שיירי קרבן/עירובין/ז/ו

שיירי קרבן עירובין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמא ישכח וישתנה. בבבלי דף ס"ח ע"א גרסינן אין משתתפין באוצר והא תני משתתפין א"ר הושעיא ל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה וכו' ופירש"י דאין משתתפין לפי שאין ברירה איזהו של שיתוף וכשמסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף ומסיק דלב"ש ל"ל ברירה וב"ה אית להו בדירה וכתבו תוספות בד"ה תנא אין משתתפין באוצר וא"ת ואביי כב"ש דהא אביי הוא דפסק אין משתתפין באוצר וי"ל וכו' וקסבר אביי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר הזה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי דפליגי בברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוי מוקי כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאים דאין ברירה ומפרש כרבא דאמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא עוד כתבו שם בד"ה אמר רב אושעיה וכו' הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיה פלוגתייהו בברירה ובפ"ק ובסוף ביצה מסיק רב הושעיה דפליגי אם לטהר הפתחים דמכאן ולהבא דכיון דנחתי להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה יע"ש שהאריכו מאוד ותימא שיהא אביי פליג אמתניתין דאהלות ולא שמענו מעולם שיאמר אמורא אמתני' דלא פליגי תנאי בדבר זה ואפשר שכוונת תוספות לא נחלקו בית שמאי ובית הלל לבדן בדבר זה וכיון דפליגי תנאים לענין ברירה קשייא לדידהו נמי הא דבית הלל ועכ"ל לדידהו דסברי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה א"כ אף לאביי ל"ק וזה ברור ודלא כמו שראיתי מי שפירש בענין אחר אך קשה להעמיד מעשה דאביי דלא כהלכתא ועוד לפי מאי דמוקי רבא פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל בלטהר פתחים מכאן ולהבא לא שייכי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הכא מידי א"כ ה"ל לרבי אושעיה להביא פלוגתא דתנאי דפליגי בפי' בברירה ועיין בת"ח וע"ק הא מסקי' בביצה דבדרבנן לכ"ע יש ברירה א"כ מנ"ל דב"ש וב"ה פליגי בדרבנן וע"ק דהכא מפורש דסובר רב הושעיה דלאו משום דאין ברירה אוסר מ"ד דאין משתתפין לכן נ"ל דה"ק מ"ד אין משתתפין כב"ה ומ"ד משתתפין כב"ש וה"פ רב הושעיה לטעמיה דבית שמאי ובית הלל פליגי בלטהר הפתחים מכאן ולהבא דבית שמאי דסברי דלא נפקי אלא בשינוי מעשה א"כ ה"נ לאחר ששיתף באוצר לא חיישינן תו שמא ישכח וישתנה ויחשוב למכרו שהרי במחשבה לחוד אינו יכול להוציאו לפיכך משתתפין באוצר ולבית הלל דבמחשבה לחוד סגי הלכך אין משתתפין באוצר שמא ישכח וישתנה דבמחשבה לחוד מוציאו וניחא הכל בס"ד והלכתא כאביי דאין משתתפין באוצר ודלא כדפסקו כל הפוסקים. בינה זאת:

ואפילו כמאן דאמר אין קטן תורם קטן זוכה. במס' מעשר שני הגירסא ואפי' כמ"ד קטן תורם קטן זוכה ופי' הר"א בלשון בתמיה קאמר קטן זוכה והלא צריך לזכות לו המעות משא"כ בתרומה דסגי בנתינת רשות ע"כ ול"נ גירסא דהכא עיקר דאדרבה איפכא מסתברא דבתרומה צריך שיהיה שליח ולזכות לאחרים משא"כ במעשר שני שאינו זוכה אלא לעצמו וכ"ש דקשה לומר כן גבי עירוב שהוא דרבנן:

המוציא בידו כמוצא לאשפה. וכ"ה בגיטין פ"ה מיהו במ"ש הגירסא כמוציא באשפה ופי' הר"א המוציא דבר בידו כאלו מצא באשפה שבשוק והוה הפקר ע"כ:

דברי חכמים. וי"ל דה"פ דברי חכמים דהכא והן ר"י בן פזי ורבי יעקב בשם רבי יוחנן וראיתי שכ"פ כר"א אך מה שפירש עוד שם בסוגיא זו וחיבר דברים אשר אין להם חיבור גם לא פירשה כל הצורך וקושית הש"ס ממתניתין דהשואל הניחה כפשטה וע"ש שכל דבריו אינן מחוורים ואין להאריך בהן:

כאן בקטן שיש בו דעת וכו'. משמע דבקטן שיש בו דעת אפילו בנו ובתו מזכה על ידן וקשה לפלוג וליתני בדידיה בין בנו קטן לגדול ועוד מאי פסקי' דרישא ביש בו דעת וי"ל דהיא גופה קמ"ל דע"י עבדו ושפחתו יכול לזכות ולא הוה כיד רבו דסתם שפחה יש בה דעת ויש לתמוה על הפוסקים שאוסרים בבנו ובתו הקטנים עד שיביא שתי שערות ואף תוספות שהקשו מאמה העברייה שהיא קטנה נראה שלא ראו דברי הירושלמי:

ותני כן וכו'. וקשה על הפוסקים שפסקו בהכישה במקל והיא תבא דפטור משום דמשמע להו דשמואל פליג וכי משום משמעות זה דחינן להירושלמי דברייתא מפורשת היא כרב ועוד כיון דר' יוחנן סובר כרב כוותיה קי"ל:

והא תני אשתו וכו'. פירש הר"א והתני בהא דעירוב ג"כ אשתו וע"כ אין ידה כיד בעל אפילו כר"מ. כהדא תנייא כת"ק דר"מ וכו' ע"ש נראה שתקפה עליו משנתו דאדרבה בעירוב תנן דמערבין על ידי אשתו וכל מה שפירש שם הוא בהיפך ומה שפירשתי בקונט' הוא עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף