מראה הפנים/נזיר/ד/ו

מראה הפנים נזיר ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קרוב מהו שימחה. כדפרישית דאישב לפני הספר קאי. וזהו למאי דכתבו התו' דף כ"ח ד"ה ואין האשה דדוקא שמיחו מיד כששמעו וכלומר שלא התחילו עדיין לנהוג הנזירות וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה ובחבורו פ"ב מנזירות סתם דבריו ולא חילק בזה כלום והכ"מ נסתפק שם בדעתו וע"ש:

והיה רשב"ג בודקו אם הביא שתי שערות. בבבלי פליגי בה תנאי לרבי דס"ל התם האב מדיר בנו עד שיביא ב' שערות הי' בודקו אם הביא שתי שערות ורבי יוסי בר' יהודה דס"ל עד שיגיע לעונת נדרים היה בודקו אם הגיע לעונת נדרים ואמר אל תצטער לבודקינו אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אנו שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי ומסיק התם דלרבי יוסי ברבי יהודה ניחא ובנזירות אחת סגי דליכא למיחש דלמא דשהדירו אביו לא הגיע לעונת נדרים ועכשיו הגיע דלא אמר אהיה נזיר בשביל עצמי אלא כשפקע נזירות האב ולא אתי עונת נדרים דלא הוי מלא דרבנן ופקע לנזירות האב אבל לר' חוששין אנו שמא כשהדירו אביו עדיין לא הביא שתי שערות וחל עליו נזירות אביו ועכשיו כבר הביא שתי שערות והוו נדרים דידיה דאורייתא ופקע דאב ונמצא שחל עליו גם נזירות עצמו מספק ולית ליה תקנתא עד דיתיב נזירות דיליה ודאבוה נמי. והשתא ניחא נמי לשיטתא דהאי ש"ס דלא מייתי אלא הא דרבי דהלכתא כוותיה ושמעינן מהא דאלו נזירותו ונזירות אביו כאחת כדאמרן:

רבי יוסי בן חנינה שאל מליקת העוף שלו מהו שתאכל. למ"ד הלכה היא בנזיר לא קמיבעיא ליה דהלכה למשה מסיני הוא הכי ולית ביה לא משום נבילה ולא משום חולין שנשחטו בעזרה אלא למ"ד מדרבנן הוא כדי לחנכו במצות הוא דקא מיבעיא ליה ומסיק הכא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ולעולם חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא והכא אין בו משום חולין שנשחטו בעזרה דנותר ומעקר הוא כדתניא בהאי ברייתא. ומינה גופה שמעינן דחולין בעזרה דאורייתא מדאימעוט נוחר ומעקר משום דחולין בעזרה נפקא לן מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום ולא אסרה התורה אלא בזביחה וכדקאמר בבבלי פ"ב דקידושין דף נ"ח ופ' כיסוי הדם דף פ"ו דמהאי טעמא קסבר ר"ש השוחט את הטרפה או נמצאת טרפה דאין בהן משום חולין בעזרה דס"ל חולין בעזרה דאורייתא ודריש מוזבחת דבעינן שחיטה ראויה. ובבבלי פרקין דף כ"ט פליגי בה רבי יוחנן ורבי יוסי ב"ח דר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ורבי יוסי ברבי חנינה קסבר מדרבנן הוא ופריך התם לרבי יוסה ב"ח הא אית ביה משום נבילה ומשום חולין בעזרה ומשני קסבר לה כרבי יוסי כרבי יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא ואיכא למידק מאי דוחקיה לומר דס"ל חולין בעורה לאו דאורייתא הא אפילו למ"ד דאורייתא שפיר מיתוקמא מילתיה דרבי יוסי ברבי חנינא כדאמרן וי"ל דלמאי דמשמע בפ' כיסוי הדם שם וכן בפרק השוחט דף כ"ח דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו לענין כיסוי הדם וא"כ הכא נמי כן ולרבי יוסי ב"ח דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ע"כ דס"ל נמי חולין בעזרה לאו דאורייתא ולשיטתא דהאי תלמודא ע"כ לומר דלא ס"ל האי סברא נחירתו זו היא זביחתו דוזבחת דוקא. והרמב"ם בפ"ב מנזירות. פסק כמ"ד הלכה היא בנזיר וכן הוי המסקנא אליבא דרבי דס"ל התם יש שחיטה לעוף מן התורה וא"כ ע"כ דהלכה היא בנזיר ס"ל דכל השקלא והטריא דקאמר שם לקמן בפרקין לא הוי אלא דיחויא בעלמא אבל באמת ס"ל לרבי הלכה היא בנזיר כדכתבו התוס' בפרק השוחט שם. ובריש פ"ב מהלכות שחיטה פסק הרמב"ם ז"ל דחולין בעזרה דאורייתא מהאי דרשה דקרא כי ירחק ממך וגומר וכסתמא דמתני' סוף האיש מקדש וכתב שם הלכה ב' אבל הנוחר והמעקר בעזרה והשוחט ונמצא טרפה כו' הרי אלו מותרין בהנייה וזהו כברייתא דהכא וכמשמעות הסוגיא וכ"מ כתב שם דפסק כר"ש דלעיל וצריך טעם למה ע"כ. ויש לישב לדעת הרמב"ם דהיינו טעמיה מדאמרינן שם דף פ"ה ראה רבי דבריו של ר"ש בכיסוי הדם דס"ל שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ושנאו בלשון חכמים ומפרש טעמא דראה דבריו בהא משום דכתיב אשר יאכל וש"מ דשחיטה הראויה לאכילה בעינן והשתא נמי זהו הטעם דפסק כר"ש בההיא דחולין בעזרה משום דבהאי קרא כי ירחק וגו' ואכלת כתיב ובעינן שחיטה הראויה לאכילה וכל הסוגיא דהכא ודפ' השוחט אזלי כחכמים דר"ש והוא ז"ל פסק כר"ש כדקי"ל בכיסוי הדם כוותיה מה"ט וזהו לענ"ד דבר נאה ומתקבל. ויש לי עוד כמה מהני מילי מעלייתא בהאי ענינא ואין כאן מקומן להאריך:

הוא נזור אחת ובנו נזיר שתים. בבבלי סוף פרקין בעי כה"ג אם היה אחד מהן נזיר עולם ואחד נזיר סתם ופשיט באת"ל דכיון דאידי ואודי נזירות טהרה מצי לגלח וה"ה להאי דהכא ובאינך בעיות לא פשיט להו נמי התם ופסק הרמב"ם בפ"ח הלכה י"ז הואיל והדברים אלו הן ספק אינו מגלח עליהן ואם הביא זבחיו לא עלו לו:

הדרן עלך מי שאמר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף