קרבן העדה/עירובין/י/יג

קרבן העדה עירובין י יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כורך עליה גמי. ואע"פ שהגמי מרפא את המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית עם העבודה מכסה אותה בגמי:

אבל לא במדינה. דרפואה בשבת שבות היא ואסור:

ואם להוציא דם. שמהדקה בגמי להוציא דמה:

כאן וכאן אסור. דה"ל חובל ואב מלאכה לא אישתרי במקדש:

בוזקין מלח. כותתין ומפזרין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו מחליק:

אבל לא במדינה. דמתקן הוא:

וממלאין מבור הגדול וכו'. כך שמן ושניהם היו בלשכת העזרה:

בגלגל. העשוי להעלות בו הדלי ע"י חבלים:

ומבאר הקר. על שם שהיה באר מים חיים קורא לו באר הקר מלשון מקור:

בי"ט. אף במדינה משא"כ בשאר בארות הנובעות:

גמ' בניגיון. הוא אזור קטן נאה:

מפני יתור בגדים. ותניא בזבחים פ"ב לבש שני מכנסיים שני אבנטים חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על בשרו תחת בגדיו ועבד עבודתו פסולה:

יתור בגדי' כחיסור בגדים. מה חיסור בגדים בכל מקום שהוא חסר פסול אף יתור בגדים כן:

בלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד. הא אם יתור הבגד בשאר מקומות לא פסל העבודה:

וכרך עליה אבנט לר' חנינא מהו מי אמרינן כיון דאיכא שם תרי אבנטים ואסור א"ד כיון שלא במקומו מונח אין לו דין אבנט אלא מלבוש ושרי:

מעלין בדיובי. מעלין יין מחבית לחבית על ידי שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשי המשופעים זה כנגד זה ונותן אח"כ הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחד מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו:

ומוסיפין בערק לחולה בשבת. והוא כלי שפיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקים וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכות וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה ובבבלי הגירסא ומטיפין מיארק לחולה:

אית דבעי מימר עוררה. איכא דאמרי שקול זה אין בו נעימות ונחת דהא מקיצין בו אדם משנתו וקול נעים אינו מעיר אדרבה מרדימו והולך:

אית דבעי וכו'. וא"ד שזה הקול הוא נעים ועשוי כדי להביא שינה על האדם והוא כמין זמר שעושין על ידי קנים ונקרא קוקניתא:

ה"ז נוטל את האבן. המונח בנקב העשוי בחומה שירדו בו מי גשמים המנטפין בחצר:

בעדשה. הן מאזניי' גדולות לשקול צמר שעוה ונחושת והן של עץ כ"מ בערוך:

נביאים שביניהן. חגי זכריה ומלאכי:

היך מה דאת אמר תמן מה שהותר הותר וכא מה שהותר הותר. לא גרסינן ליה הכא ואגב שיטפא דפרק עושין פסין נדפס כאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף