קרבן העדה/נזיר/ז/ד

קרבן העדה נזיר ז ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חייבין עליה על ביאת המקדש. אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש או אכל קדשים קודם שטיהר מטומאתן חייבין עליה כרת אם היה מזיד או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:

לא תהא זו קלה מן השרץ. שחייבין עליה על ביאת המקדש כדכתיב או בנבלת שרץ טמא:

אין דנין כאן ק"ו. שאין דנין ק"ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני ועצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה היא ואין דנין ק"ו מהלכה ודברי ר"א ור"י אחד הן שאמר אלא כך אמרה הלכה:

גמ' תמן תנינן. פ"ק דאהלות:

הכי גרסינן כיצד שנים אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה. דכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים לפי שהוא נעשה אב הטומאה שהמת הוא אבי אבות הטומאה:

ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב. סיומא דמתניתין כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה והשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כיצד ארבעה כלים נוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:

וכולהון. כל השנויין במשנתינו שהן טמאים אפי' הרביעי יש בהן טומאה דאורייתא ללקות עליהן בתרומה אם אכלה בטומאה זו:

אלא על שני שנגע בראשון. היינו אדם שנגע בכלים שנטמאו במת:

מה טעם. מאי טעמא דר"י דפטר השלישי:

ואיש אשר יטמא ולא יתחטא. ונכנס למקדש ונכרתה דוקא הטעון הזיה שלישי ושביעי ונכנס למקדש טמא הוא דחייב כרת אבל מי שאינו טעון הזיה שלישי ושביעי אינו חייב על ביאת המקדש:

התיבון. הקשו הרי אדם הנוגע בכלים וכלים באדם שטעון חיטוי ג' וז' כדתנן במתני' הרי שלשה:

ה"ג והוא שלישי. בטומאת איש באיש. בקרא כתיב ואיש אשר יטמא ללמד דוקא איש באיש הוא דחייבין על ביאת המקדש אבל אדם בכלים לא וי"ו דואיש קדריש דוקא שהטומאה עצמה היא מאיש ובסמוך מפרש דאיש הראשון היינו המת:

מילתיה דר' אבין. לדברי ר' אבין אינו חייב אלא הראשון בלבד שהרי אדם באדם אין שם טומאת שבעה אלא להראשון בלבד כדתנן במתניתין וה"ק ר' יוחנן אלא על האדם שהוא השני שנגע במת שהוא הראשון א"נ ר' אבין פליג אר' יוחנן וסובר שאין טמא אלא הראשון וגי' הר"ש מאחר שאלו אדם אינו חייב אלא על הראשון בלבד וכאן אינו חייב אלא על הראשון בלבד:

והוא שטבל. הא דאדם באדם פטור היינו כשטבל האדם השני ואף על פי שהוא טבול יום אבל אי לא טבל אע"פ שאין טעון הזיה ג' וז' מ"מ כיון שהוא טמא מדאורייתא חייב על ביאת מקדש ולא יתחטא לא קאי אלא אטבול יום דאדם הנוגע במת:

הוא עצמו שנגע במת חייב. דוקא כשנגע האדם בעצמו במת הוא דחייב על ביאת המקדש אבל נגע בכלים שנגעו במת אע"פ שטעון חיטוי ג' וז' כדתנן במתני' אינו חייב על ביאת המקדש:

אמרה. להך שמעתתא ואמר טעמא דכתיב ואיש אשר יטמא דוקא בשטמא מאיש משא"כ בשנטמא מכלים הנה הוא שלישי וכדא"ר אבין כו' דבעינן שיטמא מאיש ולא אדם מכלים גי' הר"ש טומאת איש באיש אדם חייב על טומאת מקדש התיבון הרי כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים:

ה"ג תני תניי תמן כליג על ר' אילא וכ"ה בר"ש. מצא ברייתא דקשיא לר' אילא:

ה"ג וחציו מן הגללים אין חייבין עליו כו' וכ"ה בר"ש. וכלי גללים אינן מקבלין טומאה:

מפני כו'. טעמא שחציו מן הגללים הוא דאין חייבין אבל אם היה כולו מן האדמה חייבין עליו:

מנו חייב. מי הוא החייב ודאי אדם שנגע בכלי טמא זה ונכנס למקדש קאמר דחייב דהא בכלי לא שייך חיוב והרי שני שנגע בראשון הוא כלומר אדם בכלים ואפ"ה חייב:

תיפתר. תפרש להך ברייתא בשזרקו לכלי טמא זה למקדש וחייב עליו הזורק וכלי ראשון הוא:

ופריך אי בשזרקו. א"כ חייב משמע על הזריקה וכי בזה שנינו עלה דהך על רחיצת גופו אדם הנכנס במקדש בטומאה עד שלא טבל חייב כרת ועל הבגדים שנכנס בהן בטומאה חייב ארבעים הרי שבטומאת אדם הנכנס בה איירי ולא בכלים:

משום מכניס כלים למקדש. בתמיה איך אפשר לאוקמי הך ברייתא דחייב משום מכניס כלים למקדש א"נ הך ברייתא דעל רחיצת גופו לאו אברייתא דכלי שחציו כו' שנויה אלא הכי פריך מהך ברייתא מוכח דוקא אדם חייב על ביאת המקדש אבל הזורק כלים פטור ומשני משום מכניס כלים במקדש הא דמשמע בברייתא כלים חייבין עליו לא קאי אקרבן אלא חיוב מלקות כדין מכניס כלים במקדש:

אף כו'. אף אנן נמי תנינן סייעתא לתנא קמייתא כלומר כר"א ורבי אילא שאין חייבין על ביאת המקדש אלא על הראשון ולא על השני:

ראשון שהנזיר מגלח כו'. מהו הטומאה שהנזיר מגלח עליה הראשון ושאין הנזיר מגלח עליה השני ש"מ שכן הדין בחיוב ביאת המקדש:

לטומאות הפורשות מן המת נצרכא. ודאי טומאות הבאות מן המת עצמו אפי' על שני נמי חייבין ולא איירי מתני' אלא בטומאות הפורשות מן המת כגון רביעית דם ועצמות אין חייבין עליהן כיון שאין הנזיר מגלח עליהן כדמסיק:

הוינון כו'. סברוהו למימר כי פליגי לענין הבאת קרבן אבל לענין מלקות אף השלישי והרביעי דתנן במתני' דאהלות חייב על ביאת המקדש:

תני רבי יוסי צודנייא. ברייתא לפני ר"י וקשיא לר"י:

ה"ג לוקין עליה על ביאת המקדש:

אר"י בר' בון. הך ברייתא ל"ק לר' ירמיה דאתיא כדאמרו ר' ינאי ור"י אברייתא דבסמוך דקאי אטומאות הפורשות מן המת הך ברייתא נמי בטומאות הפורשות מן המת איירי:

הדרן עלך פרק כהן גדול

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף