קרבן העדה/עירובין/י/יד

קרבן העדה עירובין י יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שרץ. מת שנמצא במקדש:

כהן מוציאו בהמיינו. בשבת ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש:

בהמיינו. באבנטו ואף על גב דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש הכי עדיף שלא להשהות את הטומאה בעזרה מלחזור אחר צבת של עץ שהוא פשוטי כלי עץ שאינה מקבלת טומאה ובידיו לא נגע בו דלא ליטמי כהן גופיה הלכך בהמיינו אוחזו ושרץ אינו מטמא במשא והאבנט שמיטמא בשרץ אינו מטמא הכהן כשאוחזו דה"ל אבנט ראשון לכוומאה ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה בלבד:

שלא לרבות את הטומאה. לטמא האבנט ונוח לו להשהותה שם ולחזור אחר הצבת מלרבות הטומאה:

מהיכן מוציאין אותו. בשבת:

מן ההיכל ומן האולם. ואם נמצא בעזרה מכסהו בסיר ומניחו. עד שתחשך:

מקום שחייבין וכו'. דהיינו מכל העזרה שאם נכנס לה בטומאה חייבים על זדונו כרת משם מוציאין אותו:

רבי שמעון אומר וכו'. רבי שמעון פליג את"ק דלעיל וסובר שאין קושרין נימת כנור אלא עונבו שאי אפשר לבא לידי חיוב דאורייתא ואמר רבי שמעון הא דאני מחמיר כאן ומיקל בתחומין לעיל בפרק מי שהוציאוהו שאפילו חמש עשרה אמות יכנוס דמשלך נתנו לך בתחומין כדפירשתי לעיל שבאמת אלו חמש עשרה אמות חסרים מן ב' אלפים אמות אבל גבי קשירת נימא דבמדינה הוא חיוב דאורייתא ודאי אסור:

גמ' א"ל מוטב וכו'. ר' יהודה הוא שהשיב לריב"ב דמוטב לעבור על מצות לא תעשה של טומאה במקדש שלא באת לידך שלא עשית אתה שהרי מעצמו מת שם השרץ ולא היה בידך להזהר בו מה שא"כ כשנוטלו בהמיינו עובר עליו על לא תעשה בעצמו שהיה יכול להזהר ל"א ר' יוחנן בן ברוקה הוא דקא"ל לר"י מוטב שיעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו דהיינו מצות ריבוי טומאה מלעבור על שהיית הטומא' שהיא לפניו עתה והראשון נראה:

אתייא אילין וכו'. הני תנאי כהני תנאי:

דתנינן תמן. בפסחים פ' ואלו עוברין:

חלה בטומאה. שנטמא העיסה ביום טוב של פסח:

לא תקרא לה שם. חלה עד שתיאפה תחלה דאכתי כל חדא וחדא חזיא לישראל דמפריש מכל חדא פורתא:

תטיל. להחלה לצונן שלא תתחמץ:

ה"ג לצונין ר' יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו על בל יראה ובל ימצא אלא מפרשתה ומניחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה:

לא נמצאת כשורף קדשים בי"ט. ונראה הא דקאר"א לא תקרא לה שם עד שתיאפה היינו שיאפה כולו וזו שמפרישה לחלה מניחה בתוך התנור וע"ז קאמר ר"י שהרי זה כשורף קדשים בי"ט:

מאיליהן הן נשרפין. ואיהו לאו מידי קעביד:

ה"ג א"ל ר"א לא נמצאת עובר על בל יראה וכו':

מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא בא לידך דהיינו בל יראה שממילא הוא משא"כ שריפת קדשים בי"ט ע"י הנחתו לתוך התנור נעשה:

תמן תנינן. בזבחים פ' כל הזבחים:

הניתנין במתנה אחת. כגון דם הבכור שנתערב בדם בכור אחר:

ינתנו במתנה אחת. ועולה אותה מתנה לזה ולזה:

מתן ארבע במתן ד'. דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו:

ינתנו במתן ד'. דקסבר קום עשה מצוה עדיף. אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור:

רי"א ינתנו מתן אחת. כיון דקי"ל כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עליה לכתחלה ולא עברינן אבל תוסיף ואי משום בל תגרע דחטאת כדקאמר טעמא מוטב שיעקר בל תגרע מאיליו שהוא ישב ואינו עוקר הלאו בידים מלעבור על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים:

תמן תנינן. נגעים פי"ד:

הכניס ראשו. לפי שעזרת ישראל אין מחוסר כיפורים נכנס לה ודם האשם היה נפסל ביוצא אם יצא חוץ לעזרה לפיכך היה המצורע עומד בשער נקנור שהוא בין עזרת נשים לעזרת ישראל ומכניס ראשו לתוך העזרה עד שנותנים המתנות על תנוך אזנו ומכניס ידו ורגלו עד שיתן על בהונותיו:

תנוך. זה גדר האמצעי של אזן:

ונתן על בהן. ידו ורגלו ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כא':

ופריך מחלפא שיטתיה דר"י. כלומר קשיא דר"י אדר"י:

אסור להערים. פי' להשהות הטומאה במקדש הלכך אומר שמכניס שלשתן כאחת:

וכא אומר מותר. והכא אומר שמחזיר על צבת של עץ ומשהין את הטומאה:

ה"ג תמן דלא יסתאבי' תלתא זימנין ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא מחלפא שיטת דרבנן תמן אמרין מותר להערים וכא אמרין אסור להערים תמן שמא יכניס ראשו ורובו ברם הכא משום מכניס כלים טמאים במקדש אפשר לה לצאת בלא שהות בלא טומאה:

הוציא ממקום וכו'. וה"פ התם קאר"י דמכניס שלשתן כאחת שלא יטמא המקדש ג' פעמים בהכנסת אזן ויד ורגל ומוטב להכניסן בפעם אחת אבל הכא הטומאה כבר היא מבפנים ומוטב להשהות וכדמסיק ופריך קשיא דרבנן אדרבנן דהתם אמרו רבנן שמכניס כל אחת ש"מ שמותר להשהות והכא אמר ר"י בן ברוקה שמוציאו בהמיינו שלא לשהות הטומאה ומשני התם כשיכניס שלשתן בבת אחת חיישי' שמא יכניס ראשו ורובו וה"ל ביאה בכולו וחייב כרת אבל הכא כבר הטומאה מבפנים צריך שיראה להוציאה בלא שהות ואע"ג דמכניס הבגדים שהן נעשים טמאים ואסור להכניס בגדים טמאים במקדש מ"מ אינן טמאי' אב הטומאה אלא נעשית ראשון ואין בהן אפי' איסור מלקות:

ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת. מהו:

כבר נראית לצאת. ומותר:

מצאת אחר בצידו. בשעה שנפלה זו במקום שאין חייבין עליה כרת מצא אצלה עוד שרץ אחרת מי מוציא את שניהם הואיל ומתחיל להוציא את זו או דלמא ההיא הוא דמותר להוציאה הואיל והתחיל בה בהיתר אבל שנייה אסורה ולא איפשיטא:

הוא היה אומר. בתוספתא דפרקין מפרש שר' יהושע היה אומר:

צבת בצבת עבד. הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת:

צבת. היא מלקחיים דמתרגמינן צבתהא:

צבתא קדמייתא מה הוית. צבת הראשונה מי עשאה:

בירייה הוית. ברי' מששת ימי בראשית שהיא מדברים שנבראו בע"ש בין השמשות:

ומה את אמר לה. כלומר איך אתית דבר זה לדיני' שבמתני' ומשני מצבתא אחת וכו'. כשם שמצבתא אחת נעשו כמה צבתות כך משבו' אחד למדו כמה שביתות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמתמעבר לתחילת הדף