נכון שתהא עדותן מכוונת ואי לאו לא קטלינן והוא והם פטורים שמעינן מיהת דליכא למטעי בין ה' לז' והכא קאמר ר"י דבה' תולין דלמא אתי למטעי בז':

ה"ג תמן הדבר מסור לעדים ועדים זריזין הן. וה"פ דשאני התם שהן עדים אנשים בעלי מדע אמרינן ודאי לא טעו אלא שעידי שקר הם:

ברם הכא. אבל כאן זמן ביעור חמץ לכל מסור אפי' לנשים והן עצלניות חיישינן לטעותא:

אר"י בר' בון. משני שינויא אחרינא התם גבי עדות איירי שאחד אומר שהיה תחלת חמש והשני אומר בסוף שבע ובכהאי גוונא ודאי ליכא למטעי מחמת הצל כדפרישית אבל כאן חיישינן שמא יטעה בין סוף חמישית לתחלת שביעית וכיון דהוצרכו לאסור קצת מחמישית אסרו כולה:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

לעולם אין החמה נוטה למערב אלא בסוף ז'. הלכך בין ה' לתחלת ז' ודאי איכא למטעי:

דברי רבי מאיר. אפילו לדברי רבי מאיר דאמר משש שעות ולמעלה מדבריהן אפילו הכי אם קידש בו אין קידושיו קידושין:

ויאות. שפיר קאמר רב שהרי אם קידש בחיטי קורטבניות בפסח שאינן ראויין לכלום לאכילה ואינן אלא חמץ נוקשה אפילו הכי אין קידושיו קידושין לכולי עלמא משום דאתי חמץ דרבנן ומפקע הקידושין ה"ה המקדש בחמץ גמור בשעות דרבנן אין קידושיו קידושין ואם תאמר היאך אתי חמץ דרבנן ומפקע קידושי דאורייתא ושרי אשת איש לעלמא יש לומר הא קיימא לן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקר בית דין הפקר והם הפקירו ממונו. חטים קורטבניו' במדבר. הם חיטים הצומחים בהרי אררט במדבר והן קשין מאוד:

אפקיד דיסקיא דפיסתא. שק מלא גלוסקאות הפקיד אצל רבי חייא הגדול:

דיסקייא. שני מלות מורכבות שני שקים אמתחות של עור:

יוחנן חקוקיא הוה. האי דאפקד גבי ר"ח:

גרבא דכותחא. חביות של כותח ויש בכותח פירורי לחם ואסור משום חמץ:

היידנו שעת הביעור. איזהו שעת הביעור דהא במתניתין תנא שלשה זמנים בליל י"ד ובשחרית וקודם שעה ששית:

כלום אמרו ליגע. בהפקדון למכרו אלא מפני שהוא כמשיב אבידה שאם לא ימכרם יפסידו הבעלים הכל אם כן חמישית לר"י נמי אינו שוה כל כך שהרי אסור באכילה אבל כשמוכר אותן בשחרית השבה מעלייתא היא שמוכר אותן בדמי שוויין:

חמישית כר"י וכו'. חמץ בשעה חמישית אליבא דר"י אם הקדישו לבדק הבית מוקדש שהרי יש בו דמים שראוי הוא ליתן לפני בהמתו:

שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. שנ' ראשית דגנך תתן לו ודרשינן לו ולא לאורו אפי' היא ראויה להיסק הואיל ואינו ראוי לאכילה לא הוי תרומה:

לא מסתברא. אלא בחילוף כלומר הסברא היא בהיפך:

אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. לאו דוקא לכלבים אלא ה"ה לכל בהמה כל שאינו ראוי לאדם אין פודין אותו וחמץ נמי בשעה ה' לר"י אינו ראוי לאכילת אדם ואינו ראוי לפדייה לפיכך אינו קדוש:

טהורה היא דבר תורה. דהא מן התורה שריא אלא מדרבנן אסור הלכך חל עליה שם תרומה מדאורייתא ואסורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף