קרבן העדה/עירובין/י/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' קושרין נימא. נימת כנור של שיר הלוים לקרבן שנפסקה בשבת דקסבר מכשירי מצוה שלא יכול לעשותה מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת:

ואם בתחלה. דלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור:

יבלת. היא מום בקדשי' שנאמר או יבלת ובלע"ז וואר"ץ וחותכי' אותה במקדש ביד דאין בזה אלא משום שבות דכלאחר יד הוא אבל לא בכלי דמלאכה גמורה הוא שכך עושי' בחול וכשחותך מבעלי חיים ה"ל תולד' דגוזז את הצמר:

גמ' היא אינה משמעת את הקול. נמצא שחילל את השבת ולא קיים המצוה אלא משלשל מלמעלן ועונב מלמטן. שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכים בהן וכשהוא רוצה מתגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר (הרפ"א) שמאריך עד שמגיע ליתד שלמעלה ועונבה בו והרי הוא כבתחילה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה:

הכהנים. לעבודה:

והלוים. לדוכן:

וישראל. למעמדן שיהיו שלוחיהן של כל ישראל:

וכלי שיר. לשורר עליו:

תמן תנינן. פסחי' פ' אלו דברים:

והכא את אמר הכין. וקשיא סתמא אסתמא:

מפני קלקול הפייסות. דמתני' דהכא בקרבן תמיד איירי ואם יביאו קרבן אחר יהיו צריכין פייס אחר:

והן שהפיסו. והוא שהפיסו כבר אבל אם עדיין לא הפיסו אין חותכין היבלת במקדש ל"א קושיא היא וכי מפני שמביאין תמיד אחר צריכין לפייס אחר א"נ וכי בתמיד הפיסו והלא לא הפיסו אלא על הכהנים והראשון נראה:

לוי סיכייה. כך שמו:

ה"ג כאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. וה"פ כשנפרכת מיד שרי ובשאינה נפרכת אסור לחתוך:

כאן בלחה. אסור:

כאן. בעירובין ביבשה מותר ואפ"ה בכלי אסור דשבות גדול הוא:

כאן ביד. שרי:

חוץ מן המבעיר. מדאסר רחמנא שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא ש"מ מקלק' בהבערה חייב:

והעושה חבורה. מדאיצטריך קרא למישרי מילה ש"מ דשאר חובל חייב:

אפילו אינו צריך. העושה חבורה לדם והמבעיר לאפר חייב הלכך מוקי לה ביבשה שאינו עושה חבורה:

והוא שיהא צריך לדם. היוצא מהחבלה לכלבו ואם מקלקל הוא אצל הנחבל מתקן הוא לכלבו הלכך מתיר ביד בכל ענין אפילו עושה חבורה:

כאן וכאן. בעירובין ובפסחים איירי ביבלת לחה והא דאוסר בפסחים איירי בצריך לדם ואיכא איסורא דאורייתא והכא בשאינו צריך לדם ושרי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף