קרבן העדה/נזיר/ד/ו

קרבן העדה נזיר ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האיש מדיר את בנו. כשהוא קטן בנזיר וכל דין נזירות עליו ואביו חייב להביא קרבנותיו ואם נטמא מביא קרבן טומאה והאי מדירו היינו שאומר לו תהא נזיר או שאומר הרי פלוני בני נזיר והוא שלא ימח' הבן ולא הקרובי' ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

כיצד. יעשה האב בקרבנות שהפריש לנזירות הבן ואח"כ גילח הבן או הקרובים או שמיחו אחד מהן ונתבטל הנזירות וקאמר אם היתה לו בהמה מפורשת החטאת תמות כו':

מתני' ואין אשה מגלחת על נזירות אביה. אפילו היא בת יורשת ודבר זה הלכה מפי קבלה:

גמ' איש. כתיב איש צרוע הוא אין לי אלא איש הוא דנחלט בקרחת או בגבחת דכתיב בסיפא דקרא טמא יטמאנו הכהן אשה מנין:

ה"ג ת"ל והצרוע. וה"פ כתיב סמוך ליה והצרוע אשר בו הנגע והאי והצרוע מיותר דהא כולא פרשתא במצורע כתיב אלא לרבות צרוע שאינו נזכר בקרא והיינו אשה וקטן:

א"כ למה נאמר איש. איש צרוע אחרי דמרבי' הכל איש ל"ל:

לענין שלמטן. לאו למעוטי נשים מטומאה האמורה במקרא זה אלא למעט נשים מפריעה ופרימה האמורה למטה לומר לך איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת:

האיש מדיר. את בנו בנזיר ואין האשה מדרת:

והאיש מגלח. על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה:

תני. בתוספתא דנזירות שסידרן חכם אחד ששמו מרחם איכא דאמרי האיש מדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות והיינו עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד ואיכא דאמרי עד שיבא הבן לעונת נדרים דהיינו עד שיהיה הבן י"ב שנה ויום א':

הכל מודין כו'. סתמא דש"ס קאמר דהך תוספתא לאו דסמכי דהכל מודין משהגיע לעונת נדרים אינו יכול להדירו עוד לישנא אחרינא הכל מודין שאם הזירו לאחר שהגיע לעונת נדרים לאו כלום הוא כי פליגי כשהזירו קודם שהגיע לעונת נדרים ומשך הנזירות הוא עד לאחר י"ג שנה חד אמר שאינו נוהג נזירות אלא עד שיגיע לעונת נדרים וחד אמר עד שיביא שתי שערות:

בכל לשונות. שמשמעו שמוחה על הנזירות הויא מחאה:

ישב לו לפני הספר. ולא אמר לגלחו לאו כלום הוא שאפשר לכוונה אחרת ישב לשם או שחזר מדעתו:

קרוב מהו שימחה. כלומר איזהו קרוב שימחה מי בעינן פסולי עדות כדתנן סנהדרין פ"ג ואלו הן הקרובין או דלמא כל קרוביו בכלל עד למעלה ועד למטה:

מהו שתחול כו'. מיבעיא ליה שנת י"ג שהוא השנה שבו מגיע לעונת נדרים אם הדירו אביו לאותו זמן מהו שאף הבן יכול לידור או דלמא כיון שנתרוקן הרשות לאב הבן בכלל קטן ואינו יכול להזיר עצמו:

ופשיט מעשה כו'. מדקאמר אם נזירות כו' משמע אם נזירות אביו עליו הוא אינו יכול להדיר עצמו א"נ אס"ד שחל עליו נזירותו ונזירות אביו הא ודאי היה צריך לבודקו שמא עדיין לא הביא שתי שערות וחל עליו נזירותו ג"כ שהרי כבר הגיע לעונת נדרים נמצא חלו עליו שתי נזירות:

מכבר. מעכשיו:

מליקת העוף שלו. של בן י"ב שנה ויום אחד מהו שתיאכל ל"א מליקת העוף של קטן שהדירו אביו ונטמא שמביא שתי צפרים א' לעולה וא' לחטאת מהו שתיאכל מי הוה כגדול ממש ונאכל או לא ופריך עד דמיבעיא לך מליקתו אפי' הוה דינו בשחיטה תיבעי לך על אכילתו אי שריא או לא דה"ל חולין שנשחטו בעזרה:

ומשני תמן. התם בשחיטה אינו אלא ספק אחד ספק חולין שנשחטו בעזרה משא"כ במליקה איכא תרתי ספק נבלה וספק שחיטת חולין בעזרה:

ואפי' הכא ספק אחד הוא. במליקה ספק נבלה אבל ספק חולין בעזרה אינו כהא דתני הנוחר והמעקר אין בו משום חולין בעזרה ומליקה נמי כן הוא:

אפי' ספק א' אינו. במליקת עוף דאין שחיטה לעוף מן התורה ובנחירת הסימנין להוציא דם סגי:

מחוורת מד"ת. אינה ברורה מדברי תורה אלא רמז בעלמא דכתיב בשליו וישטחו להם שטוח ודרשינן שנתן להם דבר הטעון לשחוט שטוח בהיפך האתוון שחוט:

גמ' עד כדון בשוין. ממתני' שמעינן האיש מגלח על נזירות אביי בשהיה נזירותו ונזירות אביו שוין מיהו הא מיבעיא לן היה הוא נזיר אחת דהיינו שלשים יום ובנו נזיר שתים שהוא ס' יום או שהאב קיבל על עצמו ב' נזיריות והפריש קרבנות לאחת מהם ומת או אפי' שניהן נזיר אחת אלא שהוא היה נזיר טהור ובנו נזיר טמא או איפכא הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור מהו שיגלח על נזירות אביו:

מ"ט דר' יוסי. דאמר דבעינן שיהא נזיר בחיי אביו דכתיב קרבנו לה' על נזרו ודרשינן בספרי קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו וה"ג בסוגיין שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו ואם יזיר אחר מיתת אביו הרי קרבנו קודם נזרו:

הוון בעי מימר. סברוהו למימר ר' יהודה היינו ת"ק דפליג אר' יוסי סובר נמי דמי שהיה הוא ואביו נזירים שמגלח על נזירות אביו ולא פליגי אלא במי שנזר לאחר מיתת אביו דלר' יהודה מגלח על נזירות אביו ולר' יוסי אינו מגלח:

אשכחית אמר. מצאו ברייתא דאמר בה שאין ר' יהודה. מודה ל לר' יוסי ולא ר' יוסי לר' יהודה אלא ר' יהודה דוקא בנדר לאחר מיתת אביו הוא דמגלח על נזירות אביו ולא במי שהיה הוא ואביו נזירים דכיון דכבר נתחייב בקרבן אחר בחיי אביו אינו מגלח על נזירות אביו ור' יוסי סובר דוקא מי שהיה הוא ואביו נזירים הוא דמגלח על נזירות אביו אבל נדר לאחר מיתת אביו לא:

הדרן עלך פרק מי שאמר בתרא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף