קרבן העדה/נזיר/ז/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png נזיר TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:

והפרעות. אבנים או עצים בולטים מן הכותל וטומאה תחת אחד מהן:

ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצם:

וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא חוץ לארץ טמא שגזרו טומאה על ארץ העמים אבל אינו מגלח עליה:

והגולל. כיסוי הארון:

והדופק. הארון עצמו שהכיסוי דופק עליו:

ורביעית דם. אפי' על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:

ואהל. שנגע באהל או שהאהיל על רובע קב מעצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ומשאו של רובע עצמות מגלח אפי' היו נמוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:

כלים הנוגעים במת. שמטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:

וימי ספירו. לאחר שנטהר מצרעתו דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

וימי גמרו. ימי חלוטו של מצורע:

על אלו. על כל הנך דתנן במתני' אין הנזיר מגלח:

ומזה בשלישי וכו'. לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה ג' וז':

ה"ג אינו סותר את הקודמין ומתחיל למנות מיד. כגון אם נטמא בטומאת המת אין ימי הטומאה עולין לנזירותו אלא מזה בג' וז' ויטהר ומשלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם הטומאה וכן הדין במצורע בימי ספירו וימי גמרו ואינו מביא קרבן טומאה:

באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:

וימי הסגרו של מצורע. שנא' בו והסגיר את הנגע שבעת ימים:

עולין למנין ימי הנזירות. ואצ"ל שאין סותרין את הקודמין:

אין הנזיר מגלח. דלמעלה מהרובד אין כאן טומאה שהרובד חוצץ ולמטה מהרובד לא נטמא כיון שלא האהיל על הטומאה עצמה:

גמ' זה אבר מן המת כו' שאין עליהן בשר כראוי. קרי ליה בינתים דדיוקא דרישא וסיפא סתרן אהדדי דיוקא דרישא משמע אם אין עליהן בשר כראוי טהורין לגמרי ודיוקא דסיפא משמע אלו דתנן בסיפא אין הנזיר מולח עליהן אבל אבר מן המת אע"פ שאין עליו בשר כראוי טמא וקאר"י להקל אפי' על מגעו ומשאו אינו מגלח ולכך לא מהדר ליה בסיפא דמדיוקא דרישא שמעינן כל שאין עליו בשר כראוי אינו מגלח עליו כלל ורשב"ל סובר דרישא אתי למעוטי דאינו מטמא באהל ולא מהדר ליה בסיפא לאשמועינן דבמגע ובמשא מטמא:

ר' יוסי. פריך לריש לקיש מכדי עצם כשעורה שמטמא מנא לך מהך קרא דכתיב או בעצם אדם מעיקרא ילפת מיניה עצם כשעורה דוקא והדר ילפת אבר מן המת אע"פ שאין בה כשעורה:

בחלל. משמע כל שהוא חלל ואין לו שיעור ומבחלל מרבינן אבר מן המת א"כ יש לנו לרבות אבר אע"פ שאין בו כשעורה:

ר' יוסי. פריך ממ"נ אם הרובד נחשב לאהל וחוצץ בפני הטומאה א"כ ה"ל נמי אהל לטומאה ואפי' לא האהיל בידו על הטומאה עצמה טמא ואם אינו נחשב לאהל להביא את הטומאה תחת כל הרובד כ"ש דאינו אהל לחוץ וכשמאהיל על הטומאה עצמו אין הרובד מפסיק וטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע:

אר"י סככות ופרעות. אע"פ שטומאתן דאורייתא אצל תרומה אפ"ה אין הנזיר מגלח עליהן:

ר' ירמיה. פריך מאי תורה אילימא ששורפין את התרומה שנטמאת ע"י סככות ופרעות אפי' ספק טומאות שורפין עליהן את התרומה ול"ל למימר שהן תורה:

ה"ג אלא ללקות. אם אכלן לוקה עליהן משום טומאה:

ה"ג תני ר' יוסי צודנייתא. מתני' לפני ר"י והיא קשיא לר"י דמינה מוכח שחין לוקה על טומאת סככות ופרעות:

רובדי אילן. הענפים היוצאים מן היוצאים מן האילן שורות שורות סמוכים ודבוקים זה בזה בארבע על ארבע וטומאה והנזיר תחתיהן הנזיר מגלח עליה:

ידו אחת בצד זו. למעלה מהרובד כנגד הטומאה וידו אחת למטה מהרובד שלא כנגד הטומאה:

המת בבית. למעלה:

והנזיר תחת המטה. אין המטה חוצצת דכלים מביאין את הטומאה ואין חוצצין:

ה"ג כ"ש המת תחת המטה והנזיר בבית מגלח. וה"פ כ"ש שהמטה נגררת להבית ואינה חולקת רשות לעצמה:

ה"ג תחת השקוף. תחת המשקוף חוץ לבית שאינו אלא להגן ולא לשם אהל:

מלתריות. קורות המשוקעין בכותל למעלה מהפתח ובולטין לנוי:

שמע חזקיה ואמר טהרו. טומאת מתים:

ה"ג המת בבית כו' שאין הנזיר מגלח כ"ש המת והנזיר בטרקלין שאינו מגלח. וה"פ בית בנוי ע"ג טרקלין הוי טרקלין אהל בפני עצמו וחוצץ בפני הטומאה וכשהמת והנזיר בטרקלין ואין הנזיר נוגע בטומאה אינו מגלח שאין אהל טרקלין אהל להמשיך הטומאה בכל הטרקלין:

ר' מנא. פריך ממ"נ אם אהל טרקלין חשיב אהל לחוץ בינו ובין הטומאה שבבית הוי נמי אהל להמשיך הטומאה על כל מה שתחתיו ואם אינו אהל להמשיך תהא הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע אפי' מה שהוא למעלה מהאהל כל מה שהוא כנגד הטומאה טמא:

טומאה מחצי הכותל ולחוץ הנזיר מגלח. קאי אהא דתנן אהלות פ"ו כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכה מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה טהור מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלה טמא ר' יהודה אומר כל הכותל לבית ואפי' מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור וקאר"י דהלכתא כר"י ואפי' מחציו ולחוץ הבית טמא ואפי' נזיר מגלח על טומאה זו א"נ בשהנזיר עומד מלמעלה איירי וקאר"י דהלכתא כת"ק והנזיר מגלח עליו:

טומאה טמונה בקרקעו של בית. והרי היא רצוצה דה"ל כאילו היא טמונה בתוך הבית וכל מה שבבית טמא משום אהל אם הנזיר באהל הבית מגלח עליו:

רוב בניינו כו' אין הנזיר מגלח עליו. ולכך לא תני ליה במתני' ה"ג באמת אר"א כל באמת אמרו כו':

יפלו כו'. כתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו האי כי טמא מיותר אלא מכאן שהימים טמאים שבנזרו אע"פ שאינו טמא מת נופלין והיינו ימי ספרו וימי גמרו כדתנן במתני' ופריך ויסתור. ויפלו נמי היינו הראשונים ובמתני' תנן ואינו סותר את הקודמין:

ומשני אין לך סותר אלא ימי המת בלבד. דכתיב ברישא וכי ימות מת עליו וגו' ללמד דוקא טומאת המת הוא דסותר ולא טומאה אחרת:

ה"ג ולמה לא יעלו. וה"פ כיון דמת דוקא א"כ שאר טומאות יעלו ואנן תנן ומתחיל ומונה מיד אבל ימי טומאה אין עולין לו:

מה אם ימים כו'. והדין נותן שימי ספירו עולה דמה ימי הסגרו של מצורע שמטמא משכב ומושב עולין לו כדתנן במתני' ימי ספירו שאין עושין משכב ומושב ואינו מטמא במשא אינו דין שעולין ומה ראית לומר שימי ספירו אין עולין לו:

גדל פרע שער ראשו. כתיב כל ימי נדר נזרו קדש יהיה גדל פרע שער ראשו דוקא אותן ימי טומאה שאין גורמין לו העברת שער כגון הטהור מתוך ההסגר שאין צריך תגלחת עולין לו אבל ימי ספירו שגורמין לו תגלחת שער כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו אין עולין לו:

ופריך עד כדון כו'. עד כאן לא שמעינן מהך קרא אלא למעט ימי ספרו ימי גמרו מנין שאין עולין:

ה"ג אף ימי גמרו אין עולין לו:

חד בי רב. אחד מתלמידים אמר דרשא זו דר"י בשם ר' ינאי לפני רשב"ל ולא קבלה ואמר פעמים שלומד ממקרא זה ימי הסגר כדמסיק ופעמים יליף מיניה ימי החלט והם ימי גמרו:

לית יכיל. ואי אפשר לומר דקרא איירי בימי גמרו אלא בימי הסגרו וכדאר"י דמסמיכת תסגר שמעינן דאימי הסגר קאי וילפינן מיניה דימי הסגר הן שבעה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף