קרבן העדה/עירובין/ז/ו

קרבן העדה עירובין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מניח את החבית. משלו אם ירצה ואז צריך לזכות דאלו משלהם א"צ לזכות:

ומזכה להם ע"י בנו ובתו. ואומר להם קבלו חבית זו וזכו בה לשם כל בני המבוי:

שידן כידו. ולאו זכייה היא:

גמ' אין מזכה להן בחבית. שיש לו במרתף:

שמא ישכח וישתנה. שישכח שזיכה להן וישתנה החבית לצרכו ולא הוה שיתוף דבמחשבה שחישב עליו לחוד סגי להוציאו ממחשבה הראשונה:

מה אנן קיימין. הא דתנן במתני' ע"י עבדו ושפחתו העברים האי שפחה היכי דמי:

זכה בסימנין. כבר יצאה מרשות רבה בשתי שערות כדתנן בפ"ק דקידושין וקונה את עצמה בסימנין:

הקטן זכה. בתמיה וכי קטן זוכה בשביל אחרים:

תיפתר. תפרש למתני' דאתיא כמאן דאמר הקטן תורם דיש לו שליחות ה"ה דנמי זוכה לאחרים ופלוגתא דתנאי היא בתרומות בפ"ק דתרומות:

ואפילו כמאן דאמר וכו'. כלומר מתניתין ככ"ע:

הקטן זוכה. יכול לזכות דמדרבנן יש לו יד:

על דעתיה דרבנן דתמן. דסבירא להו קטן יש לו יד וכדמסיק ניחא בלאו הכי:

תמן. בבבל:

כמוצא לאשפה דמי. שהרי אין בו דעת כלל:

מפני דרכי שלום. שקצת דעת יש בו:

ומביאו לאחר זמן. כשתובעו ממנו:

אבל לא לאחרים. אם זיכה אדם לחבירו דבר על ידי אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור יחזור:

כשם. שקטן שמצניע האגוז והצרור זוכה לעצמו:

כך זוכה לאחרים. מדרבנן א"כ אליבא דרב הונא איירי מתניתי' בשפחה עברית שמצניעה האגוז והצרור:

שאין מתנתו מתנה. דמשום כדי חייו תקנו לו חכמים קנין ודוקא זביני אבל לא מתנה ל"א סובר רב הונא דקטן המצניע אגוז אפילו מן התורה זוכה ומודה במתנה וכן עיקר:

דברי חכמים ל"ג. א"נ ה"פ אפילו רבנן דפליגי בפ' קמא דתרומות וסברי דקטן תורם מודים דאין מתנתו מתנה דבר תורה עד שיביא שתי שערות:

לעולם אין גזילו. של קטן:

מחוור. בבוררת שהיא גזלה גמורה:

הדא דאת אמר. הא דפליג רבי יוסי בגיטין פרק הניזקין ואמר דגזלת קטן גזל גמור לא אמרן אלא להוציא ממנו מן הגזלן בדין:

אבל לקרבן ולשבועה. שיהא חייב על תביעת קטן שבועה או אם נשבע לו לשקר והודה אחר כך אינו חייב קרבן שבועה:

כל עמא מודיי. הכל מודים:

ברם כרבנן דהכא. היינו ר' יוחנן דסובר דאין לשום קטן זכייה קשיא שפחה דמתני'. וצריכין לומר דאתיא מתניתין כמ"ד הקטן תורם:

ר"י בעי מעתה וכו'. ר"י פריך אף לרב הונא קשיא כיון דהכל מודים דאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש ולא קטן:

אף לעצמו לא יזכה. הקטן מדאורייתא דהא כתיב כי יתן איש אל רעהו:

עד שיהא כרעהו. דהיינו גדול אבל לא קטן:

ירדו לה בשיט' הפעוטו' דתנן. פ"ה דגיטין:

הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. והיינו מדרבנן ואף רב הונא לא קאמר אלא מדרבנן זכה לעצמו ולאחרים וסובר כחכמים דהתם וכיון דעירוב מדרבנן זוכה לאחרים:

פיוטות. הן קטנים החריפים בני שש עד עשר שנים:

אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים. והא קאמרת רישא דקטן זוכה בעירוב לאחרי':

כאן. רישא דמתני' בשיש דעת לתינוק דהיינו אגוז וצרור ומצניעו לאחר זמן:

כאן. סיפא דמתני' בשאין דעת לתינוק הלכך אינו זוכה לאחרים:

תמן תנינן. בב"מ פ' השואל:

לית הדא אמרה. וכי אין מוכח ממתני' דהעבד מזכה לאחר ומסיפא דמתני' פריך דתנן א"ל השואל שלחה לי ביד עבדך ושלחה לו חייב השואל באונסין בדרך והרי לא יצאה מרשות משאיל דיד עבד כיד רבו דמיא והרי הוא כאלו הוליכה הוא:

תיפתר. תפרש למתני' בעבד עברי דלא קני לי' גופיה לענין זה ויכול לזכות לאחרים:

פתח לה ובאה מאיליה. דשעבד נפשיה מכי נפק מחצירו ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

הנהיגה. השואל להפרה או שהמשיכה או שקרא לה ובאת נתחייב השואל לשלם והיינו כרבי יוחנן דבאומר פתח לה ובאה מאיליה דחייב:

ה"ג ר"ז שמע לה מהכא אבל וכו'. לית הדא אמרה. וכי לא שמעינן מהכא שאין העבד כנעני זוכה מיד רבו לאחר:

תיפתר. מתני' כר"מ:

ופריך והא תני ברישא דמתני' דמזכה ע"י אשתו ואס"ד מתני' כר"מ והא איהו סובר דיד אשה כיד בעלה ואינה זוכה מיד בעלה לאחרים דהא אשה ועבד דמיין להדדי:

תיפתר כהן תנייא. תפרש למתני' כהאי תנא כלומר כרשב"א:

אשתו פודה לו מעשר שני. ש"מ דס"ל דלא עביד ר"מ יד אשה כיד בעלה ואפילו הכא עביד יד עבד כיד רבו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף