קרבן העדה/סנהדרין/ז/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המסית. מסית דחשבינן ליה לעיל בנסקלין זה הדיוט שהסית ובגמרא מפרש:

אין מכמינין חוץ מזו. שכל חייבי מיתות צריכין התראה:

מכמינין. לשון מארב וארב לו מתרגמינן וכמן ליה מעמידין לו מארבין אחורי הגדר לשמוע דבריו חוץ מזי כלומר חוץ ממיתה זו שדין המומת בה להכמין לו:

אמר לשנים. יחד הן עצמן נעשו עדים וא"צ להתרות בו כשאר חייבי מיתות אלא מביאין אותו לב"ד כדכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:

הוא אומר כו'. הניסת אומר יש לי חברים כו':

אם היה. המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת הב"ד:

מכמינין לו עדים. ולא סגי בחד ואותו שאומר לו כיון שמקילין בהכמנה משא"כ בשאר מיתות ב"ד:

ביחוד. כלומר אין איש עמנו ויכול אתה לומר עתה מה שאמרת לי כבר:

האומר אעבוד. באחד מכל הלשונות האלו הוי מסית וחייב:

אלך ואעבוד. שמחוסר הליכה אע"ג דאיכא למימר אדהכי הדר ביה:

נלך ונעבוד. אע"פ שכלל עצמו עם אחרים דאיכא למימר הני אחרים לא אזלי איהו נמי לא ליזול:

המדיח כו'. בגמרא מפרש מאי איכא בין מסית למדיח:

גמ' הא חכם לא. אמתני' פריך דתנן המסית זה ההדיוט כו' משמע דבעינן שיהא המסית והניסת הדיוטים הא אם היו חכמים פטורים בתמיה:

ומשני מכיון כו'. ודאי אין חילוק בין הדיוט לחכם לענין עונש אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל מכיון שהוא מסית או ניסת אין לקרותו חכם אלא הדיוט:

בבית הפנימי. בחדרי חדרים לפי שהוא ירא לדבר בפני בני אדם והעדים רואין אותו לאור הנר שעמו דאי לא מצי חזי ליה לא מצי מסהדי עליה לחייביה קטלא אע"ג דשמעי קליה מצי אמר לא הואי אנא:

כך עשו. למסית אחד שהיה בלוד ושמו בן סיטדא שהכמינו עליו עדים וקטלוהו:

ה"ג תמן תנינן המקבלו עליו באלוה וכא את אמר הכין. וה"פ לעיל בפרקין תנן המקבלו עליו באלוה ה"ז עובד ע"ז והכא תנן דוקא האומר אעבוד דחייב אבל. קבלה לחודה לא:

ומשני שניא היא. שאני התם דאמר אני מקבלו לאלוה לכך חייב משא"כ כאן:

ופריך ויאמר אף הכא אני. ולימא המוסת להמסית אמור אני מקבלו באלוה:

ומשני שלא יערים. המסית ולא יתרצה לומר אני:

ופריך ויערים. ומה בכך וכי עבדינן מילתא שיהרג:

ומשני שלא ילך כו'. ודאי במסית עבדינן שיהרג שלא ילך ויסית עצמו לעבוד ע"א ויחטיא גם אחרים עמו:

מסית כו'. מה בין מסית למדיח וקאמר מסית זה שאומר דברי הסתה בקול רם ומדיח אומר דבריו בקול נמוך:

ומדיח אומר בלשון הדיוט. כלומר כל שאינו לשון הקדש לשון הדיוט מיקרי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף