קרבן העדה/עירובין/ג/א

קרבן העדה עירובין ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בכל מערבין. עירובי תחומין:

ומשתתפין. בין בתחומין בין במבואות:

חוץ מן המים ומן המלח. דלאו מידי דמזון הן וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונם בבית אחת נעשה כאילו כולן דרים בתוכו ונמצאו כולן רשות אחת וכן בעירובי תחומין נעשה כמי ששכב שם ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח הלכך דבר מזון בעינן:

בכסף מעשר. בתוך ירושלים כשהוא מוציאו לצורך מאכלו כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך:

חוץ מן המים ומלח. דלאו פירי מפירי היא ולאו גידולי קרקע כדאשכחן בבשר ויין:

מערבין לנזיר. עירובי תחומין:

ביין. ואף ע"ג דלא חזי לדידיה חזי לאחריני וכיון דמזונא הוא לגבי אחרינא שרי ליה רבנן:

ולישראל בתרומה. דהא חזיא לכהן:

סומכוס אומר בחולין. אבל לא בתרומה דמידי דחזי ליה בעינן ולנזיר ביין לא פליג סומכוס דהא אי בעי מיתשיל על נזירותו:

ולכהן בבית הפרס. סתמא היא ולאו סומכוס קאמר לה. מניחין עירוב לכהן בבית הפרס אע"ג דבעינן דמצי למיזל ולמישקליה ולמיכליה התם דאי לא מצי אזיל להתם היכי קני שביתה בהאי דוכתא למיהוי כאלו שבת שם ובבית הפרס שפיר דמי דספיקא דרבנן ומותר ליכנס ע"י נפוח:

לחוץ. לעשות מחיצה בינו ובין הקבר שלא יאהיל עליו וכגון שיכנס לה בשודה מבעוד יום אם ירצה אלמא חזי ליה ופלוגתא דר"י ורבנן באהל זרוק דר"י ס"ל שמיה אוהל ורבנן סוברים דלאו שמיה אהל:

גמ' דר"א היא. מתניתא אתיא כר"א ולא כרבנן:

דתנינן תמן. לקמן פ' חלון:

ה"ג מערבין בתחומין ומשתתפין בין בתחומין בין במבואות. וה"פ מתניתין דהכא איירי בעירובי תחומין וכי פליג ר' יהושע לקמן בפרק חלון אדר"א בעירובי חצירות הוא דפליג:

ה"ג מתניתא דלא כרבי מאיר:

עם הפת. שאינו נאכל בלא פת:

בארדקסם ובא. אדם אחד לפניו בשבת מחוץ לתחום ע"י עירוב שעירב ממקומו לארדקסם:

והושיבו ר"מ בארבע אמות שלו. ואסר לו לצאת ולזוז ממקומו בד' אמותיו שהיה עומד בהן בשעת שאלתו דקסבר לאו עירוב הוא ונמצא יוצא חוץ לתחום בלא עירוב ואין לו אלא ד' אמות:

ומשני אף על גב דרבי מאיר אמר בכל מערבין וכו'. כלומר לעולם כרבי מאיר נמי אתיא מתני' וה"ק כל דבר שהוא נאכל כמות שהוא חי מערבין בו וכו' ל"א האי כללא לאו דוקא דלא קאי אלא אדבר שנאכל כמות שהוא חי דהא לרבנן נמי ממעטינן הלוף והקולקס אלא ודאי דכללא לאו דוקא א"כ לר"מ נמי:

הלוף. הוא מין ירק הגדל מן האויר וכן הקולקס:

אין מערבין בהן. דלאו מידי דמזון נינהו:

תנינן. שני כללים במתניתין בכל מערבין והכל ניקח בכסף מעשר:

ולא דמיין. זה לזה הני כללי כדמסיק:

ה"ג בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המלח ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים והמלח בין בדבר שנאכל חי כמות שהוא בין בדבר שאינו נאכל חי כמות שהוא. וה"פ בעירוב אינו קונה דבר שצריך תיקון דבעינן שיהא ראוי לאכילה כמות שהוא בשעה שהעירוב חל אבל בכסף מעשר קונין אפילו דבר הצריך תיקון כיון שעל כל פנים ע"י תיקון הוא נאכל והוה כמו בקר וצאן שאינן נאכלים אלא ע"י תיקון:

בכל מערבין וכו'. כלומר ועוד איכא בין הנך תרי כללי דבכל מערבין אתיא ככ"ע כר"י וכר"ע וסיפא הכל ניקח בכסף מעשר לא אתיא אלא כר"ע:

וולד וולדות הארץ. שנבראו מן הארץ במעשה בראשית:

אף אין לי. לרבות:

וולד פרי. שעגל נולד מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעים החרצנים:

ומכשירי פירי. שהן מכשירין לפירות אחרים שנאכלין עמהן:

מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין ר"י לר"ע:

דגים וחגבים כמהין ופטריות. שאינן נבראו מן הארץ דדגים וחגבים מן המים נבראו כמהין ופטריות מן אויר נבראו:

לפי שאין הגוף ניזון מהן. ועירוב מידי דמזון בעינן:

שהן מין קללה. מים ממי המבול והמלח מסדום:

עשאן מי מלח. כגון שעירב מים במלח וראוי לטבל בו פתו:

נלקחין בכסף מעשר. וכ"ש שראויין לעירוב:

והוא שנתן לתוכו שמן. אז מערבין במים ומלח:

מעתה. כמו אי הכי דשמן משוי ליה לאוכל לא יערב בו עד שיהא בו שיעור שמן הראוי לשתי סעודות וכדתנן במתני' תמן תנינן. במס' פיאה פ' בתרא:

חצי לוג יין. אין פוחתין לעניים כשמחלק מעשר עני בגורן אין פוחתין לא' מהן מחצי לוג יין:

רבי עקיבא אומר רביעית. ותנן בסיפא רביעית שמן רע"א שמינית:

וכן לעירוב. קס"ד דבין איין בין אשמן קאי שמעינן מינה דשמן בעי שיעור לעירוב לת"ק רביעית ולר"ע שמינית:

הדא דתימר ביין. הא דאר"א וכן לעירוב לא קאי אלא ליין אבל שמן לא בעי שיעור לעירוב:

כדי לטבל. חומץ כדי לטבל בו ירק הנאגד מזון שתי סעודות וה"ה שמן:

שלא תאמר הואיל. ואפונים חיים מסריחין את הפה כשנאכלים לבדם וה"א דהוה כדבר שאינו נאכל חי כמות שהוא ואין מערבין בהן לר' מאיר כדאמרינן לעיל בר"פ קמ"ל דמערבין בהן דאלו לרבנן פשיטא דמערבין בהן:

דתנינן. במנחות פ' שתי הלחם חל להיות יה"כ בע"ש השעיר של מוסף שנאכל לכהנים במוצאי יה"כ והוא ליל שבת ואינן יכולין לבשלן לא ביה"כ ולא בשבת:

הבבליים אוכלין אותו חי. בערב:

מפני שדעתן יפה. ואינן קצים לאכול בשר חי:

כלבודא. מין מאכל הואיל וכותיים אוכלין אותו חי מערבין בו:

פעפועין. ירקות שקורין קקול"י בלע"ז:

וגדגדניות. אליינדר"א בלע"ז וי"מ קירש"ן בלע"ז:

חלוגלוגות. פולפי"ר בלע"ז:

בעון קומי. שאלו מרב שמואל מה הן אלה בלשון בני בבל:

תמן תנינן. בנדרים פרק הנודר מן המבושל:

ובשלוק. בשיל ולא בשיל:

מתניתא אמרה כן. מתני' נמי דייקא דשלוק מיקרי מבושל:

דתנינן. בנזיר פ"ו:

היה מבשל שלמי נזיר או שולקן. אח"כ הכהן נוטל זרוע בשלה מן האיל ובקרא כתיב זרוע בשלה ש"מ דשלוק נמי קרי בישול:

וקרייא אמר. ומקרא שמעינן שהצלי קרוי בישול:

אין תימר שלא כדין. עשו במה שבישלו הפסח:

כמשפט. דכתיב בסיפא דקרא ויבשלו את הפסח כמשפט:

ופריך ותנינן וכו'. כלומר כיון דמתני' דנדרי' אמרה שהשלוק קרוי מבושל ומקרא שמעינן דהצלוי קרוי מבושל למה תנן במתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ושלוק לומר שאינן בכלל מבושל:

ומשני אמר רבי יוחנן בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם. שאין דרכו לקרות לצלי ושלוק מבושל:

מה נפיק ביניהון. מאי איכא בין רבי יוחנן ובין רבי יאשיה:

אסור ביום טוב האחרון. דללשון בני אדם אף יום טוב האחרון בכלל חג הוא:

ופריך אף רבי יאשיה מודה. דלא אזלינן בתר לשון תורה אלא לחומרא אבל אם לשון בני אדם לחומרא ודאי דאזלינן בתריה:

אכל חליטין. הם לביבות העשויות במים ואמר לא טעמתי דבר היום לפי שאינן חשובין מזון ובערוך גרס חלטין והן פירות גנוסר:

ופריך ותנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח. אבל שאר כל דבר מיקרי מזון:

ומשני פתר לה. למתני' כר' יאשיה דאמר בנדרים הולכין אף אחר לשון תורה ובלשון תורה הכל איקרי מזון:

מיכן שכל הדברים קרוים מזון. דבר היינו עיבו' ולחם כמשמעו ומה ת"ל מזון אלא היינו צידה לדרך שהן הרבה מיני מאכל ש"מ שכל הדברים קרויים מזון:

מערבין בו. דלא נדר אלא מאכילה ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחריני כדמפרש בסמוך ומידי דהוה אנזיר ביין:

שלא הוא וכו' אין ראויין לאכלו דהקדש אסור בהנאה:

ר"א. פריך וכי אין אדם עשוי לישאל על ההקדשות נמצא שאף הקדש ראוי לו:

ע"ז. שאסורה בהנאה אם עשאה לחי למבוי מתרת המבוי אע"ג שאסורה בהנאה:

והכא את אמר הכין. שאין מערבין בהקדש מפני שאסור בהנאה:

תמן. התם גבי לחי אף על גב שאסורה בהנאה מ"מ הרי המבוי סתומה והתורה לא הקפידה אלא על סתימת המבוי:

והכא מה אית לך. דהכא בעינן סעודה הראוייה לו והרי היא אסורה בהנאה:

אלא אם כן יכול להביא כלי תשמישו לשם וכהן בבית הפרס אינו יכול להיות שם:

סומכוס כבית שמאי. כי היכא דס"ל לב"ש דבעינן מקום שיכול להביא כלי תשמישו ה"נ מצריך סומכוס שתהא הסעודה ראויה לו:

ופריך מעתה אפי' בבה"ק. כי היכא דמתיר בבית הפרס אע"ג דאסור בהנאה מכל מקום מניחין בו עירוב א"כ בבה"ק נמי שהרי ראוי הוא שיעבור הכהן על שבות בין השמשות בשעה שקונה העירוב וילך לבה"ק ע"י שידה תיבה ומגדל:

ולעשות לו. בהן חור פחות מטפח כדי שלא תכנס בהן הטומאה:

ולתחוב. העירוב בכוש או בקיסם להביאו אצלו ויאכלנו:

שודה. מרכבת נשים עגלה עשויה כקופסא:

מגדל. משטיי"ר בלע"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף